תשובה שלמה - א צב

שוב ראיתי בספר שו"ת חתם סופר יור"ד סי' קע"ט שהשיג ג"כ על בעל נחלת שבעה, וכתב עוד וז"ל ותמהתי כי לא מצאתי בכל הספרים הנ"ל שהזכרתי שום אחד שהזכיר מתחיבת אצבע המילדת כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים הן אשה הבודקת עצמה בחורין וסדקים לטהר לבעלה והן המילדת לעולם לא יגעו בפתיחת הקבר שהוא, המקור אלא בבית החיצון ואפי' השמש הדש אינו נוגע אלא סמוך לפתיחת הקבר היינו מקור, ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ר"פ יוצא דופן ובחיבורו פ"ב ה"ב, ומשתתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולה להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פתיחת הקבר שאי אפשר בלא דם עכ"ל, והנה מה שדימה אשה הבודקת עצמה בחורין ובסדקין להמילדת החוש מורה שאינו כן שאשה הבודקת אינה מכנסת אצבעה כ"כ בעומק אבל המילדת מכנסת אצבעה תוך המקור בעומק הרבה וגם הרופאים מכניסים כלי אומנתם תוך המקור פנימה, וכעין ראי' לזה מחולין (דף ע"א ע"א) האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו הרי דאף בשעה שהיא מעוברת יכולה החיה להושיט ידה לחוך מעיה דהא לא קאמר דבישבה על המשבר מיירי אלא דאפשר לדחות דסתם חיה פושטת ידה בשעת לידה.

ומצאתי בספר בינת אדם סי' כ"ג שכתב על דברי הנו"ב וז"ל וצ"ע דלפי"ז כאשר ימשמש הבעל באצבע בשעת תשמיש או כשמכניס האבר ג"כ נימא אי אפשר בלא דם, ועוד שהרי עיקר הבדיקה בהפסק טהרה שתכניס אצבעה בעומק אלא ודאי דאין זה ענין לפתיחת הקבר שהרי אפי' האבר כשהוא גדול הרבה אינו מגיע רק עד הפרוזדור ולא לחדר כמ"ש התוי"ט בשם הרמב"ם פ"ב דנדה משנה ה' ולכן נ"ל דאגב שיטפא כ"כ אמ"ו ולא דק בזה עכ"ל ולענ"ד נראה דאיהו הוא דלא דק, דבאמת בהבדיקה או בהכנסת אבר או אצבע אינו מגיע להמקור, אך כשהרופא מכוין שיגיע להמקור בודאי אפשר לו להושיט אצבעו בעומק תוך גוף האשה כידוע וכמש"כ אא"ז וז"ל שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור עכ"ל, היינו אם ידעינן דנתכוין להכניס כ"כ עומק ושפתח פי המקור אבל מסתמא כשבודקין באצבע ואין מכונין להכניסו בעומק תוך הרחם מסתמא אינו מגיע לחוך המקור

וכבר הביא כת"ר דברי התפארת למשה שכתב דבשפופרת א"צ שתהי' דק מן הדקין, דרק אם נפתח מבפנים אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אבל אם נפתח מבחוץ ע"י אדם או כלי לא אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, וראי' לזה דהא השמש דש עד צואר הרחם והוא פתח המקור וכן בדיקת שפופרת דלעיל סי' קפ"ז וכל הבדיקות דלקמן סי' קצ"ו הוא עד מקום שהשמש דש מכלל דאין הקבר נפתח עי"ז ודלא כמו שהקשה הב"י משפופרת עכ"ד, וכת"ר כתב ע"ז וז"ל מסי' קפ"ז לא קשיא דאפשר דבאמת צריכה ז' נקיים לאחר בדיקת השפופרת ורק אהניא דלא תהא רואה דם מחמת תשמיש כמבואר שם עכ"ל כת"ר ולבר מכבודו של הדר"ג דבריו אלה לא ניתנו להאמר כלל דא"כ לא הנחת בתו של אברהם אבינו יושבת תחת בעלה דהא גם הבדיקות שבסי' קצ"ו הן ג"כ עד מקום שהשמש דש, וכמו שהביא גם התפל"מ ראי' מזה, ואם אתה מצריכה ז' נקיים לאחר בדיקה זו הרי אין לדבר סוף ולא תטהר לעולם, ועוד עד שאתה מצריכה בדיקה לרואה דם מחמת תשמיש הלא אי אפשר בלא זה בכל תשמיש לדברי כת"ר שמצריך אותה ז' נקיים משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ בכל תשמיש תהי' רואה דם וגם מאי בדיקה היא זו הא ע"כ תהי' דם על המוך. אלא דדברי התפל"מ אינם מובנים לענ"ד דמקום שהשמש דש הוא בבית החיצון כאשר כבר כתבתי וגם כת"ר בעצמו כבר הרגיש בזה ואין כאן פתיחת הקבר כלל וממילא נפל יסוד בנינו של כת"ר במה שכתב דעובי אצבע מקרי חתיכה קטנה

ומעתה כיון דהטור כתב בסימן קפ"ח ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה כו' שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכן פסק בשו"ע סי' קפ"ח סעי' ו' ומשמע מדבריהם דמשו"ה בשפופרת טהורה משום דהוה קטנה אבל בדבר גדול שנפתח הקבר ע"י אי אפשר בלא דם אף אי גרם הפתיחה ההוה מבחוץ וכן נראה מפורש מדברי הב"י והב"ח כמש"כ לעיל, ועי' מש"כ בספר שו"ת עונג יו"ט סי' פ"ד ובס' שם ארי' סוס"י י"ט ומכל זה נראה דאם בדק הרופא את המילדת בכלי או אם הושיט ידו לעומק רחמה צריכה ז' נקיים, וכבר הורה זקן אא"ז בנו"ב ז"ל ומפיו אנו חיים

והנני המוקירו ודו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני סימן כד בע"ה יום א' כ"ב סיון תדס"ח לפ"ק סייני יצ"ו

למע"כ הרב המאוה"ג מהור"ר נתן נטע קלונימוס קאבאק הרב דווישייאי

מה שהקשה כת"ר על הסדרי טהרה סימן ק"ץ שכתב וז"ל ומזה יצא לנו חידוש דין דהא דקיי"ל בנמצא כתם על דבר שאינו מקבל טומאה דלא גזרו בהא וטהורה, מ"מ אם אותו דבר שנמצא עליו הכתם מונח ע"ג דבר המקבל טומאה כו' ונטמא משום משא, לכך גם האשה טמאה דהא לפי מה שכתבתי לעיל בשם הר"ן בחידושיו עיקר הגזרה היה לטמא האשה משום דאותו דבר שנמצא עליו הוא טמא משום מקור מקומו טמא משו"ה טימאו גם להאשה דאי לאו הא לא קיימא הא, א"כ י"ל ה"ה בנ"ד כיון דכלי תחתון טמא משום משא משו"ה גזרו נמי על האשה עכ"ל וכתב כת"ר וז"ל והוא כשגגה שיצא מלפני השליט דהא בנדה (דף נ"ה ע"א) ממעטינן דמדוה אינה מטמאה באבן מסמא ונידן דידי' הוא ממש אבן מסמא עי' בר"ש כלים פ"א מ"ג שכתב וז"ל ובכל מקום שמזכיר אבן מסמא לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ע"ש היטב עכ"ד כת"ר, ונראה לענ"ד דאין זה נקרא אבן מסמא כיון דהדם הוא נבלע בהבגד העליון א"כ אינו מפסיק בין הדבר שמקבל טומאה לבין הדם ואל ישיבנו מהא דבנדה (דף נ"ו ע"ב) משמע לכאורה דהכתם אינו נכנס בהבגד דהא איתא שם אינו דומה כתם שלאחר הכיבוס לכתם שלפני הכיבוס שזה מקדיר וזה מגליד וע"ש בפירש"י, דזה אינו, דע"כ א"א לומר דהכונה היא דקודם כיבוס אינו נכנס כלל בבגד, חדא דהחוש מכחיש זה ועוד הא כל מקום נקטינן לישנא דם שנבלע בבגד משמע שנבלע לתוך הבגד ועוד דאין זה סברא דהכיבוס יבליע הדם תוך הבגד דדרך הכיבוס להוציא הדם ולא להבליע כמבואר בנדה (דף ס"ב ע"ב) ועי' ברש"י סנהדרין (דף מ"ט ע"ב) ד"ה מעבירין, אך הכונה בגמרא שם היא כך דהכתם קודם כיבוס מגליד, היינו דמלבד שנכנס לתוך הבגד גם על הבגד יש כעין גליד וקרום מן הדם הקרוש, אך לאחר כיבוס הוא רק מקדיר היינו שהכיבוס מסיר הגליד ונשאר הדם שמובלע בבגד ולכן הוא מקדיר עתה אך אין הכיבוס מבליעו דזה לא ניתן להאמר רק דהכיבוס מסיר ואין לטעות מלשון הטור שכתב בסימן ק"ץ וז"ל ואם אפשר לעמוד על הבירור כגון שמכרת במראיתו שאם מקדיר פי'