תשובה שלמה - א צד

נדות וי"א ימי זיבות כסדר בין רואה בין אינה רואה א"כ הא יום השמיני שהיא משמשת הוא מהתחלת ימי זיבות, ואח"כ שני ימים טמאים ושני ימים טהורים ומשמשת ביום השני והוא יום השנים עשר ואח"כ עוד שני. ימים טמאים ושני ימים טהורים ומשמשת ביום השני והוא יום הששה עשר ואח"כ עוד שני ימים טמאים ובזה נגמרו ימי הזיבות ומתחילים ימי נדות בשני ימים טהורים ומשמשת יום השני שהוא יום העשרים. ואח"כ שני ימים טמאים ושני ימים טהורים, ושוב שני ימים טמאים שיום אחד נחשב לימי זיבות ואח"כ שני ימים טהורים ומשמשת בהיום השני משני ימים אלה, והוא השמיני מיום העשרים ששמשה בו, ואח"כ שני ימים טמאים ושני ימים טהורים ומשמשת ביום השני וזהו יום השנים עשר ואח"כ שני ימים טמאים ושני ימים טהורים ומשמשת ביום השני וזהו יום הששה עשר, ובזה כלו ימי הזיבות ומתחילים ימי הנדות בשני ימים טמאים ואסורה לשמש כל שבעה, וא"כ אסורה לשמש ביום העשרים, ואיך כתב בפשיטות שמשמשת שמיני ושנים עשר וששה עשר ועשרים הלא לא בכל פעם אפשר לה לשמש ביום העשרים, דהא אסורה לשמש בו היכא דראתה ראית נדה מקודם דאסורה לשמש כל שבעה

וכן תקשה מהא דאיתא התם ארבעה ימים טמאים וארבעה ימים טהורים משמשת יום אחד ושוב אינה משמשת לעולם. דאם נבואה לחשבון נמצא דתוכל עוד לשמש לכאו' לפי דעת הרמב"ם ז"ל דארבעה ימים הטמאים ומהארבעה ימים הטהורים שלשה הם בימי נדות ויום אחד מזיבות, ואותו יום היא משמשת ואח"כ ארבעה טמאים ונעשית זבה גדולה וארבעה טהורים וארבעה טמאים ששנים מהם הם בימי זיבה ושנים בימי נדה וארבעה טהורים וארבעה טמאים ששלשה מהם הם בימי זיבה וארבעה טהורים וארבעה טמאים והוה סוף ימי זיבה ומתחלת ימי נדות בארבעה טהורים וארבעה טמאים שאחד מהם מימי זיבות וסותרת למנינה, ואח"כ ארבעה טהורים וארבעה טמאים וארבעה טהורים ששנים הם בימי נדות ויש לה ארבעה נקיים, ואח"כ ארבעה טמאים שכולם בימי נדות שאינם סותרים מנינה ואח"כ עוד ארבעה טהורים, א"כ שלשה מן הטהורים שאסורה סו"ס לשמש מפני ראית נדה שקדמה להם תחשוב למלאות חסרון השלשה נקיים וביום הרביעי תשמש ואמאי אמרי' דשוב אינה משמשת לעולם

ועלה על דעתי לומר דבר חדש, דהנה הרמב"ם בפי' המשניות בנדה פרק ד' דף ל"ו כתב וז"ל אמנם אם ראתה דם האשה בעת נדתה בין שתראה יום אחד או שבעה כולם הנה היא נדה לבד, ולא תהי' טמאה זולת אורך השבעה כו' ואמר יתברך או כי תזוב על נדתה הוא שתחבר הזיבה בנדות ולא תהיה ביניהם טהרה כגון שהתחיל הזיבה מיום השמיני מתחילת הנדות כו' ואם השלימה האשה ששת ימי נדה וראתה בי"א יום אשר אחר כו' עכ"ל דלכאורה הא דקאמר מיום השמיני מתחילת הנדות הוא מיותר, דפשיטא דהחשבון הוא מתחילת הנדות וגם הא דקאמר ואם השלימה האשה ששת ימי נדה דהול"ל שבעת ימי נדה כו', אלא הנראה לענ"ד דכונתו דאם היא רואה בימי נדתה אף ביום אחרון לחשבון נדתה אז יום הראיה נחשב ליום הראשון מימי הנדות ומשלמת עליו ששה ימים ואח"כ מתחלת לחשוב ימי הזיבה, ועל כן אומר כגון שהתחיל הזיבה מיום השמיני מתחילות הנדות, דהיינו מיום שראתה שהוא תחילת חשבון ימי נדתה כשראתה בימים הראויים לראית נדה, אף שראתה ביום השביעי מתחילים ממנו למנות ימי הנדות ומהתחלה ההיא ביום השמיני מתחילים ימי הזיבה, וכן מדוייק נמי מה שכתב ואם השלימה האשה ששת ימי נדה דהיינו נוסף על יום הראיה השלימה ששה ימים לחשבון ימי הנדות, ואף שיום הראיה היא יום הז' לחשבון ימי הנדות מתחלת ממנו ומשלמת עליו ששת ימי נדה

ומצאתי הדברים מפורשים בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג לאוין קי"א וז"ל מיום שנקבע לה הוסת כך הוא לסדר הר"מ כו' פעם ראשונה שראתה דם מתתלת לספור ז' ימי נדות ואח"כ י"א ימי זיבות, וכ"ז שראתה אח"כ אם בז' ימי הנדות היא נדה ותשב ז' ימים בנדתה מעת תחילת הראי' ואפי' אם ראתה ביום ז' לנדתה תשב ו' ימים ואח"כ מתחילין י"א ימי הזיבה, ודוקא שבדקה בתחילת ימי נדה ולא ראתה ובסוף ראתה אז מתחילין ימי הנדות מעת הראי' עד כלות ז' ימים ולא נקראים ימי זיבות, אבל היכא דלא בדקה ובסוף ז' בדקה ומצאה דם, ספק הוא דילמא ראתה כל ז' וא"כ פסקו ז' ימי הנדה ואם תראה אח"כ ג"כ הוי ראית ספק זבה גדולה דלמא שלמו ימי נדה ועכשיו ימי זיבה, או דילמא הכל ימי נדה דשמא לא ראתה כל תחילת ימי הנדה כנ"ל עכ"ל, הרי מפורש השמיענו כבר כאשר כתבתי דחשבון ימי הנדות נחשבים מתחילת הראי' אם ראתה בימים הראויים לראית נדה, ואף אם ראתה בסוף ימים אלה מתחילים ימי הנדות מהיום הזה, ואח"כ ככלות שבעת ימי הנדה מיום הראי' ולהלן, מתחילים ימי זיבות

ומעתה לא תקשה הני קושיות, דבשני ימים טמאים ובשני ימים טהורים כששוב מתחילים ימי נדות בשני ימים טהורים ואח"כ ביום שלישי לחשבון הנדות שהויין שני ימים טמאים מתחילים מאז החשבון של ימי הנדה ולפ"ז השני ימים טמאים שחשבנו שהם תחילת ימי הנדות ואסורה לשמש שבעה ימים הם נחשבים לסוף ימי זיבות, ואח"כ שני ימים הטהורים הם מימי הנדות ומשמשת יום השני משני ימים אלה והוא יום העשרים, וכן נמי בארבעה טמאים וארבעה טהורים שבפעם השניה שנגמרים ימי הזיבה ומתחילים ימי הנדות, שאז מתחילים ימי הנדות בהקף השלישי בארבעה ימים טהורים, ואח"כ כשרואה ארבעה ימים טמאים שלפי החשבון אינם כ"א שלשה מימי הנדות ויום הרביעי הוא מימי הזיבות אך לפי מה שכתבתי דלהרמב"ם מתחילים לחשוב ימי הנדות מתחילת הראי' שהיא רואה בחשבון ימי הנדות, א"כ אותם ארבעה ימים טמאים נחשבים כולם בימי הנדות והארבעה טהורים שאחריהם שלשה מהם בימי הנדות לתשלום השבעה ויום אחד מימי הזיבות, ואח"כ ארבעה טמאים וארבעה טהורים הרי תשעה ימי זיבה, ואח"כ ארבעה טמאים שנים מהם מימי זיבות לתשלום י"א יום של זיבה, וא"כ אותם הארבעה טמאים שחשבנו כולם בימי נדה ואינם סותרים אלא יומן לפי החשבון הזה יהיו שני ימים מהם בימי זיבה וסותרים מנין הנקיים

אלא דעדיין תקשה הא דאמרי' שם בנדה (דף נ"ד) חמשה ימים טמאים וחמשה ימים טהורים משמשת שלשה ימים ושוב אינה משמשת לעולם הא כשראה חמשה טמאים ואח"כ חמשה טהורים מוספת שני ימים מהטהורים לחשבון שבעה ימי נדות ובהשלשה משמשת וכדאמרינן, והנך השלשה הם מימי זיבות ואח"כ חמשה טמאים ג"כ מימי זיבות, ואח"כ חמשה ימים טהורים ששלשה מהם בימי זיבה ושנים בימי נדות ואח"כ חמשה ימים טמאים שכולם בימי נדות והיה להם לסתור רק יומם ואח"כ כשיהיו לה חמשה ימים טהורים תוסיף שנים למספר הנקיים שחסרים לה ובהשלשה תשמש ואף אם נאמר שהנך חמשה ימים טמאים האחרונים שהם בימי נדות, שהם אחר החמשה ימים טהורים שרק שנים מהם הם בימי זיבות ושלשה בימי נדות, וא"כ ימי הנדות מתחילים מתחילת הראי', א"כ סו"ס הנך חמשה ימים טמאים מימי נדות הם ואינם סותרים אלא יומם: