תשובה שלמה - א פח

לצאת סגי' ועי' במג"א סימן תקפ"ט סק"ה וכן נמי הכא כיון שהיא מכוונת ויודעת שכוונה בלבה, מ"ט לא יהי' מועיל. ואמאי צריכין שתהי' מחשבתה נכרת מתוך מעשיה

גם כבר הקשה הסדרי טהרה דלהנך דס"ל סופן אע"פ שאין תחילתן מוכח מברייתא דטועה בנדה (דף ס"ט) דלא בעי ספורים כלל וא"כ תקשה להפוסקים דס"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן ואפ"ה ס"ל דבעינן ספורים הא בגמרא לא משמע כן עכ"ל. והנה הרא"ה ז"ל הא קאמר מפורש דבעינן סופן או תחילתן וא"כ אי נימא דס"ל דבעינן כונה לספירה תקשה לדידי' נמי הך קושי' דהא אי סופן לבד מהני מוכח מברייתא דלא בעי ספורים כלל

אך לפי מה שכתבתי שהכונה אין מעכבת רק דצריכה בדיקה להתחזק שהיא נקיה גמורה אף שכבר מוחזקת לאינה רואה וכל היכי שבודקת בימים אלה אף בלא כונה מהני אך כשלא בדקה בכל הימים אז צריכה שבדיקתה האחת תתחזק גם שאר הימים לנקיים גמורים כ"ז ניחא, דאז כשבודקת בתחילתן ס"ל להרא"ה ז"ל שזה מורה שכל הז' נחשבו לה כחטיבה אחת ובדיקה ההיא מחזקת כולן לנקיים גמורים. וכן כשבודקת בסופן זה ג"כ מורה שכל הז' נחשבו לה כחטיבה אחת והבדיקה ההיא שבסופן מחזקת כולן לנקיים גמורים אף שבהן לא כונה כלל. אך כיון שחשבה בתחילה שמעתה יתחילו ז' נקיים שלה והבדיקה בתחילתן או בסופן מהני. שהבדיקה בסוף הז' או בתחילתן מורה שכל הז' נחשבו לה לענין אחד שיתחזקו לנקיים ע"י בדיקה זו. אבל כשבדקה באמצע אין זה מורה שעשתה ז' ימים אלה לחטיבה אחת שתהי' הבדיקה ההיא מחזקתן לנקיים גמורים. ולפ"ז גם הרא"ה ס"ל דאינה צריכה כונה לספירה והא דנקיט בלישני' דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן. לא נקיט שבעה ספורים לפנינו דהיה משמע דצריכה ספירה ממש. אך כונתו דבעינן שבעה נקיים גמורים שיכולין להיות במספר הז' נקיים שאמרה תורה וספרה לה

שוב ראיתי בספר שו"ת עונג יו"ט סי' פ"ג וספר שו"ת שם ארי' חלק יור"ד סי' ל"ג שכתבו ג"כ קצת כמו שכתבתי. וז"ל בספר שם ארי' שם אך ראיתי בסדרי טהרה סימן קצ"ו ס"ק י"ח שכתב בשם תשובת מעיל צדקה דכתב דאפי' למ"ד דסגי בבדיקה תחילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן כו' גם הרב בעל ס"ט האריך בזה מאד שם ובסי' קצ"ב ומסכים עמו לדינא שצריכה כונה לספירה שיהי' ימים אלו ספורים לימי נקיים ואם בדעתה היה שלא לספור הימים האלה לנקיים אינם עולים כו' והרבה לפלפל שם בענין זה בלשונות הפוסקים ובהא דאמרי' בש"ס דבעי בדיקה משום דספורים בעינן כו' עכ"ל מזה יראה כת"ר שבחפזה כתב דבריו, אך מה שנראה לענ"ד להעיר בדברי העונג יו"ט והשם ארי' דהנה שניהם הביאו ג"כ ראי' מהך דנדה (דף י"ג) דהחרשת והשוטה כו' אם יש להן פקחות מתקנות אותן. אך שניהם דחו מהא דאמרי' בחולין (דף ל"א) גבי נדה שנאנסה וטבלה דאי אנסה חברתה ואטבלה כונת דחברתה כונה מעליותא היא ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן החרשת והשוטה כו' אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה וא"כ כמו דמהני כונה דחברתה לענין טבילה אף לתרומה דבעי כונה. ה"נ מהני כונה לענין ספירת ז' נקיים עכ"ד. הנה כבר כתבתי בתשובתי להרב מהרעסק שאין זה דיחוי. דהתם לענין תרומה דמה' מעלות הוא הא דבעי כונה. הך כוונה אין זה מצוה דבגופו רק תנאי בהטבילה שצריכה כונה והיינו משום דבלא כונה אין זו טבילה הוגנת לתרומה וא"כ כיון דחברתה כונה שתטבול שפיר א"כ הוה טבילה הוגנת גם לתרומה דסו"ס טבלה שפיר בכונה אבל גבי ז' נקיים אי נימא דבעי כונה זוהי מצוה שבגופה לא משום שתהי' נקיה מבוררת רק מצוה בפני עצמה כמו טבילה במים וא"כ בע"כ האי מצוה עליה דידה רמיא וכונת חברתה לא מהני. א"ו דספירה לא בעי כונה וצריכין רק לדעת שהיא נקיה ולכן פקחות מתקנות ותן

עוד כתב בספר עונג יו"ט וז"ל דלא עדיף ספירת ז' נקיים מטבילה דאמרינן בחולין (דף ל"א) דנדה שנאנסה וטבלה טהורה לבעלה משום דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כונה ומוקמינן לה כר' נתן דקיי"ל כותי' בנפלה מן הגשר ולא כונה כלל להטהר מטומאתה ואפילו הכי טהורה וה"ה נקיים שבדקה ראשון ושביעי וימים שבנתיים לא החזיקה בדעתה שיהי' נקיים מהני. דלא בעינן כונה לנקיים והבדיקה היא רק לראות שפסק ראייתה עכ"ל. והנה מזה ראי' רק דלא בעינן כונה בשביל שהבדיקה תהי' כהוגן אבל אי נימא. דבעינן כונה לספירה לא רק בשביל שתהיה הבדיקה כהוגן רק משום דעצם הכונה היא גזה"כ אין מזה ראי' כמשכ"ל. דהתם לחולין לא בעי כונה ומשו"ה מהני כשאנסה חברתה וטבלה אבל גבי ז' נקיים להנך דס"ל דבעי כונה משום גזה"כ הוא משום דכתיב וספרה לה ולא תלי' בטבילה כלל. ומש"כ והבדיקה היא רק לראות שפסק ראייתה הוא תמוה דהא כבר הוחזקה שפסק ראייתה משהפסיקה בטהרה ומה שמביא שם בעונג יו"ט ראי' מברייתא דטועה כבר הקדימוהו במעיל צדקה ובסדרי טהרה שם

ולפי האמור נעמוד בסוד קדושים להבין דברי רש"י ז"ל. אשר לכאורה נראים כסותרים זא"ז. דהנה בזבחים (דף כ"ט ע"א) איתא ת"ר אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו אמר ר"א כוף אזניך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר או אינו אלא באוכל מזבחו ליום שלישי אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסל אמר לו ר"ע הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה כיון שראו סתרו. ופירש"י בזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי סיפרו כו' עכ"ל והא בנדה (דף ל"ט ע"א) דאמרי' אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה ופירש"י ימי הזב, ימי ספירו. א"כ בימי ספירו הוה בחזקת טומאה. וראיתי לאא"ז בנודע ביהודה מהדורא תנינא יור"ד סי' קכ"ז שהקשה על דברי התוס' בזבחים שכתבו שבימי ספירו לא מיקרי חזקת טהרה. שהרי משנה שלמה שנינו שלהי נדה (דף ס"ח) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור כו' ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ומסיק שם בגמ' דהלכה כר"א הרי דאף בימי ספירתה מקרי חזקת טהרה. ותירץ שם דחזקת טהרה הנזכרת כאן במשנה. היינו חזקת אינו רואה וחזקת טהרה שבזבחים היינו חזקת הגוף שהיא טהורה עכ"ד ודבריו אינם מובנים לענ"ד דאם הך חזקת טהרה דנדה היא שאינה רואה הא הך חזקת אינה רואה אית לה כבר משהפסיקה בטהרה ואמאי מצריך ר"א שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור שאז הן בחזקת טהרה והא הך בדיקה היא לבר מפסיקת טהרה ומאז היא כבר בחזקת אינה רואה ועוד איך יפלגו ר"י ור"ע אהא ויסברו דאינה בחזקת שאינה רואה הא כבר אפסקה בטהרה, וכונת התוס' פשוטה דאיך קאמר ר"ע דבזב ובזבה הם בחזקת טהרה וכשראו סתרו ונשתנה אח"כ דינם למפרע מה חזקת טהרה שייך כיון דכ"ז דהם בימי סיפורם הם מטמאים בנגיעה ובתשמיש איך שייך לומר דאם רואים נשתנה דינם למפרע. דהא גם מקודם ראי' הוה הכי ואיך מביא מזה ראי' עלה דאם אכלו ביום השלישי דישתנה הדין למפרע

ולפי מה שכתבתי כ"ז ניחא דהא דאמרי' (בדף ל"ט) דהזב והזבה כו' בחזקת טומאה בימי ספירו היינו כ"ז שלא בדקה היא בחזקת שאינה נקיה ברורה. אף שכבר אפסקה בטהרה ואינה בחזקת רואה דאלת"ה לא שייך למימר שהיא בימי ספירתה מ"מ היא בחזקת טומאה מצד שעדיין אינה מוחזקת לנקי' ברורה כ"ז שלא בדקה להתחזקת לנקי' ברורה ובדס"ח דאמרינן שהיא בחזקת טהרה היינו בחזקת נקיה ברורה כשבדקה ביום א' והוחזקה לנקיה ברורה. וע"ז פליגי ר"י ור"ע וס"ל דאף שהיא בחזקת לשאינה רואה מדאפסקה בטהרה אך בחזקת נקיה