תשובה שלמה - א פז

שנקיה היא סגי לה ותמה אני על כבודו שמערבב דברי הסדרי טהרה עם דברי וכן שהם הם דברי הס"ט בעוד שאין בדבריו שום רמז מזה. דהס"ט ס"ל דבכל יום צריכה לכוין שהוא מהנקיים וכן הבין דבריו בספר חכמת אדם כלל קי"ז סי' י"ב שאם הסיחה דעתה מלמנות אין עולין לה לספירת ז' נקיים. וע"ז קשה לי אמאי לא יועיל כשבדקו ביום ח' כיון דבכל יום צריכה לכוין שהוא מהז' נקיים א"כ כבר הוא נחשב מהנקיים. וזה בודאי א"א לומר דבכל יום נחשב רק למספרו ולמנינו. למשל שיום החמישי מהנקיים צריך להיות דוקא חמישי דזה א"א לומר אף לשיטה זו שצריכה לכוין לספירה. דאל"כ תקשה לדידהו הא דכתב בסמ"ק דאם טעתה במנינה וטבלה ושמשה צריכה למנות עוד ימים ששכחה למנות וימים שמקודם עולין לה והתם הא מקודם כשטעתה וספרה ששה ימים למשל, וסברה שכבר ספרה שבעה ימים מ"מ עולין לה הששה וצריכה להוסיף יום אחד והא מקודם כשספרה בטעות מנחה יום חמישי לששי ויום ששי לשביעי. ואעפ"כ עולין לה יום חמישי לחמישי לא לששי כמו שסברה מקודם אלא ע"כ דכיון שספרה אותו יום הוא עולה לה בכל אופן, אם לא ליום שחשבה מקודם. מ"מ עכ"פ. עולה לה לאחד מימי הנקיים ולפ"ז כיון דלדידהו צריכה לכוין כל יום שהוא מהשבעה נקיים א"כ נהי דלא בדקה בז' ואי אפשר לחשוב יום ז' לשביעי מ"מ כשבדקה בשמיני נחשוב יום ז' לששי ויום שמיני לז'. דהא עכ"פ חשבה מקודם שימים אלה יעלו לה לז' נקיים ואדרבה אי צריכה כונה מגרע גרע לגבי הא. דבשלמא אי לא צריכה כונה לספירתה א"כ ביום ראשון של הנקיים חשבה שמהיום יתחילו הנקיים ובהימים שאחר זה לא חשבה ולא כונה. א"כ כשלא בדקה באחד מאלה השבעה להתחזק לנקיה גמורה שוב אין עולין לה דאיך יעלו לה והיא לא חשבה בם ולא כונה בכל יום כלל שיעלו לה לז' נקיים שלה. רק מתחילת המנין ביום א' חשבה שמהיום יתחילו ז' נקיים שלה ובימים שאחר כן לא חשבה כלל א"א לומר שיום שני שלה יהי' יום ראשון למנינה: אבל אם צריכה לכוין א"כ בכל יום ויום צריכה לכוין שהוא ממנין ז' נקיים. א"כ נהי דשוב א"א לומר דהוא יום שני למשל יהי' עכ"פ יום ראשון דהא חשבה וכונה בו שיהי' מהנקיים ובמאי תתבטל כונתה ומנינה שחשבה שהוא מהנקיים. ואף שצריכה גם לבדוק עכ"פ פעם אחת בז' הנקיים שמתכונת וסופרת הא בדקה ביום ח' ויעלה ח' לז' ושוב תחשב שבדקה ג"כ באחד מהשבעה נקיים שלה

עוד כתב כת"ר עלה דהקשתי להסוברים דלא בעינן כונה אמאי לא מהני כשבדקו יום ח'. וכתב ע"ז כת"ר הא הקשה הס"ט בעצמו דמנ"ל להפוסקים דלרב בעינן ספורים לפנינו והם חידשו דאף לרב בעינן ספורים לפנינו וכיון דכן דכל כונת הספירה היא רק תיקון שיהי' ז' נקיים ממש. ואפי' להסוברים דבעינן ספירה בפה ג"כ נ"ל דרק תיקון הוא לכן מועיל גם מה שהפקחות מתקנות אותן עכ"ל. אם רוצה כבודו לדחוק כן בדברי הסדרי טהרה אין אלו אלא דברי נביאות דאין כונתו כלל כן דהוא ס"ל דעיקר היא הכונה בספירה. ואם כונת כבודו לתרץ קושיתי. הן כבר תירצתי אנכי כן. דהעיקר הוא מה שהיא נקיה. ואין הכונה בזה מעכבת ולכן ניחא ג"כ הא דפקחות מתקנות אותן

ומה שכתב כבודו וז"ל במה שבנה יסודו מדברי החינוך הא אדרבה גם ראית הסדרי טהרה היא מהחינוך דבעינן כונה עכ"ל. הנה אם זאת היא כל תמיהתו מה שהסדרי טהרה גם הוא הביא ראיתו מהחינוך אין כאן חמיה, דנחזי אנן אם ס"ל לרא"ה ז"ל בספר החינוך שצריכה כונה לספירת ז' נקיים שהסדרי טהרה הביא ראייתו ממה שכתב בספר החינוך מצוה ר"ז ואפשר שעיקר דבר זה כיון שהתורה צותה וספרה לה וגו' ואתר תטהר ומכיון שלא בדקה לא בתחילה ולא בסוף אין כאן ספירה עכ"ל. והנה אם נאמר דכונת החינוך היא כדבריו דבעינן כונה לספירה מ"ט סתם מקודם כשמפרש דיני נדה וזבה ונקיט בלשונו שהזבה היתה יושבת ז' ימים נקיים עכ"ל ולא כתב שהזבה סופרת ז' נקיים. ועוד במצוה קפ"ב בדיני זבה מדוע לא זכר מזה שזבה צריכה לכוין לספירת ז' נקיים ואדרבה שם כתב ג"כ רק שצריכה לישב שבעה נקיים אלא שהעיקר בדברי החינוך כמו שכתבתי שאין כונתו כלל שצריכה לכוין לספירת ז' נקיים והא דנקט במצוה ר"ז ומכיון שלא בדקה לא בתחילה ולא בסוף אין כאן ספירה כונתו שאין כאן נקיים שיצטרפו למנין ז' שהיא צריכה. ולישנא דקרא נקט אבל אין כונתו שצריכה כונה לספירה וכמו שכתב מפורש במצוה ש"ל וז"ל ואם תשאל למה חייבונו ז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספורו ולא הזבה ימי ספירתה ואע"פ שכתב בהם וספר לו כו' וכן באתנו הקבלה שצווי וספרת דיובל צריך מנין בפה וצווי הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים כו', עכ"ל וכונתו היא לענ"ד שצריכה רק להשגיח שיהי' נקיים אף בלא כונה לספירה בכל אופן שתדע שנקיים הם מהני. ומה שכתב בס"ט שם דמ"ש שיתנו לב על הימים ר"ל ע"י בדיקה עכ"ל אמינא אנא דקושטא הוא דכונתו היא דע"י בדיקה. אבל לא בשביל כונת הספירה. כ"א בשביל שתדע שהיא נקיה גמורה

והנה בסדרי טהרה הביא ראי' מהא דכתב הרא"ה בס' בד"ה בהשגתו על הרשב"א שס"ל דמהני בדיקה באמצע והוא השיג וס"ל דמהני רק בדיקת תחילתן או סופן אבל לא אמצען ומדבריו מייתי ראי' שס"ל דבעינן ז' נקיים ספורים. והנה להסביר סברת הרא"ה דלכאורה מה לי בדיקת תחילה וסוף מה לי בדיקה באמצע כתב בשו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן קע"ח וז"ל דכולהו תנאי דמתני' נדה (ס"ח) ס"ל דמדפסקה בטהרה בה"ש שוב היא בחזקת שלא תחזור ותראה ומ"ע דאורייתא שתספור דוקא הספירה בזה גזה"כ כמו טבילה במים אבל בלי ספירה נמי בחזקת שלא תראה עוד, והנה אותה הספירה אנו מקובלים ממרע"ה מפי הקבלה שאינה צריכה ספירה בפה כו' אך עכ"פ הכנה וכונה לספירה בעי. והנה לר"א דס"ל דחזקה מעלי' היא כאילו בדקו לפנינו מ"מ דברים שבלב אינם דברים ומה מועיל כונה בלב בלי דיבור. אך קיי"ל במחשבתו ניכר מתוך מעשיו מהני דברים שבלב א"כ הבדיקה ביום א' הוה הוראה שמכנת עצמה לספור ולשמור הימים האלה כו' וכן אם בודקת בז' מורה על מחשבת לבה כאלו היום פסקה כונת ספירתה ובזה יי"ח ספירה כו' אבל באמצע אין זה שום הוראה על דבר מה ונהי שהיא בחזקת טהרה וגם במחשבתה כיוונה לשמור נקיים מ"מ דברים שבלב אינם דברים. זו סברת ר"א שהלכה כמותו עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לענ"ד. דאיך שייך כאן למימר דלהכי צריכה בדיקה כדי שתהי' מחשבתה נכרת מתוך מעשיה. דהיכי אמרי' הכי היינו רק בגוונא שאחרים צריכים לדעת כונתו ומחשבתו אמרי' דמעשיו מוכיחין על מחשבתו. וכמו בביצה (דף י"ט ע"א) דאי נקיט מנא ורהיט בין השמשות לאטבולי ואנן מספקינן אי לא ידע דצריך הערב שמש כדי למחות בידו או ידע שצריך הערב שמש ולא נמחה בידו אמרי' מחשבתו נכרח מתוך מעשיו שידע ולכן אין צריכין למחות בידו או בחולין (דף י"ב) גבי קטן דלא ידעינן אם יש לו מחשבה אמרי' מחשבתו נכרת מתוך מעשיו. דהתם המחשבה מועלת רק דלא ידעינן אם ישנה מחשבה אז מעשיו מוכיחים שישנה המחשבה אבל בכה"ג למימר דבעינן שמחשבתה נכרת מתוך מעשיה ובלא"ה דברים שבלב אינם דברים לא אבין איך אפשר לומר כן. דכיון שקבלה בידינו דהך ספירה היא כונה בלב. הא זוהי מצותה שתכוין וכל שמכוונת בלבד דיה. והא איהי מהימנא עליה דהא לא בדידן תליא לדעת. ומי שעובר אחורי בהכ"נ ושמע קול שופר שאם נתכוין לצאת יצא. אטו צריך להיות מחשבתו נכרת מתוך מעשיו שכיון לצאת. הא בדידי' חלי' וכיון שהוא יודע שכיון