תשובה שלמה - ב קו

יכול להחליף זה הוא מעשה, ובאמת במרדכי בגיטין פרק התקבל אין כל זכר לזה שצריך למסור בידו דוקא, וז"ל שם דקבלת הגט או קדושין הוה מעשה גמור עכ"ל, א"כ תלי רק בקבלת השליח, ואין נפקותא באיזה אופן הוא מקבל הגט או הקדושין

והנה קיי"ל דשליח ראשון עושה שליח שני אף שלא בפניו, כמבואר בגיטין (דף ל' ע"א) ובשו"ע סימן קמ"ב סעיף י', והרי אינו מוסר אז הגט לידו, מ"מ נעשה השני שליח ולא הוי מילי כיון שיש גט ויבא לידו אח"כ א"כ אין זה שליחות דמילי, כיון דהוה מעשה למסור הגט שיבא לידו לאחר זמן, ואין לדחוק ולומר שהתחלת השליחות היא כשיבא הגט לידו, זה אי אפשר לומר דהנה התוס' ביבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה קנויה, ובכתובות (דף פ"ב ע"א) ד"ה הא (ודף פ"ו ע"ב) ד"ה האומר כתבו דבקנין בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה הקנין קיים, אבל אם בשעת חלות הקנין אין הקנין בעין אין כאן חלות הקנין, וכן יש לדייק מהא דכתובות (דף נ"ט ע"א) ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש, וא"כ אי נימא דאין שליחות השני מתחלת רק מעת שקבל את הגט ואינה מתחלת משעה שאומר שעשאו שלית, הרי אז האמירה אינה קיימת, ואם לא חלה השליחות אז בעת שאומר שעושה אותו שליח, גם אח"כ לא מצי לחול, וע"כ נעשה שליח אז בשעה שאומר שעושה אותו שליח ואז חלה השליחות

ולכאורה אפשר לומר דמשום דכותבים הרשאה, אפשר לומר דנעשה שליח אח"כ, כיון דהכתיבה קיימת כשבא הגט ליד השליח השני, ודמיא להא דכתב הר"ן בכתובות פרק הכותב דאם אמר משוך פרה זו ותקנה לאחר שלשים יום אם קיימא באגם קנה במשיכה הראשונה, כיון דקיימה באגם חשבינן לה כאלו ברשותו ממש היא, והיינו שעומדת שם מחמת המשיכה הראשונה, הוה כאילו המשיכה עודנה קיימת, והכא נמי נימא כיון דהכתיבה ניכרת הוה כאילו מעשה הכתיבה קיימת ונעשה שליח כשיגיע הגט לידו מחמת הכתיבה הראשונה: ש אלא דלא דמי, חדא דהרשאה אין השליח הראשון הוא הכותב, ואין שליחות השני נעשתה ע"י הרשאה, השליחות חלה רק על ידי אמירת השליח הראשון ולא ע"י הכתב, וההרשאה אינה אלא לזכרון דברים ולקיום השליחות ועוד הא מצד הדין שליח שני אין צריך הרשאה כמבואר באהע"ז סימן קמ"ב סעיף ט', רק שנוהגין לכתוב הרשאה, וא"כ הלא גם בלא הרשאה מתמנה השליח השני ואז רק מצד אמירת השליח חלה השליחות, וע"כ שחלה תיכף בשעת האמירה אף קודם שיגיע הגט לידו

ובכדי לברר הדברים נראה איך הוא דעת רבותינו בזה, בספר פני יהושע בגיטין (דף כ"ט) בד"ה תוספות משום בזיון דבעל כו' אם לא שנאמר דלענין מילי לא מימסרן לשליח שייך לענין הנתינה נמי, כיון שהוא לא מסר לשליח הראשון גוף הגט אלא מילי בעלמא ואזלינן בתר מעיקרא, אלא שזה דוחק וכל הפוסקים כתבו בפשיטות דכה"ג לאו מילי נינהו, משום דבתר גמר השליחות שמוסר הראשון לשני אזלינן ולאו מילי נינהו אלא גוף הגט מוסר לו עכ"ל. והכ"נ גבי שליח שני אזלינן בתר גמר השליחות שיבא הגט לידו, ואין זה מילי רק מעשה, דהא יבא הגט לידו אח"כ

ובספר גט פשוט למהר"ם בן חביב ז"ל בסימן ק"ך ס"ק כ"ג כתב וז"ל ונסתפקתי באומר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי וכתבו וחתמו הם כמו שאמר הבעל אך לענין הנתינה עשו שליח, מי נימא דוקא לענין כתיבה וחתימה אינם יכולים לומר לאחרים משום דמילי לא ממסרן לשליח, אך לענין הנתינה יכולים לעשות שליח כו' או דלמא בשליח הולכה דגט דעלמא כיון דבעל מסר לו גט בידו יכול השליח לעשות שליח, אבל הכא דלא מסר להם דבר אלא מילי ואמר להם כתבו ותנו אע"ג דכתבו ונתנו הם גם לענין נתינה אינם יכולים לעשות שליח, כיון דמעיקרא הוו מילי ומסיק בשם מורו מהר"ם גלאנטי דיכולים לעשות שליח על הנתינה, משמע כמש"כ בפני יהושע דאזלינן בתר גמר השליחות

ואפילו לפי מה שחולק בקצות החושן בסי' רמ"ד ס"ק ג' על הגט פשוט ומסיק דבאומר כתבו ותנו אינם יכולים לעשות שליח על הנתינה, היינו לפי שיטת רי"ד בקידושין שהגט הוא דבר המגרש שאם נאבד הגט אין כח לשליח לגרשה משו"ה לא הוי מילי אבל באומר כתבו ותנו דאם נאבד הגט יכולים לכתוב גט אחר, א"כ אכתי הוי מילי כמו בקידושין לשיטתו ולכן אין יכולים לעשות שליח לנתינה, אבל בגט שכתב הבעל שאם נאבד אין יכולים לכתוב גט אחר שוב לא הוי מילי ולכן השליח עושה שליח אף אם יגיע הגט לידו גם אח"כ, דבזה גם הקצות מודה, מדלא מפליג גם מטעם שלא מסר הגט לידו

והנה הקצות החושן דחה דברי מהר"ם בן חביב ממה שהביא ראי' מדברי התוס' בגיטין (דף כ"ט) ד"ה משום בזיון דבעל פי' הקונטרס שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתוב, והא דקאמר יכתבו ויתנו אגב יכתבו נקט יתנו, א"נ ע"י שיאמר לאחר ליתן ירגיש בדבר שהבעל לא כתבו ומקפיד גם על הנתינה עכ"ל, וא"כ לפי תירוצא קמא יתנו לאו דוקא ויכולים לעשות שלית, ואפילו לפי תירוץ שני דיתנו דוקא לטעמיה דבזיון, אבל לפי טעמא דמילי לא חיישינן בנתינה עכ"ל, וכתב בקצוה"ח וז"ל דהא התוספות הקשו כן לטעם דבזיון דבעל, אבל אליבא דרבא דס"ל דמילי לא מימסרא לשליח לא קשיא להו, משמע דלרבא אף נתינה הוה מילי, ולכן כתב שם לפרש עפ"י מה שכתב בתוס' רי"ד בקדושין בעושה שליח להולכה לקדש בכסף אין שליח עושה שליח ואפילו מסר לו הכסף, דלא דמי לגט שהגט הוא דבר המגרש שאם נאבד הגט אין כח בשליח לגרשה, אבל כסף קדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדש משלו ונמצא דעיקר השליחות הוה מילי והלכך לא מימסר לשליח, וכ"כ בשלטי גבורים בר"פ האיש מקדש לחלק בקדושין בין קדושי כסף דאין שליח עושה שליח ובין קדושי שטר, כיון דהוא דבר המקדש שליח עושה שליח, ועל כן כתב וז"ל היכא דהבעל מוסר הגט ביד השליח להולכה דהוא דבר המגרש שליח עושה שליח, אבל באומר כתבו ותנו דאם נאבד הגט אפילו אחר חתימה יכולים לכתוב גט אחר דלא נגמר השליחות עד אחר שיגיע לידה וא"כ אפילו אחר כתיבה וחתימה עדיין מילי נינהו, וא"כ בשעה שאמר הבעל כתבו ותנו לא מסר להם אלא מילי, וכמו בקדושי כסף, משו"ה צריך שיכתבו ויתנו ואפילו הנתינה לא מימסרא לשליח עכ"ל, ודבריו אינם מובנים, דאי משום דאם נאבד הגט כיון שיכולים לכתוב גט אחר משו"ה הוה מילי, א"כ גם אם הבעל בעצמו נותן גט לשליח הולכה ואם נאבד בודאי יכול הבעל לכתוב גט אחר א"כ הוה מילי לדבריו, ואיך יכול השליח לעשות שליח שני, ועוד דאין זה דמיון לכסף קדושין דהתם אם נאבדו יכול הוא לקחת כסף משלו בלא ידיעת המשלח, ומשו"ה הכסף הראשון אינו עיקר ולא נחשב למעשה, אבל בגט שכתבו ונתנו לשליח אם נאבד הלא דוקא