תשובה שלמה - א י

מכל הנך דהויין קדושת הגוף. דבקדושת הגוף גם הט"ז מודה דאין לעשות קדושה קלה רק בתשמישי קדושה מיירי

מה שכתבתי לעיל דכיון דהשתמש בהם הדיוטא א"כ א"א שוב לקובען בבנין. הנה אף למה שכתב המגן אברהם בסי' קמ"ז ס"ק ה' דאם שינה צורתן ועושה מהן כלי אחר שרי. מ"מ הא הנך אבנים היו אסורים משום עכו"ם וצריכים שבירה כדי לבטלן מעכו"ם כדקאמר שם נתברינהו. וא"כ ע"כ הא דישברו האבנים כדי לבטלן ע"כ ישברום להשתמש בהו הדיוטא דלא שייך למימר דישברום כדי לאשתמושי בהו לגבוה. וא"כ כיון דבחחילה נשברו להדיוטא א"א שוב להשתמש לגבוה דהוי כאבנים שחצבום מתחילה להדיוט. ועוד באבנים לא שייך לומר שינה צורתן ועשה כלי אחר. דכיון דתחילת חציבתן להדיוטא שוב לית להו תקנתא לאשתמושי בהו להקדשא

וכיון דתריצנא את דברי הט"ז מהקושיות שהקשו עליו ומסתבר טעמי', א"כ ראוי לסמוך עליו. אם א"א בענין אחר, אך אם עודנו ראוי לשום בתוכו ס"ת אלא מאיזה טעם אין חפצים עוד לשום בתוכו ס"ת. בזה לא אמר הט"ז מעולם שיהי' רשאים לתת בתוכו ספרים אחרים

ידידו הדו"ש חיים פישל עפשטיין. סימן ג'

כתב רבינו יונה בברכות ר"פ שלשה שאכלו דשלשה אנשים מודרים הנאה זה מזה שאכלו אין חייבים בזימון. דאע"ג דיכולים לשאול על נדרם. השתא מיהא לא איתשל. והביא ראיה לזה מהא דערכין (דף ד') הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דכהנים אכלי תרומה או קדשים וזר קאכיל חולין. סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל [וכו' קמ"ל] כהן בהדי זר מצי אכיל והקושיא מפורסמת דהאיך הביא ראי' לסברתו דלא אמרינן הואיל ואיבעי מתשיל מהא דתרומה. דבתרומה הא לא מהני ליה כלל שאלה אחר שהגיע ליד כהן ולעולם היכא דמהני שאלה שפיר י"ל דמצטרפין וכתב בספר בית הלוי ח"א סימן כ"ח לתרץ דתר"י ס"ל דגם ביד כהן מהני ליה שאלה להפקיע האיסור, וזה לא ניתן להאמר דהא גם התוס' והרא"ש והרשב"א כתבו ג"כ כתר"י ולדידהו הא ס"ל דבתרומה ביד כהן לא מהני ליה שאלה כמבואר בהרא"ש בפירושו לנדרים (דף נ"ט) ובחוס' עירובין (ד' ל' ע"ב) ד"ה תרומה ובתשו' הרשב"א סי' תתמ"ז וסי' תרנ"ו ולדידהו תקשה ג"כ האיך הבינו מהך דערכין דאף דאפשר בשאלה לא אמרי' הואיל ואי בעי מתשיל הא התם בתרומה לא מהני שאלה. עוד כתב לתרץ דמדקדק מדקאמר הגמ' קמ"ל כיון דכהן מצי אכיל חולין מצטרפין ואמאי לא קאמר קמ"ל כיון דמצי שאיל על התרומה וכגון בכהן שאוכל תרומה של עצמו שהפריש מפירות שלו והוי אשמעינן רבותא דאפילו באופן דלא מצי הכהן לאכול ממה שהישראל אוכל ממנו וכגון שהכהן מודר הנאה מישראל. ומדקדק מזה דהא דמצי לשאול עליו לא מהני לענין צירוף עכ"ל ולענ"ד נראה דאם נוקמי דהכהן היה מודר הנאה מישראל לא נצטרך לומר דהתרומה היא של הכהן. דאף אם קבל הכהן את התרומה מישראל ולא מצי מתשיל עליה, מ"מ בל"ז נוכל למידק דהא דמצי שאיל לא מהני לענין צירוף דהא יכול לשאול על נדרו ממה שהוא מודר הנאה. א"ו דהא דמצי שאיל לא מהני. אלא דא"כ אמאי קאמר כהנים לוים כו' הול"ל המודר הנאה אף דמצי למתשל על נדרו לא מהני לענין צירוף

והנה לדברי תר"י ע"כ צריכים באמת לומר דמיירי בתרומה של הכהן עצמו שתרם מפירותיו. דאל"כ לו יהא נמי דאפשר למתשל מ"מ הא הכהן לא מצי למתשל דהוא לא עשאם תרומה וכמש"כ הרא"ש בנדרים (דף נ"ט) בשם הר"ר אליעזר ממיץ יע"ש וזהו דוחק לאוקמי דהתרומה היא של הזר שאוכל עם הכהן ונראה לפענ"ד דהכי דייק רבינו יונה דהא דקאמר בש"ס קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל, דמנין לו לומר דאף בחד דרגא. היינו שאחד יכול לאכול עם חבירו אף שהשני לא מצי לאכול עמו מצטרפין כיון דגם הישראל לא מצי למיכל עם הכהן מנין לו דמצטרפין דילמא בכה"ג אין מצטרפין וקמ"ל היכא דהתרומה היא של הכהן דמצי שאיל משו"ה מצטרפין כיון דגם הישראל מצי למיכל עם הכהן אי שאיל והיא גופא קמ"ל דהא דמצי שאיל מהני לענין צירוף א"ו דהא דמצי שאיל לא מהני לענין צירוף. וזה יש לכוין בדברי הבית יוסף או"ח סי' קצ"ו ד"ה והטעם

והנה בספר ברכי יוסף או"ח סי' קצ"ו כתב וז"ל אלא דלכל הדברות ולכל האמירות אכתי יש להכריח האי דינא מסוגיית ערכין הנזכרת דאי אמרת דגם לגבי צירוף לזימון אמרינן הואיל כדקיי"ל בעלמא וג' מודרי הנאה מצטרפין הואיל דמצו מתשילי א"כ גם בהני כהני אוכלין בתרומתן בלא טעמא דמצו למיכל חולין נימא דמצטרפי הואיל ואם יזדמן להם לחם חולין אחר מצו כולהו למיכל ולפ"ז אי השתא זר אכיל לחם של עכו"ם והני כהני הוו זהירין בפת של עכו"ם דהשתא ישראל לא אכיל תרומה וכהני לא אכלי פת של עכו"ם מצטרפי הואיל ואי מקלע להו לחם ישראל חולין מצו כולהו למיכל השתא נמי מצטרפי ודמי להואיל אי מקלעי אורחי דשכיח אלא מדלא אשמעינן הש"ס הכי ש"מ דבזימון לא אמרי' הואיל כו' עכ"ל. ובאמת טעמא בעי דהא קיי"ל דאמרי' הואיל ומאי טעמא לא נימא ג"כ הכא הואיל ולכאו' אפשר לומר דהנה הפוסקים כתבו דעיקר זימון הוא מה שאוכלים כולם מככר אחד. אלא דאף כשאינם אוכלים מככר אחד אמרי' הואיל דאי בעי הוו אכלין מככר אחד מש"ה מצטרפי והנה בפסחים (דף ל"ח) איתא דתרי הואיל לא אמרינן וא"כ הכא הוה כמו תרי הואיל דנצטרך לומר הואיל ואי בעי מתשיל ואח"כ עוד הואיל תנינא, הואיל ואי בעי היו אכלין מככר אחד וכל כה"ג לא אמרי' דהוו תרי הואיל. ולשיטת התוס' בפסחים (דף מ"ו) דאף היכי שבידו לא אמרי' תרי הואיל ועי' בשער המלך פ"ו הל' ה' מהל' חמץ ומצה

אלא דיש להבין בהא דאמרי' בברכות (דף מ"ז ע"א) רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל אילו מייתי לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן. א"כ הוה נמי כמו תרי הואיל דהא אילו מייתי קאמר דהוה כמו הואיל ועוד הואיל דאי בעו הוו אכלי מככר אחד ומ"ט מצטרף לזימון

ונראה דמזה לא תקשה דזה הוה רק כמו חד הואיל דהתם הא הפת שאכל רב שימי בר חייא מונח לפניהם ואילו הוה להו ארדיליא וגוזליא הוה אכלי בודאי מאותו פת גופא שאוכל רב שימי בר חייא והוה חד הואיל דאילו מייתי להו הוה אכלי בודאי מאותו פת גופא. והא דקאמר אילו הוה מייתי ארדיליא כו היינו דבשביל זה היה אוכל הפת והוה כמו דאי בעי היה אוכל מככרו. ואף אם כשהביאו להם ארדיליא לא היו אוכלים עוד פת רק היו אוכלים הארדיליא לחוד אין זה מעכב דאז הוה כמו בכל סעודה דאמרי' אילו הוה בעי היה אוכל מככרו

ובזה יש ליישב מה שהקשה הט"ז בסי' קצ"ו סק"ב אהא דדחה הב"י דברי האגור שכתב שמצטרפין כיון שאם יזדמן להם בסעודתם פת חולין של ישראל יכולים לאכול יחד. והקשה הט"ז מהך דאמר שמואל אילו מייתי לו ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא הוה אכיל וכתב הרי"ף אלמא דאי מייתי כהו מידי דמצי למיכל מיני' מצטרף בהדייהו עכ"ל. וא"כ ק"ו דמה התם שלא נתחייבו כלל בזימון אפ"ה כיון דאפשר לומר דאי מייתי להו מידי היו אוכלים מהני סברא זו לחיוב זימון ק"ו הכא דכולהו אכלי אלא דאם אינו יכול לאכול עם חבירו פשיטא