תשובה שלמה - ב קח

לו טבעת א"כ כל זמן שלא נאבד הקדושין תלויין בהטבעת לכן לא הוי מילי

ומה שכתב כת"ר בכונת התשב"ץ ת"ג סי' שכ"ו דמשו"ה מסיק דמהני לשלוח ע"י עכו"ם לשלוחו, משום דהיכי דמסר הגט לבר דעת אף שאינו בר שליחות א"כ אפשר דדמי לערק לה חרצי' דקיי"ל דלא חשיב טלי גיטך מעל גבי קרקע. כיון שסייע בנתינה ליד האשה, והקשה כת"ר על סברתו וז"ל ולכאורה קשה האיך יתפרנס הא דתנן הכל כשרים להביא הגט חוץ מחרש שוטה וקטן ועכו"ם, הא לפי"ז אף שאינס בני שליחות יהי' כשר נתינתם ליד האשה משום מסירת הבעל לידם דעי"ז קירב הנתינה, אבל זה אינו די"ל דמיירי היכי דלא מסר הגט ליד העכו"ם, דבישראל מהני כה"ג משום שליחות ובעכו"ם לא מהני כה"ג, אבל אין הכי נמי במסירת הבעל הגט להעכו"ם מהני משום קירב הנתינה כמו ערק לה חצרי' אבל לפ"ז מוכרח דגם התשב"ץ ס"ל דבשליח מהני טלי גיטך מעל גבי קרקע, דאם לא כן האיך יתפרנס ספיקו דעל ידי עכו"ם כיון שהוא בר דעת מהני ולא חשיב בע"ג קרקע והא ש"ס ערוך שם דפסול עכו"ם להיות שליח להולכה עכ"ל כת"ר. והנה מלבד מה שרש"י ז"ל כתב מפורש בגיטין (דף כ"ג ע"א) קיבל הקטן מיד הבעל, וכן כתב הר"ן בהלכות, והרמב"ם פרק ו' מהל' גירושין והטור והמחבר בסימן קמ"א כתבו כשנתן לו הגט, א"כ מיירי הך ענינא שקבלו מיד הבעל לא שנטלו מעצמם מע"ג קרקע, ועוד הא בנתינת הבעל את הגט ליד האשה אפשר להיות בשני אופנים או מגופו של הבעל לידה או לרשותה, או מכוחו והיינו ע"י שליח ששלוחו של אדם כמותו, א"כ א"א לומר דדמי לערק לה חצרי', דהתם ע"י פעולת גופו מקרב הגט לידה והוה נתינה מגופו לידה, אבל כשנותן הגט ליד העכו"ם איזה מעשה נתינה היא, הא הך דהעכו"ם נותן הגט אין זה מעשה נתינה מהבעל לא מגופו וגם לא מכחו כיון דלתנייהו בתורת שליחות

אלא כנראה שכת"ר לא ראה את התשב"ץ בעת שכתב, שמפורש כתב שם דבשליח ג"כ לא מהני טול מע"ג קרקע, וגם הביא הך דעכו"ם פסול להביא גט, ומ"מ כתב וז"ל והנראה שיש לחלק בין מעשה עץ ליד העכו"ם, שכיון שיש בו דעת למסרו והוא לא נתמעט אלא מגזרת הכתוב, אם נעשה אמצעי בין הבעל לאשה לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע שהרי הבעל מסרו לבן דעת שיתנהו לשליח, והאשה כשתטלנו מיד השליח הרי הוא כאלו נטלתו מיד הבעל עכ"ל. וכונתו נעלנ"ד כיון דהוה עפ"י ציווי הבעל ליד השליח א"כ השליח קבל מגרמא דבעל, והא דאמרינן דעכו"ם אין נעשה שליח להולכה, היינו למסור בעצמו להאשה, אך למסור לשליח יש בכחו לפי דעת התשב"ץ ז"ל

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דמעילה (דף כ"א ע"א) שילח ביד חשו"ק אם עשו שליחותיו בע"ה מעל וקפריך בגמרא והא לאו בני שליחותא נינהו, ומסיק דכיון דאיתעביד שליחותיה לכן מעל, והיינו אף דאינם בני שליחות וליכא למימר שלוחו כמותו וכמו שעשאו בעצמו, מ"מ נעשה בגרמא דילי', אך אין זה ראי' דהתם אינו צריך לעשות בעצמו, רק שתעשה הפעולה מחמתו, לאפוקי גבי גט צריך שיתן בעצמו או מכחו, ולכן אם נותן ע"י שליח דאיתי' בתורת שליחות כדי שיהי' שלוחו כמותו והיינו מכחו

ולפי זה לא זכיתי להבין דברי התשב"ץ שכתב שם וז"ל ולא דוקא עכו"ם אלא אפילו בע"ח אפשר להכשיר כיוצא בזה לענין שליחות שהרי בפרק בכל מערבין (ל"א ע"ב) בענין חזקה שליח עושה שליחותו אמרי' שאם שגר הערוב לשלוחו ע"י פיל או ע"י קוף ואמר לו לקבלו הימנו שהוא כשר אעפ"י שלא בא לידו מיד המשלח, ומה שהזכיר פיל או קוף ולא שאר בע"ח אורתא דמלתא נקט שכן יש בהם קצת הבחנה לקיים מצות משלחם כו' וכיון שכן לא גרע עכו"ם מפיל וקוף לענין זה עכ"ל, והנה ראי' זו כתובה ג"כ במרדכי פ"ב דגיטין סימן שמ"ח, והנה המרדכי אפשר דס"ל דלגבי שליח לא אמרי' איסורא דטול מע"ג קרקע, אבל התשב"ץ דס"ל דגם השליח אינו יכול ליטלה מע"ג קרקע, א"כ מה זה ענין שליחות של ערוב לענין גט, הכא לענין גט אי נימא דדין טלי גיטך מע"ג קרקע שייך גם לגבי השליח אפשר דע"י עכו"ם דלא שייך בשליחות הוה כמו טלי גיטך מע"ג קרקע, אבל לענין ערוב, אטו צריך השליח לקבלו מיד מי שמערב בשבילו, התם צריך רק לדעת שעירב בשבילו, אבל אין צריך לתת העירוב לשלוחו, דהא אפי' אם השליח מזכה לו העירוב משלו ג"כ מהני כמבואר בעירובין (דף פ"ב ע"א) ועי' בגיטין (דף ס"ה ע"ב) רק צריך הוא להיות בר הכי שיכול להקנות לו העירוב, ואפשר דכונתו להביא ראי' דמהני כן לענין שליחות דעלמא ולא לענין שליחות דגט, דלענין גט ס"ל דלא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע מצד הסברא כיון שהוא בר דעת

ומה שכתב לפי סברתו לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ה הל' י"ח מהל' גיטין שכתב וז"ל כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה אם היה כפות ואם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, והקשה הרשב"א הא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע, ותירץ כת"ר דכיון דיד עבד כיד רבו, א"כ הוי כמו שקירב הבעל ידו ונטלה הגט וס"ל לרוב הפוסקים ולהרמב"ם מכללם דמגורשת, א"כ ה"ה בנתן לעבדו ונטלה ממנו ג"כ מגורשת דדמי לערק לה חצרי', דקירב ע"י יד עבדו דכגוף ידו דמי עכ"ל כת"ר. זה לא ניתן להאמר דהא עכשיו אינו עבדו של הבעל דנימא יד עבד כיד רבו, דהא כבר נקנה להאשה, ואם יאמר כת"ר דהא מקודם כשנתנו בידו היה אז עבדו של הבעל ויד עבד כיד רבו, הא סו"ס כשמקבלת הגט מיד העבד אינו עוד עבדו של הבעל ובשעה שנתן הגט להעבד אינה מגורשת בהך נתינה, רק במה שיגיע הגט לידה אח"כ ואז אינו עוד עבד של הבעל, וכבר כתבתי דאין זה נקרא ערק לה חצרי', דערק לה חצרי' היינו פעולת גופו בעת הנתינה כדי שתהא הנתינה ממנו בעצמו

ומלבד זאת הא רוב הראשונים והרמב"ם מכללם לא ס"ל כהר"י מיגש ז"ל דס"ל דעבד נעשה שליח להולכה, אלא דהם ס"ל דאין עבד נעשה שליח אף להולכה וסתמא כתבו דמשמע אף עבדו של הבעל אינו נעשה שליח להוליך גט לאשתו ומפורש כתב בשלטי הגבורים בפ"ב דגיטין וז"ל העבד שפסול שליחותו בגט בין אם היה של איש המגרש, בין אם היה של אשה המתגרשת בין אם היה של איש אחר עכ"ל, וא"כ תקשה מאי טעמא אין עבדו של הבעל מוליך גט לאשתו הא יד עבד כיד רבו, וכעין זה כתב בספר שער המלך בפרק ב' הל' י"ד מהל' קרבן פסח וז"ל וכן מוכח נמי מההיא דפ"ב דגיטין דהוה ס"ל לר"א דעבד פסול לשליחות אפילו בתרומה דאיתי' בתרומה דנפשי' משום דדריש מה אתם ישראל כו' וקשה דא"כ תיקשי ליה מתני' דפרק האשה דמוכח בהדיא דעבד כשר לשליח. אלא ע"כ דס"ל לכ"א דשאני התם משום דיד עבד כיד רבו עכ"ל, ולפי דברי כת"ר א"כ מצד דיד עבד כיד רבו צריך להיות דמהני

אך לענ"ד נראה דל"ל כאן יד עבד כיד רבו, דנהי דאמרי' יד עבד כיד רבו, אך ידו הרי לא נעשית כיד ישראל גמור, וכיון דאין עבד נעשה שליח מפני שאינו שייך בגיטין,