תשובה שלמה - א צז

מפרש האיך היתה כונתו בבירור אזלינן לחומרא, והכ"נ הא אפסקא ביור"ד סי' רכ"ח סעי' נ' דלשון מסופק בהסכמה בחרם נידון כפי מה שיאמרו רוב הקהל שהיתה כונתם בשעת החרם עכ"ל ואם רוב הקהל אומרים שהיתה כונתם לא רק לשעתה כ"א גם לימים הבאים דיינינן על פיהם ועי' מש"כ בנו"ב מה"ת חלק יור"ד סי' קמ"ו

וא"כ יהי' אסור לקחת מי שיש לו קרובים בעיר, ולא רק אם יש לו קרובים פסולי עדות אלא אף אם יש לו קרובים שאינם פסולי עדות דאף לפי מה שכתב בספר שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן פ"ג בקהל שקבלו עליהם שלא לקבל רב שיש לו קרובים בעיר שיש מקום לומר שכונתם היתה רק לרב שיש לו קרובים פסולי עדות בעיר, היינו דוקא בנידון דידי' שיש לומר לגבי קבלת רב טעם תקנתם היתה משום שלא יוכל הרב לדון לקרוביו וא"כ כונתם היתה רק על קרובים הפסולים להעיד ולדון, אבל בש"ץ ושו"ב שאין שייך בזה הך טעמא בודאי כונתם לכל קורבא בשביל שלא יתאמצו וישתדלו הקרובים לקבל דוקא קרובם אף שאינו הגון וראוי לכך וזה שייך אף בקרובים שאינם פסולי עדות, וכמו שמסיק שם שאף בקבלת רב אפשר לומר כן, והיינו הנך קרובים שמבואר בסדר גיטין שהעדים לא יהיו קרובים זה לזה ולא לבעל ולאשה אפי' רביעי ברביעי אבל במופלגים יותר לא

אך אפשר לצדד ולומר דהא בכתב התקנה נכתב ש"ץ ושו"ב ואפשר לומר דכונתם היתה דוקא שלא לקחת ש"ץ ושו"ב ביחד אם יש לו קרובים, אך ש"ץ לבד או שו"ב לבד ע"ז לא היתה כונתם בהתקנה, ולכאו' דבר זה במחלוקת שנויה דהבית יוסף בסי' רכ"ח הביא תשובת הרשב"א בראובן שצוה את בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו יותר מסך פ' כ"א ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת שמעון יוכל בנו להלוות ברשות לוי לבדו דקיי"ל כר' יונתן כל מקום שנאמר כו' משמע שניהם כאחד ומשמע כ"א בפני עצמו עד שיפרט הכתוב יחדיו ואף זה כשהשביעהו לא השביעהו אלא שלא ילוה כי אם ברשות שניהם או אחד מהם עכ"ל, וכן פסק ביור"ד סי' רכ"ח סעי' מ' וברמ"א סי' רס"ז סעי' ז' ולפ"ז משמע נמי בנד"ד דהא דכתבו ש"ץ ושו"ב משמע נמי כל אחד בפני עצמו, אך הש"ך הביא שם בסי' רט"ז ס"ק כ"ב בשם תשו' הרא"מ דפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה עכ"ל ולפ"ז אפשר בנד"ד דכונתם נמי הוה ש"ץ ושו"ב, אבל לא ש"ץ לבדו ושו"ב לבדו, אך מדפסקו המחבר והרמ"א כהרשב"א ש"מ דנקטינן עיקר כדבריו דמשמע אף אחד מהם

והנה לכאורה יש להביא ראי' לדעת הרא"מ ז"ל מהא דאיתא בגיטין (דף ס"ז ע"ב) כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם כו' איבעיא להו מנה אותן מהו כו' ואפסקא ברמב"ם בפרק ט' מהל' גירושין ובאהע"ז סי' ק"כ דבין מנה כולהון ובין מנה מקצתן כולם חותמים ולכאו' משמע דאם קרא אותם בשמותם ואמר ראובן ושמעון ולוי חתמו הוה נמי כמנה אותם ואמאי לא נימא דמשמע כולם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו, א"ו כשיטת הרא"מ דבלשון ב"א משמע דוקא כולם ולא כל אחד בפני עצמו, אך י"ל לדעת הרשב"א דבאמת היכי דאמר פלוני ופלוני ופלוני אפשר דאין כונתו דרק כולם רק אף אחד מהם ואף שפרט אותם בשמותם לא דמי להיכי דקאמר מפורש כולכם וגם אם מנה אותם הרי נחית למנינא ע"כ כונתו דכולכם: וראיתי בספר שו"ת נטעי נעמנים חלק יור"ד סימן כ"ה שכתב וז"ל נראה לכאורה ראיה לדעת הרא"מ מדברי הנמוקי יוסף בריש סנהדרין ובמרדכי שם שכתבו כו' ובפשרה עד שיסכימו כולם והביאו ראי' מהא דע"ז (דף ע"ב ע"א) וכן הוא בשו"ע חו"מ סי' י"ב די"א דאין הולכין בפשרה אחר הרוב עד שיסכימו כולם יע"ש, והנה זה ברור דהדין הזה שייך אפי' בשפרטו אנשים בשמותם למשל שאמרו איך שיאמרו שמעון ולוי בנידון דידן כן מקיים וכן יקום וא"כ אם נאמר דמשפט הלשון נכללו שניהם שיאמרו כולם ושיאמרו כ"א א"כ כיון דפרטו בשמותם. הרי נתרצו גם ארוב מהם כו' ואמאי פוסק הנ"י והמרדכי דאין הולכין בזה בתר רובא, א"ו כדעת הרא"מ דבלשון ב"א הוה כולם יחד דוקא עכ"ל ולענ"ד נראה דאין מכאן הוכחה דהנ"י והמרדכי ס"ל כהרא"מ. דזהו ודאי דאף אי נימא דגם בפשרה אזלינן בתר הרוב מ"מ אם יאמר כמו שיאמרו ראובן ושמעון ולוי ויהודה אז לומר דכונתו דגם אחד מהם יעשה הפשרה דברור הוא דכונתו דע"כ כולם יעשו הפשרה, וכמש"כ שם והיינו טעמא משום דהיכא דתליא בשיקול הדעת אינו מתרצה באחד ויותר חפץ הוא שיהיו כולם, ומהאי טעמא נמי כיון דנחית לדעות חפץ שיסכימו כולם, וזהו אף לשיטת הרשב"א ז"ל

ועוד דע"כ אין דעת הנמוקי יוסף כהרא"ם, דהנה לכאורה יש להביא ראי' לדעת הרא"ם מהא דאיתא בנדרים (דף י"ז ע"ב) ובשבועות (דף כ"ח ע"ב) דאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כו' הויא להו ענבים חצי שיעור ואחצי שיעור לא מחייב ומסתימת הלשון משמע דקאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ותו לא. ואי נימא דלא כהרא"ם, א"כ אין ענבים חצי שיעור דהא כונתו על תאנים בלחוד ועל ענבים בלחוד ומדקאמר דהויא ענבים חצי שיעור ש"מ דכונתו שלא יאכל שניהם יחד והיינו כהרא"ם, וכן משמע בשיטה מקובצת בנדרים שם דלהכי הויא ענבים חצי שיעור הואיל דאפקינהו לתרוייהו בחד לישנא. אלא דאין זה מוכרח דאפשר דנשבע בפי' שלא יאכל תאנים וענבים יחד כמו שמשמע מפי' רש"י שם בשבועות, וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ד הל' י"ד מהל' שבועות שכתב וז"ל שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת עכ"ל, משמע דדוקא כשנשבע שלא יאכל כאחת אז הויא ענבים חצי שיעור, אך אם לא הזכיר כאחת אז היה על כל אחד שבועה בפני עצמו וכן כתב מפורש הנמוקי יוסף בתי' לשבועות הנדפס ביחד עם ספר בית הבחירה על נדרים לרבינו המאירי ז"ל (בדף כ"ח ע"ב) ד"ה עיפא תני וז"ל כדאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וענבים במפרש שלא יאכל שניהם באכילה אחת דאי בסתם חייב ודאי על כל אחת ואחת עכ"ל וא"כ הנמוקי יוסף ז"ל ס"ל מפורש דלא כהרא"ם ז"ל

ומטעם זה דברי הרא"מ ז"ל שהביא הש"ך אינם מובנים לי שכתב וז"ל דפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה עכ"ל דמאי כ"ש הוא דהתם בדיינים מסתמא דעתם על שניהם דאפושי בדעות עדיף, אבל כאן לא שייך אפושי בדעות, וכן כתב מפורש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז וז"ל ואין עניינן למחלוקתן של ר' יאשיה ור' יונתן דמייתי בהנחנקין ובכמה דוכתי דמשמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו דסברא הוא דבכל דבר שבממון ומשא ומתן כל כמה דנפישי דייקי טפי וכדאמרינן בפרק שבועת הדיינין גבי כד שיימי תלתא כד שיימי ארבעה דנחית לדעות עכ"ל, אלא דלכאורה מהרי"ט בעצמו סותר דבריו אלה בח"א סימן כ"ח שכתב וז"ל דאין לומר דאמר שמעון ולוי אפטרופסים שניהם דוקא משמע, דהא בשבועות שתים קיי"ל לר' יונתן דאביו ואמו קלל כו' משמע שניהם כא' ומשמע שניהם בפני עצמם עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בשור וחמור יחדיו עכ"ל וצ"ע: **(ואולי גם התם יותר טוב דילוה ברשות שניהם ואם שניהם יסכימו שיהי' החוב בטוח יותר, וגם כה"ג אפוש' בדיעות עדיף, דכל דנפישי דייקי טפי)**