תשובה שלמה - ב קא

יש עליה להחזירם רואים אותם כאילו הם בעין. כמו שכתבו המפרשים, מה שאין כן כאן דאי נימא דהפקיעו חכמים הקדושין מטעם הפקר ב"ד, הרי הכסף הפקר ואינה מחויבת להחזירם, ואיך נימא דעכשיו לאחר זמן יחולו, ובשלמא במבטל השליח או באונס שהבאתי לעיל דעת המפרשים שהכונה שבהגט שהוא מדבריהם אמרו שיועיל מכאן ולהבא דאמרי' אפקעינהו רבנן לקדושין היכא דיש גט שכשר מדבריהם, גט כזה עושה פעולתו מכאן ולהבא ככל גט דעלמא שעושה הפעולה מכאן ולהבא, אבל לומר דכסף הקדושין יפעלו לאחר זמן זה אי אפשר, כיון דאין כאן כסף שיחולו הקדושין

ובעיקר הקושיא על הר"ן נראה לענ"ד דהנה באומרת טמאה אני לך היכא שאומרת שזנתה ברצון, מצד הדין אין להאמינה דהא אין אדם משים עצמו רשע, רק משום דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא ואין מאכילים לאדם דבר האסור לו, אך אם יש אמתלא אז אמרינן אף דשויה חתיכה דאיסורא אנפשה אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, וכאן אף שהיא בעצמה לא נתנה האמתלא, למשנה אחרונה שראו חכמים שלהרבה נשים יש לחוש שעיני' נתנה באחר, א"כ יש לנו אמתלא מבוררת שלא רצתה לשויה אנפשה חתד"א, רק שאמרה כן משום דעיניה נתנה באחר, וכן ראיתי בתשו' מהרי"ט חלק א' סימן צ"ב שכתב כעין זה. ובתשב"ץ ח"ב סי' רע"ט כתב גם כן דנגד עדים אינה נאמנת לשויה אנפשה חתד"א, ועי' מש"כ במשנה למלך בפ"ט מהל' אישות ובפ"ב מהל' יבום הל' י"ג. אבל באשת כהן שאומרת שנאנסה שאינה משימה עצמה רשעת מצד הדין נאמנת על עצמה ושפיר הקשה הר"ן כיון שמצד הדין אסורה האיך התירוה, ותירוץ שהפקיעו הקידושין למפרע והיתה פנויה כשנאנסה ומצד הדין מותרת, ואף שהפקיעו הקדושין הרי לבר הקדושין היא משועבדת לבעלה וא"כ אף שהפקיעו הקדושין לענין איסורא, אך השיעבוד לא הפקיעו, ומכת מה שמשעבדת לו יכול לכופה, כן נלענ"ד לפום ריהטא: ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין

סימן מ"א

בע"ה יום ג' אדר"ח כסלו תרנ"ב לפ"ק. למעלת כבוד מו"ר הרב הגאון המפורסם בעולם כו' מהור"ר אלכסנדר משח אבן לפידות, הגאבד"ק ראסין יצ"ו

בספר כנסת הגדולה ח"ב כתב הדר"ג בתשובתו לטיב גיטין בזה"ל נשאלתי מי שהמירה אשתו ברצון ונשאת לנכרי כו' דל"ש זכוי גט במומרת דמאי זכות הוא לה הרי אכתי קיימא באיסור חתנות עכד"ק והנה לפי מה שכתב הריטב"א ז"ל בקידושין דכתב דכי אמרי' דאין איסור חל על איסור היינו דוקא לחייב ב' משום אלמנה ומשום אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו, או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרע מאלמנה דעלמא עכ"ל א"כ ה"נ זכות גדול הוא לה דהא אי מתרין בה מחויבת מיתה, ואף דבטלו מיתת בית דין, דין מיתת ב"ד לא בטל, כדאמרינן בסוטה (דף ח' ע"ב). אלא שכבר הניחו האחרונים דברי הריטב"א ז"ל בהא בצ"ע

אכן לא זכיתי להבין דהא אנן ק"ל דאיסור חל על איסור, והכא הוה חמור דמחויבת מיתה, ואף דבטלו מיתת ב"ד הא אמרי' בסוטה וכמה דוכתי דדין מיתת ב"ד לא בטל וכמש"ל, ואף דר"ת כתב בכתובות (דף ג' ע"ב) תוד"ה ולדרוש דאין מחויבת מיתה בביאת כותי מיהו הר"י חולק עליו שם וגם הרא"ש דמסיק כר"ת מ"מ משמע דבהא לא ס"ל כר"ת, ואל ישיבני הדר"ג דהר"י לא ס"ל כר"ת בהא דמתירה לבועל כותי אבל איסור מיתה אף להר"י ליכא, א"א לומר כן, חדא דאי להר"י ביאת כותי מחשב ביאה אמאי לא תחייב מיתה, ועוד מהא ביומא (דף פ"ד) תוד"ה אלא משמע מפו' דמחוייבת מיתה. ובנמוקי יוסף בסנהדרין פרק בן סורר כתב להדיא דמחויבת מיתה ויל"ע בטור אהע"ז סימן קנ"ח ובדרכי משה שם

ובעיקר הדבר עלה על דעתי לומר דלהרמב"ם דס"ל דבשאר גוים איכא חתנות כתב בפרק י"ב הל' א' מהל' איסורי ביאה דרק דרך אישות אסור משום חתנות ומזה משמע דרק היכי דגבי ישראל תופסין קידושין אסור משום חתנות. אבל גבי אשת איש דגם לגבי ישראל אין תופסין בה קידושין, ליכא גבי נכרי משום חתנות רק משום איסור אשת איש, וכן מודה קצת לשון רש"י ז"ל בקידושין (דף ס"ח ע"ב) דז"ל לא תתחתן בם, לא יהא לך בהם תורת חיתון עכ"ל והיינו דהיכן דיש תורת חיתון היינו בפנויה אסור משום לא תתחתן בם, אבל בא"א לא שייך למימר לא יהא לך בם ת"ח דהא גם בישראל ליכא גבה תורת חיתון, דאין קידושין תופסין בה. ואלה"ק ע"ז מדברי הרמב"ן במלחמות פרק בן סורר דכתב וז"ל וא"ת והא אסתר חתנות הואי. וא"כ יקשה לפ"ז איך שייך לומר חתנות גבי אסתר הא הואי א"א. די"ל דלפי מה שכ' הבית יוסף ביור"ד סימן קנ"ז דלהרמב"ן לית ליה האי דרש דלבת לבית דמינה ידעינן דהיא היתה אשתו של מרדכי, וכן מבואר ג"כ שם במלחמות בפרק בן סורר וא"כ לא היתה אסתר א"א ושפיר מקשה לשיטתו דהא איכא חתנות, ויל"ע בהר"ן גיטין (פרק ט' דף קפ"ח ע"א) ד"ה גרסינן תו בגמרא נענה ר' עקיבא כו'. אכן אין הדבר הזה מבורר אצלי

ומ"ש מר דאסורה לבועל, דל שכלי מהבין מ"ט נייד מר מדברי הרא"ש שם בפרק קמא דכתובות דמסיק כר"ת דאין אסורה לבועל, ואף דמחויבת מיתה ע"י ביאת כותי, מ"מ אפשר דמותרת לו אחר שיתגייר, וכמש"כ התוספות ישנים ביומא (דף פ"ב) דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין זה הבועל כו' עכ"ל. ואהא דכתב ר"ת ז"ל דאינה מחויבת מיתה בביאת כותי ולכן אין בכלל תהרוג ולא תעבור ילה"ק מהא דגיטין (דף נ"ז ע"ב) דילדים וילדות שנשבו לקלון ויל"ע בתוס' שם ד"ה קפץ ובע"ז (דף י"ח ע"א) תוד"ה ואל יחבל, וקצרתי בזה. ונ"ל דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם שכתב בפרק א' הל' ד' מהל' יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרוג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, אך התוס' ס"ל דרשאי להחמיר על עצמו אף במקום שנאמר בו יעבור ואל יהרוג, וכ"כ מפורש בע"ז (דף כ"ו ע"ב) ד"ה יכול כו' דהמחמיר על עצמו רשאי

ומש"כ הדר"ג ולמאן דס"ל איסור חל ע"א בכולל וחמור נמי מ"ל חד איסורא מ"ל תרי איסורא (נזיר מ"ח) עכ"ל מר. לא זכיתי להבין דשם אמרינן הכי משום דשניהם לאוין דאוסרין לטמאות, וכיון דהתורה התירה טומאה לגבי חד לאו אמרינן שפיר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין כיון דהתורה התירה, אבל דכל דוכתי לא אמרינן הכי, ואטו הכא גבה דהאי אשה שרה לגבה איסור חתנות דנימא מה לי חד איסור מה לי תרי איסורא, הא באיסור עברה עליה,