תשובה שלמה - א פט

ברורה אינה משום דבעי' ספורים לפנינו ועי' בנדה (דף נ"ג ע"א) תוד"ה ומה

ובזה יתורץ דברי רש"י ז"ל, דהנה בנו"ב שם הקשה נמי לשיטת רש"י דבחזקת טהרה היינו בימי ספירתה, הא ר"ע ס"ל בנדה (דף ס"ח) דאין להם אלא שביעי בלבד אלא דלפי מה שכתבתי לא קשה דר"ע דס"ל דאין להם אלא שביעי בלבד היינו דאין זה נחשב לנקיים גמורים כ"א שביעי משום דבעי ספורים לפנינו וכמש"כ גם בנו"ב, והא דקאמר בזבחים דהזב והזבה הם בחזקת טהרה היינו דכיון דאפסקו בטהרה כבר הם בחזקת שאינם רואים וגם כבר בדקו וספרו ארבעה וחמשה ימים והנך ימים כבר הוחזקו ללקיים גמורים וספורים לפנינו, ואף אם ראו היו צריכים להתחיל זיבה חדשה ולא לומר דהראי' ההיא תפעול שהזיבה הישנה תחזור וניעורה כיון דמזיבה הישנה כבר הם בחזקת שאינם רואים ואף בחזקת נקיים וספורים ימים אחדים, מ"מ אמרי' כיון שראו סתרו וחוזרת וניעורה הזיבה הישנה, ה"נ אם אכלו ביום השלישי אפשר שתחזור ותפסל אף שכבר הוא כשר יחזור ויפסל

והנני ידידו הדוש"ת חיים פישל עפשטיין אב"ד דק"ק סייני סימן כב בע"ה יום ו' עש"ק חוקת תרנ"ו לפ"ק

למע"כ חותני אהובי חרב המאוה"ג שלשלת היוחסין מוהר"ר ברוך נתנאל שליט"א מו"צ בטאווראג יצ"ו

ע"ד הנשים שיש להן נקבים בשיניהן ורופא שינים סותם הנקבים, אי האי סתימה הוי' חציצה לענין טבילה או לא הוי' חציצה

נלע"ד דלא הוי' חציצה, וחילא דידי מהא דתנינן במס' מקואות טבעות רפין אין חוצצין אוצין חוצצין, והקשה הראב"ד ז"ל דהא הוה מיעוט שאינו מקפיד עליו ואמאי חוצץ, ותירץ דכיון שמקפדת עליהן להסירן בשעת לישה מקרי מקפדת, ובספר סדרי טהרה סימן קצ"ח ס"ק מ"ד כתב דבאשה שאין דרכה ללוש אין טבעתה חוצצת אפי' מהדק הרבה, והיינו כיון שאין מקפדת להסירו בשום פעם וכ"ש האי סתימה בשן, שאדרבה מקפדת שלא להסירה, דאם תסיר הסתימה תכאב לה ומשו"ה אינה חוצצת

וראיתי בספר בינת אדם שכתב דסתימה בנקבי השן חוצצת, וטעמו מהא דכתב הש"ך בסי' קצ"ח ס"ק י"ד בשם בה"ג דכוחלת אם לרפואה חוצצת ואם בשביל שתראה עיניה פורעות אין חוצצות, הרי שיש חילוק בין לרפואה לנוי כו' אבל מה שהוא לרפואה כמו רטיה ומארלאקן שכ"ז ודאי מקפדת רק שאינה יכולה להסירה ולכן חוצץ, ואינו דומה למלאכתו בכך שאינה מקפדת עליו כלל, והראי' שאפי' כשאינה עוסקת במלאכה אינה מקפדת להסיר, משא"כ מה שהוא לרפואה דמקפדת ורצונה להסיר רק שאינה יכולה ולכך הוצרך לטעם סכנה במארלאקן, ולפ"ז יצא לנו דשן תותבת אינה חוצצת כיון שהיא לנוי, משא"כ כשסותמת הנקבים של השנים לרפואה אלו חוצצות שהרי מקפדת עליהן אם לא היו לה לרפואה עכ"ל, והנה לפ"ז תקשה ממש"כ האחרונים גבי אשה שיש לה טבעת של שעוה ברחמה כיון שהיא לרפואה אינה מקפדת ולכן אינה חוצצת, ולפ"ז תקשה הא כתב הש"ך בשם בה"ג דכוחלת לרפואה גרע וכדברי הב"א הנ"ל: ונראה לענ"ד דכוחלת לרפואה שאני, דכיון דהתם היא מחלה עוברת ולכן חפצה שיהי' הכחול עליה רק זמן מועט רק עד שתעבור המחלה ואח"כ כשיעבור הזמן ההוא ולא תצטרך עוד לרפואה זאת אז תקפיד עליו להסירו ולכן חוצצת, אבל כיון שהוא לנוי תחפוץ שיהי' עליה בכל פעם ולא תקפיד עליו בכל זמן, דאדרבה היא חפצה שלא יסתלק מעליה, דכל זמן שהוא עליה נוי הוא לה ולכן אינו חוצץ, ולכן נמי גם הך דטבעת ברחמה וסתימת השינים דאף דהתם נמי לרפואה, קעבדה, אך התם הא הוי' מחלה שאינה עוברת דבשום אופן לא יתרפא הנקב בהשינים או הא שצריכה לטבעת ברור הדבר שבכל עת תצטרך הטבעת ברחמה ולכן כיון שסתימה זאת צריכה לה לעולם ובשום זמן לא תקפיד עליהן להסירן ולכן אינן חוצצות

ולא תקשה מהך דאיתא בשבת (דף ק"כ ע"ב) על הא שהיה שם כתוב על בשרו כו' ותיפוק לי' משום דיו ומשני בלחה, ומאי קושיא כיון דאינו יכול למחוק את השם הרי בודאי אינו חושב להסירו וחושב שבודאי ישאר בו לעולם ואמאי ס"ד דלהוי חציצה, די"ל דנהי דהוא אסור למחוק ואינו חושב למוחקו אך אם היה נמחק ממילא היה מתרצה א"כ בעיקרו הוא מקפיד ורק דאינו יכול להסירו, אבל אם היה עובר ממנו ממילא היה חפץ אבל גבי רפואה לא היתה מתרצת שתסחלק מעליה הסתימה אף ממילא, ואם היתה הסתימה מסתלקת היתה חוזרת וסותמת הנקב בסתימה אחרת ומשו"ה אינה חוצצת

ועוד נראה לענ"ד דהני נקבים שבהשינים אינם צריכים להיות אף ראוי לביאת מים ואין חציצה פוסלת בהם דנחשבים כבלוע ולא כבית הסתרים וראי' לזה מהא דאיתא סוף מקואות וביור"ד סימן קצ"ח סעיף י"א חץ או קוץ התחוב בבשר אם נראה מבחוץ חוצץ ואם אינו נראה אינו חוצץ, והרא"ש בפירושו למשניות כתב דאם נראה א"א שלא יהי' מעט על הבשר ממעל הא לאו הכי לא היה חוצץ, והש"ך ס"ק ט"ז כתב וז"ל בב"י נסתפק בפי' אינו נראה, ונראה לחומרא דהיינו כל שהוא שוה לבשר מקרי נראה וכשהוא משוקע הוי אינו נראה, ומשמע כל שהוא משוקע שאינו שוה לבשר אעפ"י שנראה העץ מונח בבשר הפנימי שתחוב בו אינו נראה מקרי, כיון שאינו נראה בשוה לבשר וכ"כ העט"ז עכ"ל, ובחי' רעק"א ז"ל כתב ע"ז וז"ל אינו מובן דהא הב"י מסתפק אם נראה היינו שנראה משוקע או דנראה היינו שוה לבשר וא"כ אם ניזל לחומרא גם משוקע חוצץ, ובספר סדרי טהרה סקכ"ה גריס בש"ך ונראה לקולא, כיון דהוה רק מדרבנן דמן התורה רובא ומקפיד בעינן, וא"כ לפ"ז אם שוקע אף שנראה אינו חוצץ כיון שזה הוה בלוע, ודכותי' נמי גבי סתימת השינים נמי נקרא בלוע דהרי הסתימה הוא שוקעת תוך נקבי השינים, רק בין השנים מקרי בית הסתרים וצריכים שם להיות ראוי לביאת מים, אבל תוך נקבי השנים אף ראוי לביאת מים לא בעינן, ועי' ג"כ בש"ך ס"ק כ"ד גבי צפורן נפוח שכתב וז"ל כתב ב"י שזה נלמד מחץ דלעיל סעיף י"א, ולפ"ז א"צ שיהא נקרם עור ובשר על הטיט, אלא כל שהטיט כך בעומק שאינו נראה בשוה לבשר אינו חוצץ כדלעיל גבי חץ עכ"ל ועי' ג"כ מש"כ בחי' רעק"א. סעיף ז' בשם תשובת ר' מנחם עזריה, מכל הנך משמע דכה"ג נקרא בלוע לא בית הסתרים, ולא לשתמיט חד מהפוסקים למימר שצריכה לחטט גם בהנקבים שבהשנים, רק כתבו לחטט בין השנים

וראיתי בספר שו"ת בנין ציון סי' נ"ז שכתב לחלק בין הא דחץ לההיא דסתימת השנים דגבי חץ כשהוא משוקע אפילו נראה ליכא חציצה כלל מן הדין, דהא תוך הירך לא בעינן ביאת מים וא"כ לא מכסה החץ רק דבר שלא צריך ביאת מים, וטעמא דרבנן להחמיר בנראה ומשוקע אינו רק מטעם גזרה אטו שאינו משוקע כמש"כ הב"י, ובזה