תשובה שלמה - א ט

לא מקשה מהא דזהו נכלל ג"כ בקושי' שניה שהקשה ועוד אבנטו של כה"ג כו' ועוד הא עכ"פ יתר הבגדים יכול הכה"ג ללובשם ואהא תקשה בגדים שנשתמשו בהם קדושה תמורה דגם עתה ראויים לזה דהכה"ג יכול ללובשם ואעפ"כ אמרת שכשרין לכהן הדיוט

שוב ראיתי בירושלמי יומא פ"ז הלכה ג' דאיתא שם, תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט, רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט, ופי' בקרבן עדה תשובה אחת מבגדי כהן גדול שהן קדושה חמורה איך יעשו בגדי כהן הדיוט, הא מעלין בקדש ואין מורידין, וכן פי' שם בפני משה בפי' שני, וזהו ממש כמו שכתבתי. ופי' ראשון שבפני משה מלבד מה שקשה עליו כל מה שהקשיתי לעיל, דחוק הוא מאוד, דקאמר ואחת בבגדי כהן הדיוט והוצרך לדחוק לבגדי כהן הדיוט שאין תשמישו של כהן הדיוט אלא בקדושה קלה ואיך ישתמש בבגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה לפני ולפנים, דהא זהו לא בבגדי כהן הדיוט תליא ורק באופן עבודתו, ומה שדחק לבגדי כהן הדיוט הוא דחוק מאוד, והנכון כפירושו השני, וכמו שפירש בקרבן העדה

עוד הקשה בספר בכור שור מהא דע"ז (דף נ"ב ע"ב) דאמרי' גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי, דאמרי' היכי נעביד נתברינהו פי' לבטלו מע"ז ואח"כ נעשה בהם מזבח אבנים שלמות אמר רחמנא כו' ופריך נתברינהו ונשקלינהו לנפשייהו דהא חול הוה ומשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא להשתמושי בהו הדיוטא ואי איתא אכתי קשה כיון דמשמע דברצונם היה לעשות ממנו מזבח משום דכבר נשתמש למזבח, א"כ השתא דא"א למזבח משום דכתיב אבנים שלמות, אכתי הוה להו לעשות מהם קדושה אחרת קלה ממזבח כו' מ"מ היה להכניס האבנים לקדושה קלה בלשכות הבנויות בהר הבית, וכן בחיל דמ"מ יש בהם קדושה קלה כמ"ש ריש מסכת כלים כו' ולמה גנזום אלא דעדיף טפי לגונזם מלהורידן לקדושה קלה כו' עכ"ל, ובפשיטות י"ל דלאותה שעה לא הוצרכו לתקן מאומה בהר הבית, והא א"א להוסיף על העזרות, ולסתור ואח"כ לתקן הא אסור לסתור אם לא חזו תיוהא, ודלמא לא חזו תיוהא אז, ועוד י"ל דאין הכי נמי דגנזו אותם בכותל הלשכה בבנין וכמו דאמרי' בשבת (דף קט"ו) והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו בבנין תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו ר' יוסי בר' יהודה אומר עריבה של טיט כפו עליו, וה"נ גנזו את האבנים בבנין היינו שבנו את הלשכה ואלה האבנים הניחו בכותל, והלשכה ההיא היתה חול כיון דאין מוסיפין על העזרות אלא במלך ונביא כו' כמבואר בשבועות (דף י"ח) ולכן כיון שבני חשמונאי בנו אז בשביל לגנוז האבנים ולא קדשוה היתה של חול

ועוד י"ל דכיון דמשני כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא, א"כ א"א ג"כ לבנות אותם בהר הבית, מדכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הל' ט"ו אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להם פדיון אלא נגנזים ועל אבני הר הבית לא כתב כן ש"מ דאבני הר הבית נפדים, וא"כ יכול להיות שישתמש בהו הדיוטא כשיפדו וזהו א"א כיון דאשתמיש בהו לגבוה לכן גנזום דאז לא ישתמש בהן הדיוט בשום פנים ולפי שיטתו היה לו להקשות מה דאבני מזבח ואבני היכל ועזרות שנפגמו דנגנזים הא יכול להשתמש בהם קדושה קלה לבנות אותם בהר הבית ולמה שכתבתי ניחא

ועוד י"ל מדמבואר בזבחים (דף קט"ז) ובמנחות (דף כ"ב) מה מזבח דלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט, ופסק הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ' א' הל' כ' אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה כו' אבנים וקורות שחצבן מתחילה לבית הכנסת אין בונין אותם להר הבית עכ"ל, ומהאי טעמא כתב המחבר באו"ח סי' קנ"ג סעיף כ"א אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה וכ"כ הרמ"א שם סימן קמ"ז סעיף א', א"כ כיון דקאמר דבאו פריצים וחללוה א"כ כיון דנשתמשו בהו הדיוטא א"כ א"א שוב לקובען בבנין בהר הבית

אך קשה לענ"ד מהא דאמרי' בשבת (דף ע"ט ע"ב) ובמנחות (דף ל"ב) תפילין שבלו וס"ת שבלה אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ובשלמא ס"ת שבלה ופרשת מזוזה נשארה שלמה שפיר עוד חזי לקדושה תמורה הך פרשה כיון דס"ת כשר שלא כסדרן, אבל בתפילין שפסולין שלא כסדרן, וא"כ אם בלו התפילין והפרשיות שראויות למזוזה נשארו הא הנך פרשיות הן האחרונות וא"כ שוב אינן ראויות לתפילין דהראשונות הא בלו, ומ"ט לא נעשה מהם קדושה קלה דהיינו מזוזה דזהו יותר טוב לשיטת הט"ז

תו ראיתי מה שכתב אא"ז בספר נודע ביהודה מהדורא תנינא יור"ד סי' קע"ד וז"ל ראי' שלישית ממה שאמרו במנחות (דף ל"ב ע"א) ס"ת שבלה כו' וא"כ היה מקום לומר כיון דבלא"ה לגניזה עומדת יהי' מותר ליקח ממנה פרשה למזוזה וכמו שעלה על דעת הט"ז באו"ת סי' קנ"ד ס"ק ז' דלא אמרו שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא בעודו ראוי לקדושתו הראשונה אבל אם אינו ראוי מוטב לעשות ממנו קדושה קלה ממה שיגנז לגמרי יע"ש קמ"ל ס"ת שבלה שדינה יגנז ואפ"ה אין עושין ממנה מזוזה עכ"ל, דלכאו' אין לזה מובן במה שדוחה את דברי הט"ז מס"ת שבלה שאין עושין ממנה מזוזה דהא הך פרשה עוד ראויה לקדושה חמורה כיון דס"ת כשר שלא כסדרן, אבל אחר העיון נראה דזה ניחא, ואדרבה אתפילין לא קשה דבתפילין אדרבה אפשר לומר דאכתי חזי לתפילין אם ימצא שתי פרשיות שנכתבו קודם אלה וכמו שפסק בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ו שמותר לצרף אבל בס"ת שבלה סתמא קתני דאין עושין מזוזה, והא אפשר שבלה ולא נשתייר כל היריעה רק פרשיות מזוזה ואז הנך פרשיות אינן ראויות לס"ת מפני שאין עושין יריעה עמוד אחד ועי' בחי' רעק"א ביור"ד סי' ר"פ סעיף ב' ס"ק ו', וא"כ שוב א"א להשתמש קדושה חמורה ומ"ט לא ישתמש קדושה קלה, ועוד קשה מהך דכתב הרמב"ם בהל' סנהדרין בפרק י"ז דהקשה בבכור שור, דכתב שם, אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשרותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין ולדברי הט"ז הא מוטב שישתמש בקדושה קלה משלא ישתמש כלל אח"ז ראיתי בפרי מגדים במשבצות זהב באו"ת סוף סי' מ"ב דהוכיח מהך דשבת (ע"ט ע"ב) דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אף באין ראויין עוד לקדושה חמורה ולא זכר מדברי הט"ז ז"ל

והנלענ"ד בדעת הט"ז דהנה יש להבין דאף אם אינו ראוי לקדושתו החמורה איך רשאי להורידו לקדושה קלה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה, והא קדושה בכדי לא פקעה. אלא נראה לענ"ד דבאמת בקדושת הגוף לא אמר רבינו הט"ז דבר זה מעולם דקדושת הגוף אם דאינו ראוי עוד לקדושתו מ"מ קדושה בכדי לא פקעה ויותר טוב לגנוז. אך בקדושת תשמיש דמצד עצמה אין בה שום קדושה רק עיקר הקדושה היא מה שמשתמשים בה לקדושה א"כ כל עוד שמשתמשין בה הוה קדושה, אבל כשלא משתמשין בה אין בה קדושה. וזהו כמש"כ אא"ז בנודע ביהודה מהדורא קמא יור"ד סי' ע"ו דאותיות הנטפלים להשם כל זמן שהם נטפלים להשם קדושת השם עליהם וכשקולפן לעצמן שוב פסק המעלה שלהם שהרי שוב אינן נטפלים להשם וזה פשוט עכ"ל, ועי' מש"כ בנו"ב תנינא יור"ד סי' קע"ד רק דתשמישי קדושה נגנזין משום דגנאי הוא להקדושה אם אח"כ ישתמשו בהם דבר חול ולא יהיו נגנזין, א"כ מצד הסברא ניחא דברי הט"ז דבתשמישי קדושה יותר טוב להשתמש בהם קדושה אחרת אף שהיא קלה משיהיו נגנזין כיון דעיקר קדושתן היא מה דמשמשין בהו קדושה א"כ ישתמשו בהם קדושה קלה ויהי' בהם עכ"פ קדושת תשמיש לקדושה קלה, ולפי זה ל קשה