תשובה שלמה - א צ

פסקינן כרבי דלא גזרינן אבל בהא דשן שנסתם הוי חציצה בדבר שהוא ראוי לביאת מים דהא קודם שנסתם החלל היה גלוי ונראה וראוי לביאת מים, א"כ דמי לחץ שנראה על הבשר ואינו משוקע דחייץ לכ"ע עכ"ד, ולענ"ד נראה דהא בחץ נמי עתה כשתחוב בבשר הרי בהמקום שתחוב שם יש חלל ומ"מ אמרי' ע"ז דבתוך הירך אינו ראוי לביאת מים והכ"נ תוך השן, ואין לחלק דבהשן הוה החלל גם קודם שנסתם ובהירך קודם שנתחב החץ לא היה שום חלל ולא היה מעודו ראוי לביאת מים דהא בצפורן נפוח שאם אין הטיט נראה מבחוץ אינו חוצץ ולמדה במרדכי בפ"ב דשבועות מדין חץ התחוב בבשר אעפ"י דשם הוה החלל קודם שנסתם בטיט והכ"נ בסתימת השינים אין הסתימה נראית להדיא מבחוץ

ובזה יש להבין הא דאיתא בתוספתא סוף מקואות נכנסו צרורות וקיסמין בסידקי רגליו מלמטה ר' עקיבא אומר אינו חוצץ מפני שהוא בית הסתרים, והרמב"ם בפרק ב' הל' ח' מהל' מקואות פסק דחוצצין דלא כר' עקיבא והיינו מפני דמפרש כפי' הר"ש בסוף מקואות דטעמו של ר' עקיבא הוא דס"ל דבית הסתרים אף ראוי לביאת מים לא בעינן, ואנן קיי"ל דבבית הסתרים בעינן ראוי לביאת מים ועיין בכ"מ, ובספר אור זרוע הל' נדה סי' שס"ב ושס"ג נראה דחולק ע"ז וס"ל דהכי הלכתא כר"ע, ונראה בטעם מחלקותם דהרמב"ם מפרש דהנך סידקי רגליו דנקט, היינו הסדקין שבין אצבע לאצבע, ולכן פי' שפיר דבית הסתרים ממש קאמר ולכן לא פסק כן דאנן קיי"ל דבה"ס בעינן שיהא ראוי לביאת מים, אבל באור זרוע שם סי' שס"ב מפרש דהך בית הסתרים דנקט היינו בלוע משום דמפרש דהנך סידקי רגליו דנקט היינו הסדקין שנעשו בבשר הרגל ממש משום הילוך ומשו"ה מפרש דהוו בלוע ואינם חוצצים

והנה שם בספר בנין ציון הביא ראי' דשן תותבת אינה חוצצת מהא דפליגי רבי ורבנן בשבת (דף ס"ד ע"ב) בשן של זהב אם תצא בו בשבת ואמרי' שם בגמ' דבשל כסף יוצאין לכ"ע, דע"כ לא פליגי אלא בשל זהב אם תצא בו בשבת דלמא חייכי עלה או דלמא שלפה ומחויה, משא"כ בשל כסף שדומה לשאר שינים ואתי לאתויינהו כדאמרינן שם (דף נ"ז) אע"כ דאינו חוצץ דכל שעושה לנוי ודאי אינה מקפדת עכ"ד והראי' ההיא הביא גם בס' בינת אדם ואינה מוכרחת דהא לפי מה שכתבו התוס' בדף נ"ז ד"ה במה דרק בדברים קטנים יש לחוש שאין מקפיד אם אינם עליו, א"כ בשן תוחבת, דמידי דמגניא בי' הוא בודאי מקפדת אם אינה עליה ואף אם תצטרך להסיר בשעת טבילה אין לחוש דלא אתיא לאתויי

חתנו אוהבו ומחבבו ודוש"ת חיים פישל עפשטיין. סימן כג לכבוד הרב הגאון מהור"ר חיים הלוי אבד"ק יאנאווא יצ"ו

הנה בהך עובדא שעתה הוא מעשים בכל יום, שהמילדת או הרופא בודקים באצבעם או בכלים העשויים לכך בעומק גוף הנשים אם צריכות שבעה נקיים או לא הנה אא"ז בנודע ביהודה מהד"ת חלק יור"ד סי' ק"כ כתב וז"ל ופשוט הוא שמה שאמרו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה, הוא מבפנים ובין מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ונפתח פי המקור עכ"ל, אלא שכת"ר כתב ולא זכיתי להבין דברי קדשו בזה ומה דפשיטא לי' למרן ז"ל מסתפקא לי טובא, דיש לחלק דבשלמא היכא דגרם פתיחת הקבר ע"י מה שאחזוה צירים וחבלים ודאי מסתבר שע"י כן מחעורר הדם לצאת אבל מי הגיד לנו שבסתם פתיחת הקבר יוצא דם וכן משמע מלשון רש"י בנדה (דף כ"א ע"א) ד"ה בלא דם וז"ל דם לידה ולמאי דייק דם לידה, א"ג דבא לומר דלהכי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם משום לידה, אבל לא בפתיחה בעלמא עכ"ל כת"ר, והנה כדברים האלה כתב ג"כ הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל בהגהותיו על הנו"ב, ולענ"ד נראה דא"א לומר כן דרק משום לידה אמרי' א"א לפתיחת הקבר בלא דם דהא אמרינן שם בנדה (דף כ"א) קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה כו' ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והנה הך אינה יודעת מה הפילה פירש"י ואינה יודעת אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא עכ"ל, ואעפ"כ קאמר דמביאה קרבן ונאכל ממה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי ע"ש בפירש"י, ואי נימא דרק משום לידה אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, א"כ אי נימא דאין זו לידה ליכא גם לספוקי בדם ואין כאן זיבה, ומ"ט נאכל הקרבן דבזיבה ליכא לספוקא כלל, ולומר דכיון דסו"ס הפילה זה גורם לדם דהא מספקינן גם אם הפילה רוח, וזה אין סברא דאם הפילה רוח זה יגרום מצד עצמו להוציא הדם, אם לא מצד פתיחת הקבר, והא דנקט רש"י ז"ל דם לידה אפשר דלרבותא דרבנן קאמר דאפי' בכה"ג ס"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ויעי' בספר בעל הנפש להראב"ד ז"ל בשער הפרישה מש"כ שם, ועוד אי נימא כדברי כת"ר דרק בלידה אמרי' א"א לפתיחת הקבר בלא דם, מ"ט נקיט תלמודא כי האי לישנא אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם הו"ל למינקט אי אפשר ללידה בלא דם ומדנקיט כהאי לישנא סתמא אי אפשר לפתיחת הקבר משמע דבכל גונא דהוה פתיחת הקבר אי אפשר בלא דם בין ע"י לידה בין שלא ע"י לידה בין גרם שמבפנים בין גרם שמבחוץ

ולכאורה מהא דהפילה רוח אפשר לומר דהא עכ"פ יצא דבר מה מן הרחם וזה גרם ליציאת הדם וכמו שמשמע לכאו' מלשון הרמב"ם בפי' המשניות בפ' המפלת שכתב וז"ל שר"י אומר שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר אי אפשר מבלי שיצא דם בהכרח עכ"ל, ואף שגם באופן זה יש לומר דהא גם במכניס שפופרת או דבר אחר לתוך הרחם כשמוציאו אח"כ אי אפשר ג"כ מבלי שיצא דם עמדו, אך מלבד זה הא משמע דהיכי דאמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, היינו דבהתחלת הפתיחה יוצא הדם אעפ"י שעדיין לא יצא דבר אחר מהרחם ועיין בדף ל"ח ע"א ברש"י ד"ה קמ"ל, וכן מבואר ממה שכתב הרמב"ן ז"ל בהל' נדה פ"ג וז"ל המשלכת חתיכה בין אדומה בין לבנה או ירוקה אעפ"י שאין עמה דם טמאה אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ופעמים שטמאה משום ולד מפני החתיכה כמו שיתבאר עכ"ל הלא שפתיו ברור מללו דהא דאמרינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אין זה רק משום לידה, דהא קאמר דפעמים שטמאה משום ולד, אבל אם אין שם הפרטים שטמאה משום ולד, טמאה משום נדה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם נדות

ומה שכתב כת"ר וז"ל ונראה לי קצת ראי' לדברינו דאם נפתח רחמה מבחוץ לא אמרי' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מהא דאיתא בחולין (דף ע"א ע"א) במשנה האשה שמת ולדה כו' ופשטה חיה את ידה ונגעה בו כו' והאשה טהורה. עד שיצא הולד, ולדברי הנו"ב הנ"ל האשה טמאה משום דפשטה חיה את ידה ונפתח רחמה ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם עכ"ל, הנה זה פשוט דהכונה היא