תשובה שלמה - ב קז

הם בעצמם יכולים לכתוב גט אחר, א"כ הוי הגט דבר המגרש דתליא בדידהו, דבלי הגט שכתבו הם א"א לגרשה ומשו"ה לא הוה מילי, ופשוט הוא דכל זמן שלא נאבד יכול השליח לגרשה בגט זה והוה מעשה, אך אם נאבד אז אפשר לומר דנתבטלה המעשה, אבל בכסף קדושין מעיקרא לא הוה מעשה, דאינו מוכרח לקדשה דוקא בכסף זה ולא בכסף אחר

ולענין מה שכתב וז"ל ולדידי משמע מדברי תוס' דנתינה ודאי ה"ל מילי מדלא הקשו מהא דקאמר יכתבו ויתנו אלא לפי מה שפי' רש"י בטעמא דבזיון דירגישו דהבעל אינו יכול לכתוב. הוא דקשיא להו מנתינה, משמע דלרבא דאמר משום מילי לא מימסרא לשליח ניחא הא דתנן יכתבו ויתנו עכ"ל, ואיני יודע איך שייך לומר גבי נתינה דהוה מילי, כיון דימסרו לשליח הגט א"כ הוה מעשה ולא מילי, אם רק שנאמר דכיון שהבעל לא מסר להם הגט בתחילת השליחות הוה מילי אף שאח"כ ימסרו הגט להשליח, דבתר תחילת השליחות אזלינן, דמלבד שכבר סתר זה בפני יהושע שהבאתי לעיל, גם איכא למידק דלמה ליה לדחוק דהיכא דהבעל מוסר הגט ביד השליח הוא דבר המגרש דלפי תירוצו זה אינו מובן כמו שכתבתי לעיל, דהא בנאבד הגט הבעל יכול לכתוב גט אחר וא"כ אינו דבר המגרש לפי שיטתו, הוה לי' למימר דהבעל שאני שהוא מוסר הגט בתחילת השליחות, ומדלא כתב כן משמע דגם הוא ס"ל דלא אזלינן בתר תחילת השליחות, וגם באומר כתבו ותנו שכתב בטעמא דמלתא שאין זה דבר המגרש מפני שאם נאבד יכולים לכתוב גט אחר דלא נגמר השליחות עד שיגיע הגט לידה, משמע דאי לאו משום הך טעמא לא אכפת לן מה שבתחילת השליחות הוה רק מילי, וכן משמע מדבריו שכתב לדעת הרמב"ם דבאמר כתבו ותנו לשליח דאיבעיא אינו אלא בנמצא הגט פסול, אבל אם כתבו וחתמו הגט בכשרות ומסרו לשליח שוב אין יכולים לכתוב גט אחר כיון שכבר עשו שליחותם, וא"כ בשעה שמסרו לשליח אותו הגט הוא המגרש והו"ל מעשה לדידהו כו' עכ"ל, והא בתחילת השליחות הוה רק מילי, מ"מ כיון שאח"כ הוה מעשה יכולים לתת הגט לשליח, ואין לדחות דכיון דהבעל בעצמו אמר להם כתבו ותנו לשליח שאני, דהא הרמב"ם בפרק בפרק ב' הלכה ו' מהל' גירושין פסק דגם אומר אמרו הוי מילי ולא מימסרא לשליח

ועוד נ"ל בהא דאם נאבד שיכולים לכתוב גט אחר, אבל זה הוא ודאי שכל כמה דלא נאבד אין סברא לומר דלא עשו עוד שליחותם, דאם כתבו גט כשר ולא נאבד פשוט הוא דאינם יכולים לכתוב גט אחר מפני שכבר עשו שליחותם, אלא דאם נאבד אז חוזרת וניעורה השליחות, וגם מה שמדייק דלא נגמרה שליחותם עד שתתגרש, אין יכולים לעשות שליח אחר. הא בשליח ראשון שעשה שליח שני דהרבה פוסקים ס"ל דהראשון יכול לבטל את השליח השני, וגם אם מת שליח שני יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו כמבואר בסימן קמ"א סעיף מ"ב וא"כ עוד לא כלתה שליחותו, ואף על פי כן אין זה מעכב מלמנות שליח שני

ומה שהקשו התוס' רק לפי מה שפי' רש"י בטעמא דבזיון דבעל דקשיא להו מנתינה, ולא קשה להו אליבא דרבא, משום דלרבא פשיטא דתנו לאו דוקא, וכן כתב בחידושי הרשב"א לגיטין (דף כ"ט ע"א)

ובספר מחנה אפרים הלכות מכירה קנין חצר סימן א' הקשה לשיטת הסוברים דחצר משום שליחות אתרבאי דאם היו פירות מופקדין אצל אחרים, שכתב הטור בחו"מ סי' ר' דאם אמר לו המוכר תנם ללוקח זכה הלוקח, ואיך יזכה חצרו של נפקד ללוקח, דלא מצינו לומר שאם היו הפירות בידו של שליח הנפקד ואמר הנפקד תזכי לי שלוחי במה שיש בידו ללוקח שיזכה הלוקח, הגע בעצמך אם עשה הלוקח שליח כדי שיזכה לו מידו של מוכר והלך השליח ועשה שליח אחר כדי שיזכה ללוקח מי מהני, דנראה דלא מהני דהוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח כו' ומסיק דהכא שכבר מופקדים אצל נפקד לאחריותו חשיבי כאילו הם בידו של נפקד עכ"ל. הרי דאף שלא נתן בידו כלום, רק דמימלא נחשב כאילו הוא בידו, מ"מ אין זה נחשב מילי, וגם כשהחצר מקנה מדין שליחות דהוה כמו שליח שני ל"ל נמי דיהי' נחשב כאילו נתן בידו. דאם נאמר שצריך למסור בידו ממש כמו שכתב כת"ר, היינו שצריך גם המשלח או השליח ראשון לעשות מעשה כדי דלא להוי מילי, והכא הא לא עשה שום מעשה, ומ"מ אין זה מילי משום דהוה מעשה אף ממילא

ובשו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן שכ"א כתב וז"ל דכל מקום שיש מעשה כגון הפרשת תרומה אף דסגי במחשבה ולכל הפחות בדיבור, מ"מ עיקר המצוה היא ההפרשה, והדבור לומר זה יהא תרומה טפל לעיקר המצוה, כמו האמירה דהרי זה גיטך גבי נתינת הגט עכ"ל, ומשו"ה כתב דאף דמילי לא מימסרא לשליח גבי תרומה שאני דלא הוה מילי, הרי דהעיקר הוא אם השליחות יש בה מעשה, אף שאין מוסר לו שום דבר בעת התחלת השליחות

ומה שכתב כת"ר להקשות על הדרכי משה שכתב אבל אם מסר לו טבעת קדושין הוי כאילו מסר לו שטר, דגם במוסר לו טבעת קדושין ראוי להחליף על טבעת אחרת ואין קפידא בזה להמשלח כו' וכן ראיתי בהדיא בתוס' רי"ד בקדושין ריש פרק שני דאם מסר לו חפץ לא מימסר לשליח משום דאפשר בחליפין ולא דמי לשטר קדושין, הרי דגם חפץ אפשר בחליפין עכ"ל כת"ר, ולי הדבר תמוה איך אפשר לומר דבמוסר טבעת אין קפידא וראוי להחליף ועי' בב"ש סי' ל"ה ס"ק כ"א ז"ל וכמשקדש במעות המשלח היינו כשיש קפידא אם יחליף דאז הוי גזל בידו, אבל דבר שאין קפידא ויש לשליח להחליף לא הוי גזל עכ"ל, והא השליח ששינה אינה מקודשת, ובספר ברכי יוסף הביא בשם ספר קרית מלך רב דאם אמר לו קדש לי אשה בדינר וקדשה בחצי דינר דהוי ספק קדושין, והכא נמי אף החליף הטבעת הא שינה. ומה שהביא כת"ר מתוס' רי"ד דאם מסר לו חפץ אפשר בחליפין, ליתא כן בתוספות רי"ד, אלא כך לשונו ואפילו מסר לו חפץ לא דמי לגט שהגט הוא דבר המגרש שאם נאבד אין כח לשליח לגרשה אבל חפץ הקדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה משלו נמצא שעיקר השליחות מילי הוי עכ"ל. וא"כ לא כתב שחפץ אפשר בחליפין, דאם איתא בעיניה אינו יכול להחליף בלא דעת בעלים בודאי איכא קפידא אם יחליף, אך אם ליתא בעיני' כגון שנאבד אז ליכא קפידא אם יקדשה משלו, והא באופן שנותן חפץ לחברו ע"מ להחזירו דע"כ צריך להאחזיר לו החפץ, מ"מ היכא דנאבד יכול להחזיר לו דמיו עי' בנתיבות המשפט סי' רמ"א ס"ק ז', וכונת התוס' רי"ד מבואר דכיון דאם נאבד החפץ אפשר לקדשה בכסף אחר משלו, א"כ אין הקדושין תלוין בהחפץ כמו שהגירושין תלויין בהגט ולכן הוי מילי

ותימא על כת"ר שהקשה על הדרכי משה מהתוס' רי"ד הא הד"מ כתב זה עפ"י הגהת אלפסי, ומהגה' אלפסי משמע דלא ס"ל כסברת תוס' רי"ד דלדברי תוס' רי"ד אף אם אמר לו קדש בחפץ זה ג"כ הוי מילי, ומהגה' אלפסי שהביא בדרכי משה שכתב שאם אמר לו קדש באיזה כסף שתרצה אז הוה מילי, אבל אם נתן לו חפץ לא הוי מילי, ומזה דייק הדרכי משה דאם נתן לו טבעת לדברי הגה' אלפסי לא הוי מילי. דכיון דאם לא נאבד אינו יכול להחליף כשנתן