תשובה שלמה - א צא

שהאשה טהורה מטומאת מת, אבל לא מטומאת נדה, וגם כת"ר הרגיש בזה, וכן מבואר בכ"מ בפרק כ"ה הל' י"א מהל' טומאת מת, והדבר ברור הוא דאף דנפתח הקבר מ"מ לענין טומאת מת אינה מטמאה דהא בפרק כ"ה הל' י"א מהל' טומאת מת שם כתב הרמב"ם מי שילדה שני ילדים ואחד חי ואחד מת כו' ואם החי יצא ראשון הרי הוא טמא, שהרי א"א שלא נגע בו המת משיצא לאויר העולם עכ"ל, ולולי הא דאי אפשר שלא יגע בו המת היה החי טהור ובודאי דגם אמו היתה טהורה עד שיצא המת, ואע"פ שכבר נפתח הקבר וטמאה לידה משעת לידת החי, א"ו דאין זה ענין לטומאת מת שהיא עודנה טומאה בלועה אף שנפתח הקבר, ועי' בפרק ז' משנה ד' ומשנה ה' דאהלות ופי' הר"ש והתויו"ט שם

וכת"ר בעצמו כתב דאפשר לדחוק לפי מה שכתב הגאון רעק"א ז"ל בתשו' סי' קנ"ח לדעת הראב"ד ז"ל דלהכי אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם טמא משום דרוב דמים טמאים באשה ואם ראתה דם טהור בפתיחת הקבר שוב לא חיישינן שמא ראתה עוד דם טמא יע"ש, וא"כ אפשר דהך מתניתין ג"כ מיירי בכה"ג שראתה דם טהור ושוב לא חיישינן לדם טמא, אלא דכת"ר דחה דברי הראב"ד באמת הבנין שבידו, מהא דקאמר בנדה (דף ל"ח ע"א) ולאפוקי ממ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כו' דהא אפשר דאפי' למ"ד דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ג"כ משכחת לה כשראתה דם טהור בהדי לידה דשוב לא חיישינן לדם טמא עכ"ל כת"ר, ואין כאן ריח קושיא דאי הוה אמר אליבא דמ"ד דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם אז אפשר להקשות הא אף למ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם משכחת לה כשראתה דם טהור ואמאי מוקי לה רק אליבא דמ"ד אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אך התם הכי קאמר דהאי תנא ע"כ משמיענו חידוש דין דאל"כ מאי קמ"ל דאטו לא ידעינן דראיות של נדה ויולדת אינם בכלל זיבה ועל כן אומר דקמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשו"ה אינה זבה, ואי נימא דגם אם אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשכחת לה כשראתה דם טוהר שוב תקשה מאי קמ"ל, ועי' מה שכתב בחי' הרמב"ן ז"ל ובתוספי הרא"ש שם

והנה כת"ר בעצמו הביא מה שהקשה הב"י דלפי מה שפסק כר"י דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם רואה בשפופרת או בחתיכה אמאי מטהר הרי נפתח הקבר על ידם ואי אפשר בלא דם עכ"ל, גם מש"כ הב"ח וז"ל וצ"ל דשפופרת הוי כמו חתיכה קטנה ומשום הכי מותר לכו"ע עכ"ל, והקשה כת"ר ע"ז ממה שכתב הרא"ש וז"ל ונ"מ אליבא דהלכתא דבשפופרת טהורה, אבל בחתיכה טמאה ולא משום דם שבתוכה אלא משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויקשה דגם בשפופרת נטמא משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואין לומר דהוי כחתיכה קטנה דהא לפי מה שכתב הב"י לפי דברי הרא"ש קיימינן השתא דלא מחלקינן בהכי, א"ו דשאני שפופרת שאינו אלא גרם מבחוץ והיה נראה לדחות דבלא"ה לא קשה משפופרת דאפי' אם נימא דגם בכה"ג שגרם הפתיחה מבחוץ אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, מ"מ לא שייך זה בשפופרת דהא באמת ראתה דם בשפופרת, רק דמטהרינן משום דהשפופרת חוצצת בין דם לבשרה, וא"כ מאי ניחוש שוב לדם אחר, אבל יקשה מהא דהקשה הרא"ש מהא דאמר רבא אין דרכה של אשה כו' תיפוק לי' דטמאה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והא אפשר לומר דשאני היכי שראתה דם בחתיכה ומה"ת ניחוש לדם אחר עכ"ד כת"ר והקדימו בזה בספר חוות דעת בסימן קפ"ח ביאורים ס"ק ג' ומסיק וז"ל וצ"ל לדעתם דסברי דבשעת פתיחת המקור קודם נפילת החתיכה גם כן מחויב הדם לבא עכ"ל, ופשוט בסברא לפי זה דבשלמא בחתיכה שיוצאת מבפנים נפתח הקבר קודם יציאתה, ואז כבר יוצא דם וכמש"כ (בדף ל"ח ע"א) ברש"י ד"ה קמ"ל, אבל כשפותח הקבר ע"י שפופרת, הא קודם שתוחב השפופרת אין הקבר נפתח ומשנפתח הקבר השפופרת כבר נתחב ויוצא הדם בתוכו ומ"ט ניחוש לדם אחר דהא א"א לומר דקודם שיצא הדם דרך השפופרת כבר יצא דם מקודם תיכף כשנפחח הקבר, דהא הקבר אינו נפתח בלא השפופרת

ולכאורה מהא דכתבו התוס' בנדה (דף מ"א ע"ב) ד"ה וסבר ר"ש דבגדול וקטנה הוה מקום שהשמש דש בית הפנימי ואי נימא דפתיחת הקבר מגרם שמבחוץ ג"כ א"א בלא דם, א"כ איך מותר לגדול לבא על הקטנה הא איכא למיחש לפתיחת הקבר ואי אפשר בלא דם די"ל דאף שכתבו התוס' דהוי בית הפנימי אבל מ"מ אינו מגיע לפי המקור ועי' ברמב"ם בפרק ה' מהל' איסורי ביאה

אלא ממה שכתב הרמב"ן בהל' נדה שלו פרק ו' גבי רואה מ"ת וז"ל כיצד בודקת עצמה כו' ומכנסת השפופרת עד מקום שהי' יכולת ודוחקת אותו עד שיגיע המוך למקור כו' עכ"ל. ולכאורה תקשה דמאי בדיקה היא זו הא הרמב"ן ס"ל דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ואם יגיע המוך למקור ע"כ ימצא דם על המוך, אך אם נימא דבגרם הפתיחה מבחוץ אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היה ניחא, ואולי הוה המוך כחתיכה קטנה דלא שייך בזה פתיחת הקבר. ועוד נראה לענ"ד בזה דהנה עיקר הך בדיקה צריכה להכניס המוך עד מקום שהשמש דש כמבואר ברמב"ם פרק ד' הל' כ"ב מהל' איסורי ביאה וז"ל ודופקת אותו עד שיגיע המוך לצואר הרחם וע"ש בכסף משנה דעד מקום שהשמש דש היא צריכה להכניסו ועד צואר הרחם הוא דישת השמש, ועיין מש"כ הרמב"ם שם בפרק ה' הל' ד' דהשמש אינו מגיע עד ראש הפרוזדור שמבפנים, והא הרמב"ם ס"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף על פי כן ס"ל דלא צריך להכניס המוך בעומק יותר אלא סגי רק עד מקום שהשמש דש, ועיין בטור ושו"ע סי' קפ"ז והא הרמב"ן ז"ל בעצמו כתב בריש פרק ג' מהל' נדה שלו דהשמש מגיע עד בית השינים, ומ"ט מצריך להכניס המוך בעומק יותר, אלא הנראה לענ"ד דמה דנקט הרמב"ן ז"ל שיגיע המוך למקור כונתו סמוך למקור דהיינו עד בית השינים אבל לא בעומק יותר, ובאופן דלית למיחש מידי משום פתיחת הקבר

ומצאתי חבר להנו"ב בספר שו"ת נחלת שבעה סימן ט' שכתב באשה שחשבה שכבר בא עת לדתה והיו קורין לה החכמה ואח"כ ראו שטעתה ולא באה עד משבר והנשים שבפולין מעידות שהמנהג הוא בפולין שכשקורין לה חכמה והיא בודקת את האשה אם הגיע זמנה ללדת אם לאו מחזיקים אותה לטמאה וצריכה לספור שבעה נקיים ומסיק דמכיון שישבה על המשבר הוא פתיחת הקבר, ואף שבספר כריתי ופליתי בהל' נדה סי' קצ"ד סעי' א' ובספר סולת בלולה סי' קצ"ד ובספר סדרי טהרה סי קצ"ד ס"ק כ"ה השיגו עליו בזה, דעד כאן לא אמרי' בשבת (דף קכ"ט) דמשישבה על המשבר הוי פתיחת הקבר, דוקא אם ילדה לבסוף אגלאי מלתא שכבר משעה שיושבת על המשבר נפתח קברה וטמאה, ולענין שבת כל שיושבת על המשבר חיישינן שמא תלד לבסוף, ומהשתא היא בסכנה ומחללים שבת מספק אבל כל שנפסקו הצירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל, אך עלה דכתב בנחלת שבעה בסוף תשובתו וז"ל מאחר שהמילדת בודקת אותה ודאי לפתיחת הקבר יחשב עכ"ל, על זה לא השיגו כלום דזה ברור דמשבודקת אותה ופתחה רחמה באצבעה הוה לה פתיחת הקבר ואי אפשר בלא דם: