תשובה שלמה - א ק

שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך ימי נזירותה ואח"כ שמע בעלה והפר לה ה"ז מביאה קרבן טומאה וכן בפרק י"ג הל' ט"ו מהל' נדרים האשה שנדרה ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני ושמע אביה או בעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב עכ"ל והוא מנזיר (דף כ"ב ע"א) דמזה פשיט שם דבעל מיגז גייז, וא"כ דברי הרמב"ם נראים לכאורה כסותרים

ונראה שכונת הרמב"ם היא כמו שכתבתי לעיל ומה שלא פירש כאן בפי' המשניות נדרים סוף פרק עשירי פירש בפי' המשניות בנזיר ריש פרק רביעי וז"ל וממה שצריך שתדעהו שהאשה שנדרה בנזיר ושמע אותה אתר ואמר ואני אח"כ בא בעלה והפר לה זה שאמר ואני חייב בנזירות אע"פ שהופר נדרה לפי שהבעל כשהפר אינו עוקר מן הנדר אלא מה שתלוי באשה בלבד והוא מה שאמרו בזאת הכונה בעל מיגז גייז ולא מיעקר עקר עכ"ל, ולפי זה כונתו היא דהבעל עוקר את איסור הנדר מן האשה ועליה אין עוד שום איסור מן הנדר, אך אין הבעל מתיר עיקר הנדר כמו החכם שהחכם אין לו כת להסיר האיסור מן הנודר רק בהיתר הנדר כולו, ולפי כונה זו אין החכם עוקר את הנדר מן הנודר דהוה משמע דהנדר נשאר כמקדם דהיינו דהדיבור לא נתבטל רק שעוקרו מן הנודר, כי אם החכם מתיר את הנדר גופי' דיבור הנדר נתבטל ועל כונה זו אמרו שחכם עוקר את הנדר מעיקרו היינו שנתבטל עיקר הנדר אך כאן באב ובבעל שכתב הרמב"ם שעוקרים הנדר היינו שעוקרים אותו מן האשה ועי"ז הותרה אף שעיקר הנדר לא נתבטל דהיא נשתנית וההיתר תלוי בה, ולא שהותר הנדר גופי'

ומעתה גם הרמב"ם ס"ל דבעל מיגז גייז וניחא הא אם עברה קודם שהיפר בעלה שמחוייבת או קרבן או מלקות משום דאף שהבעל עוקר את הנדר משורשו ממנה ואין עליה עוד שום איסור מצד הנדר הזה, אך עיקר הדיבור לא נתבטל וקודם שהיפר לה היה עוד גם עליה איסור הנדר בתוקפו וע"כ חייבת

ובזה יבואר הא דאיבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל דהא דאמרי' דהבעל בהפרתו אינו עושה פעולה דיתבטל הנדר מעיקרו כ"א שפעולתו היא רק שמסלק איסור הנדר מן האשה יש לחקור באיזה אופן הוא מסלק את איסור הנדר ממנה דאי נימא דהוא רק מונע אותה מלקיים את הנדר והתירה נתנה לו זכות שיכול למונעה מלקיים אף שבעצם הדבר אינו עושה פעולה שיהי' הדבר לה בהיתר מצידה רק שכיון שהוא מונעה מלקיים אז אין עליה חיוב לקיים, וא"כ באופן זה מיחל חלין עליה ואח"כ בטלין מצד הפרתו, דבאופן זה צריכה הפרתו לעשות את הפעולה רק כשיש עליה איסור הנדר אז אח"כ באה ההפרה ומונעה מלקיים, ואף כשההפרה היא כבר בעולם מ"מ לא עדיף מאילו היה מיפר בפועל ביחד עם חלות הנדר שגם אז היתה פעולת ההפרה רק אחר גמר ההפרה כמו שמשמע מדברי התוס' בנדרים דף פ"ב ע"ב) ד"ה האשה יע"ש וא"כ כשתפס אחרינא בהדין נדרא הוה תפיסותא, דהא חל עליה איסור הנדר ואח"כ תלה עליה המניעה לקיים מצד הפרת הבעל, אך אי נימא דהא דמסלק מעל האשה את איסור הנדר אף דאינו מבטל את גוף הנדר היינו שהפעולה שהוא עושה בהפרתו הוא מתיר לה לגמרי לעבור על הנדר א"כ הוא מחדש בה שינוי כזה שגורם שאיסור הנדר לא יחול עליה כלל, ובאופן זה לא יחול עליה כלל איסור הנדר וכשתפיס אחרינא בהדין נדרא לא איכא מששא דהא לא היה עליה איסור כלל מצד הנדר אפי' רגע אחד

וא"כ אי נימא דלא תלין כלל היינו דבהפרתו עושה שינוי בהאשה דנתחדש עליה הדין דאין חל עליה איסור הנדר כלל א"כ השינוי הזה הוא עודו עליה, ושפיר מביא ר"א ראי' לסברתו מהא דמה זרעין טמאין כיון שזרען בקרקע טהורין זרועין ועומדין לא כל שכן ש"מ לא חיילין וקפריך נמי לרבנן דהא דרשי ק"ו מהא דתניא כו' מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר דהא הכא נמי כיון דאמרת לא חיילין היינו דפעולת ההפרה עושה פעולתו בהאשה גופה שנתחדש עליה דין חדש שלא יחול עליה איסור הנדר וההשתנות הזאת לא פסקה מעליה עוד וגם עכשיו היא באופן זה שיש עליה פעולה זו מצד ההפרה וגם רבנן הוו מודו לר"א בהא אי לאו משום דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, וא"כ גזרת הכתוב שהשינוי הזה שנתחדש עליה שאיסור הנדר לא יחול עליה צריך הוא להעשות בשעה שהנדר יכול לבא לידי הקם ולא מקודם

סימן כח

בנדרים (דף ע"ב) בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה ושמע אישה דוקא או לא כו' וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל דנקטינן בהך בעיא לקולא דמפר בלא שמיעה משום דאמרי' בגמרא את"ל ומבעיא לי' בחרש כו' וזו ע"ד הגאונים ז"ל שסוברים דכל את"ל פשיטותא היא והרא"ש ז"ל כתב דלא איפשטא ולחומרא נקטינן, והקשה בספר שו"ת משכנות יעקב חלק יור"ד סי' נ"א וז"ל ולענ"ד קשה טובא אמאי לא נפשוט מסוגיא לקמן דאיבעיא להו לר"א אי מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל וגם בברייתא מספקא להו לרבנן בטעמי' דר"א דס"ל דיכול להפר כל הנדרים שתדור אשתו אח"כ וא"כ קשה היכי ס"ד למימר דלא תלין כלל הא ע"כ קודם שישמע אין ההפרה חלה כלל אי נימא דאין מיפר בלא שמיעה ואימת חיילה ההפרה לכי שמע וא"כ ע"כ לכי שמע חיילין ובטלין, דע"כ הא דאמר לכי שמענא מופר כו' היינו שמופר בשעת שמיעה ולא למפרע כיון שאין ההפרה חלה רק אחר שמיעה כמש"כ הר"ן ז"ל שם ולהכי פריך שם ג"כ לכי שמע ליפר לה ואי נימא דכי שמע חיילא למפרע מאי קושי', הא נ"מ לנדרים שעברה משעת נדר עד שעת שמיעה א"ו דזה אין מופר כלל אי אין מיפר בלא שמיעה וא"כ היכי משכחת לה דלא חיילי כלל כו' א"ו משמע דכולה סוגיא דשם דנקט לה לקולא דיכול להפר בלא שמיעה ויכול להתבטל תיכף כשנדרה אף שלא שמע כו' וזו לענ"ד ראי' ברורה ונכונה לדעת המקילין ודעת הרא"ש ז"ל צ"ע עכ"ל

והנראה לענ"ד לתרץ דברי הרא"ש דהנה יש לחקור בהא דאם הקים הבעל נדרי אשתו הוה הקמה, איזה פעולה עושה ההקם אם היא סילוק דהיינו שהתורה זכתה לו זכות להפר נדרי אשתו ואם מקים נדרה הרי הוא מסלק את עצמו מזכותו זה וממילא קם הנדר ולפ"ז הנדר הוא רק מגרמא דידה לבד, והבעל אינו מוסיף כלום באיסור הנדר בהקמתו, או דנימא דהא דהבעל מקים הנדר הרי הוא מוסיף איסור מצד הנדר בהקמתו והוה כמו שהוא מדירה, ואיסור הנדר הוא גם מגרמא דידי' לאחר ההקם

והנראה בזה שדבר זה במחלוקת שנויה, דהנה הב"י בסי' רל"ד הביא בשם הרשב"ץ דבעל שקיים נדרי אשתו והלכה לפני שלשה הדיוטות והתירו לה מותר וכן כתב המרדכי בשבת ס"פ כירה סי' שי"ט משם הרא"ם והרא"ש ובהגה' מרדכי שם בשם הר"י. וכן הביא שם בהג"ה מרדכי מרש"י בכתובות (דף ע"א ע"א) ד"ה שנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש