תשובה שלמה - א צט

דשמא כשכולם במעמד אחד מתוך משאם ומתנם יאמרו בענין אתר והק' דלמא בההיא שעתא דהמרה על אלו שבחוץ הנך דגואי כותי' ס"ל, וכן כשחזר והמרה על השאר דלמא בההיא שעתא הנך קדמאי כותי' ס"ל ואלו היו במעמד זה היו חוזרין בהם נמצא שאין כאן סנהדרין של ע"א וה"ה דכל מלתא דאזלינן בתר רובא בעינן שיהיו כל המסכימים במעמד ויסכימו רובן וכל שלא נעשה בכל אלו אין מעשיהם כלום עכ"ל מהרי"ט ז"ל, ולענ"ד יש לפקפק על ראי' זו דהתם בזקן ממרא כשחילק על בית דין הגדול התם הא הב"ד צריכים להורות הדין וצריכים לשאת ולתת בזה כדי שיהי' גמר דין כמבואר ברמב"ם בפרק ג' מהל' ממרים וע"ש בפרק א' מהל' ממרים הל' ד' והרוב אינם יכולים להורות הדין שמא המיעוט סוברים דלא כותייהו דבשעת גמר דין צריכים למנות הדעות וצריכים שיהיו כולם שם, אבל בנדון הסכם הקהל שאין זה כדין אפשר דאין צריכים שיהי' כולם באספה יחד כשמסכימים על התקנה

ועוד התם בב"ד הגדול צריכים להוציא הדין לאמיתו, וידעינן שהוא אמת כששומעים כל הספקות והרוב מסכימים לדעה אחת מסתמא זו היא הדעה האמיתית, אך כשאינם באסיפה אחת אפשר שאם היו ביחד היה המיעוט מכונים להאמת והרוב היו מסכימים להם, ועתה יש לחוש מפני שלא שמעו לדעת המיעוט לא הסכימו על ההפך, אבל בתקנת הקהל אטו צריכים לדעת אמיתיות הדבר שהם מסכימים עליו הא כל מה שמסכימים ומתקנים הוה תקנת הקהל ומאי אכפת לן שלא היה הדבר באסיפת כולם, דאף דאפשר לומר שאילו היו באסיפת כולם אפשר שהסכימו לדעת המיעוט, מ"מ הא עכשיו סו"ס הרוב הסכימו לדעה אחת ותיקנו התקנה והא הדבר תלוי ברצונם

אלא דהא ניחא לי דבתקנת הקהל נמי אין הדבר תלוי וברצונם גרידא דאיך יעלה על הדעת דהרוב יכופו את המועטים לעשות נגד רצונם אם הדבר תלוי רק ברצון הרוב לבד אלא דהתם נמי צריכים לכון להאמת במה שנוגע לטובת הקהל, וכשאינם במעמד אחד יש ג"כ לחוש שלא כונו להאמת וכן משמע ג"כ מדברי החתם סופר בחו"מ סי' ס"א במה שהביא מדברי הכנה"ג בהג"ה ב"י. והעיקר בזה כדברי מהרי"ט דגם תקנת הקהל אין לה תוקף אם לא נעשית במעמד כולם דכותי' ס"ל להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ש"ד והביאו הב"י ביור"ד סי' רכ"ח

אך אם יראה כת"ר שאפשר שמזה תהי' מחלוקת בעיר, אז אף אם אין התקנה קיימת מהראוי שתעשה תקנה כזאת למען השלום ובכל אופן אותם שיש להם קרובים בטלה דעתם בענין קבלת שו"ב כשדנים אודות קרובם כמו שמבואר בשו"ת הרד"ם חיור"ד סי' ד'

והנני ידידו הדו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל סימן כז נדרים (דף ע"ה ע"א) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני כו' כו' ר"א אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר, איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלים או דלמא לא חלין כלל, למאי נפקא מינה כגון דאחפיס אחרינא בהדין נדרא, אי אמרת חלין הויא תפיסותא אי אמרת לא חלין לא איכא מששא כו' תא שמע אמר ק ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין רועין ועומדין לא כל שכן ש"מ לא חיילין ורבנן לא דרשי ק"ו והא תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר, אין בעלמא דרשי ק"ו ושאני הכא דאמר קרא אישה יקימנו ואשה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר

ולכאורה צריכים להבין מאי ראי' מייתי ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועין ועומדין לא כל שכן, וכן מה שהקשה ורבנן לא דרשי ק"ו והא תניא יכול כו' אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר, הא התם הסיבה הגורמת דהזרעים יהיו טהורים וכן הא דלא תהי' מכורה עכשיו עודנה קיימת, דהא אף עכשיו הם זרועים ועומדים וגם היא עתה נערה וא"כ הא דטהורין היינו משום הסיבה דעכשיו דגם עתה הם זרועים לא משום סיבת הזריעה דמקודם וכן גם גבי נערה לכן אינה מכורה לא משום דנעשית נערה מקודם כ"א משום דגם עכשיו היא נערה, אבל כאן הא הך הפרה אזדא לה, וכיון שבשעה שהפר לא היתה יכולה לפעול מנין לנו שחפעול עתה כשכבר אזדא לה

והנראה בזה דהנה צריכים להבין עיקרה דהך איבעיא דמאיזה טעם מספקא לי' אי חלין ובטלין או לא חלין כלל, אלא מה שעולה על הדעת בהאי ענינא דהנה גבי חכם שמתיר הנדר קיי"ל דחכם עוקר את הנדר מעיקרו וגבי בעל קיי"ל בנזיר (דף כ"ב ע"א) דבעל מיגז גייז וגבי חכם אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וגבי בעל מצי מיפר למקצתו ולא לכולו לרבים מהראשונים דס"ל כן, משום דגבי חכם שמתיר בפתח או בחרטה, אין ההיתר על הנודר דנימא שהותר במה שהיה אסור, אלא שעיקר הנדר מתבטל והוי עוקר דיבורו במה שנדר כמי שאינו, וההיתר חל על הדיבור מצד שהוא כבר נתבטל לא על האיש הנודר, דאין כאן עוד איסור דנימא דהותר בו, וכיון שכן אם הדיבור נתבטל הרי הוא בטל כולו ומעיקרו הוא כמו שלא היה דיבור מעולם, אבל גבי הפרת הבעל אין הדיבור במה שנדרה מתבטל, דהדיבור נשאר כמקדם, דהא חזינן דבמה שעברה מקודם שהפר לה בעלה צריכה להביא קרבן ולוקה אף שאח"כ הפר לה כמבואר בנדרים (דף פ"ג) ובנזיר (דף כ"ב) א"כ אין ההיתר מצד שהדיבור נתבטל דהדיבור נשאר בתוקפו ולא נתבטל כ"א במה שמיפר נתחדש היתר על גופה במה שהיה אסור לה מקודם וא"כ הפרתו הוה שינוי בה דנעשה דבר המשנה אותה מכפי מה שהיתה מקודם דעד עתה היה עליה האיסור מצד הנדר ועכשיו יש עליה הפרת הבעל שמסיר האיסור מעליה

ועל פי הדברים האלה אפשר לישב דברי הרמב"ם שכתב בפרק י"ג הל' ב' מהל' נדרים וז"ל וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו כו' שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו עכ"ל שכבר עמדו בזה רבים דאדרבה הא קיי"ל חכם עוקר את הנדר מעיקרו ובעל מיגז גייז ובשיטה מקובצת נדרים (דף פ"ג ע"א) ד"ה האשה שנדרה בנזיר (ובדף פ"ז ע"ב) ד"ה ולר' עקיבא כתב דהרמב"ם ס"ל באמת דבעל מעקר עקר והניח שם בצ"ע ובכסף משנה כתב דהרמב"ם חולק על הרא"ש שכתב דחכם עוקר את הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם כו' עכ"ל, וזה אינו מובן דהא הרמב"ם כתב ג"כ מפורש בפרק י"ב הל' י"ט מהל' נדרים נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אביה או בעלה, אף על פי ששמע בו ביום והפר לה הרי זו חייבת על דבר שעברה אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן עכ"ל וכבר הקשה כן במשנה למלך שם, וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' הל' י"א מהל' נזירות האשה