תשובה שלמה - א פו

מדברי הרשב"א במשמרת הבית וז"ל דאנן לאו ספורים לפנינו בעינן כר"ע וכר"י אלא שתספור שבעה מוחזקים בטהרה וכר"א וכדתנן הזב כו' ואם בדקה בראשון לבד אין כאן בדיקת ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ובשאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא מדין חזקה דכל שמפרישה בטהרה ולבסוף הז' בדקה ומצאה טהורה חזקה שכולם יצאו בטהרה עכ"ל. מבואר מדבריו דבעינן רק שיהיו מוחזקים אלה הימים בנקיים ותו לא. ומה שהקשה בספר סדרי טהרה על דברי הרשב"א אלה הא כבר אתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה אין זה כדאי לדחות את דברי הרשב"א ז"ל דא"כ תקשה ג"כ אמתניתין גופי' (דף ס"ח ע"ב) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון כו' הרי הן בחזקת טהרה. ומבואר בהפוסקים שזה לבד מבדיקתה לפסיקת טהרה וא"כ אף אי לא בדקו יום ראשון ושביעי הם בחזקת טהרה מפני שהפרישה בטהרה ואמאי קאמר שדוקא אם בדקו ביום ראשון כו' הרי הן בחזקת טהרה

אלא הנראה לענ"ד לומר בטעמא דהנך בדיקות. דהנה בהך בדיקה דפסיקת טהרה מוחזקת היא ששוב אינה רואה ואי הוה צריכה נקיים שאינה רואה בהם דם. אז היתה כבר מוחזקת בטהרה משהפרישה בטהרה ואז לא היתה צריכה עוד בדיקה. אבל אין אלה נקיים שהצריכתה תורה. התורה הצריכה אותה נקיים גמורים אף מזה שבלא ראי' ודם אשר גם אם תראה לא תטמא מ"מ לענין נקיים מעכבת דאל"כ הא קיי"ל דאין אשה מטמאה מן התורה כי אם בהרגשה. ול"ל הבדיקה כיון דלא הרגישה. א"ו דאף דבלא הרגשה אינה טמאה משום ראיה מ"מ נקיים לא הוו וכן נמי פולטת ש"ז דסותרת מנינה ואף דלמ"ד רואה הוה כמבואר בדף ל"ג ובדף מ"ב מ"מ משום פליטת ש"ז אינם נקיים. והיא צריכה נקיים גמורים. ואף אם לא תכוין לנקיים בכל זאת צריכה היא לדעת שנקיים גמורים הם. ובכל אופן שתדע אין זה מעכב אף בלא כונה לספירה ולכן צריכה בדיקה כדי להחזיק ימים אלה בנקיים גמורים דאף דמפסיקת הטהרה הוחזקה לאינה רואה אך מ"מ לנקיים גמורים לא הוחזקה ולכן לכתחילה צריכה בדיקה בכל יום להחזיקם לנקיים גמורים אך אם בדקה יום ראשון ושביעי ובשארי הימים לא בדקה ממילא שאר הימים ג"כ מוחזקים לנקיים גמורים כיון שבדיקות אלה הם להתברר שהיא נקיה גמורה. וכן מהני ג"כ אם בדקה יום ראשון לבד או יום שביעי לבד דהוחזקה ג"כ שאר הימים דגרירי בתרייהו. אבל אם לא בדקה עד יום שמיני וביום ראשון לא בדקה. א"כ מהיכי תיתי נאמר דימים אלה הוחזקו לנקיים גמורים כיון דלא בדקה את עצמה בהם לנקיים גמורים ולחשוב את יום ח' לסוף הנקיים ג"כ א"א. כיון דבתחילה לא כך חשבה רק חשבה את הז' ימים ביחד בלי יום ח' ולא בדקה בהם כלל. כבר עברו עליה בלא חזקת נקיים אבל אם לכתחילה לא חשבה כלל לנקיים רק שבדקה את עצמה בלא כונה לספירת נקיים ומצאה את עצמה טהורה מ"מ אותו יום עולה לה בחשבון כיון שסוף סוף נקיה היא. ולפ"ז כל היכי שלא בדקה א"ע בכל הימים אז מצריכינן לה שתחשוב שאלה הז' ימים יהיו לה לנקיים ואז אם היתה לה בדיקה אחת בהם כולם מוחזקים לנקיים גמורים ע"י בדיקה זו אבל אם בדקה את עצמה במשך ז' ימים אז אינה צריכה לחשוב כלל שיעלו לחשבון הנקיים שלה דממילא עולין כיון שאינה צריכה להחזיקם בטהרה. כיון שבדקה בודאי נקיים גמורים הם. כן נראה לענ"ד בפי' דהך ענינא. ובזה עולה כהוגן כל מה שהקשו בזה האחרונום אלא שא"א לי עתה להאריך בזה

ולפ"ז בנד"ד כיון שסוף סוף בדקה את עצמה בודאי בדיקה גמורה ומצאה א"ע טהורה ואף שלא כונה לבדיקת ז' נקיים מ"מ כבר הוכחנו דאין כונה מעכבתה ושפיר יכולה למנות מבדיקתה הראשונה

שוב ראיתי בספר שו"ת בית דוד סימן ב' שהאריך בענין זה ודבריו דחוקים לענ"ד ודחה דברי הרשב"א ג"כ בהך קושיא שהקשה בסדרי טהרה, ולענ"ד נראה דאין לדחות את דברי הרשב"א ז"ל הברורים בקושיא זו כאשר כבר ביארתי בע"ה, וה' יראנו בתורתו נפלאות. וידריכנו בנתיב אמת

ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין אבד"ק סייני

סימן כא להרה"ג מהור"ר משה בנימין טהמאשטאוו בסלוצק שליט"א

הנה עלה דכתבתי בתשובתי להרב דק' הרעסק נ"י שמדברי הסמ"ג משמע דלא בעינן כונה לספירה מדכתב ואם שכחה ולא בדקה משמע מזה ששכחה שהיא בתוך זמן ספירתה וע"ז כתב כת"ר וז"ל מנ"ל דכונת הסמ"ג שכתב ואם שכחה קאי על הספירה ולא על הבדיקה עכ"ל הנה זה ידוע דהראשונים ז"ל הוו דייקי במילייהו ואם כונת הסמ"ג והמרדכי היתה על הבדיקה היה להם לכתוב ואם שכחה לבדוק או לא היה להם לכתוב כלל ואם שכחה. והיה להם לכתוב כמו שכתבו רבים מהראשונים אם לא בדקה ומאי מהני לן אם שכחה או לא שכחה אלא מדכתבו הסמ"ג והמרדכי סי' תשל"ז ואם שכחה ולא בדקה כל הימים משמע מזה דכונתם דשכחה כל עיקר הא דצריכה לבדוק והיינו דשכחה שהיא בתוך זמן ספירתה דאל"כ היה להו לפרושי דהך שכחה היינו לצדדין דשכחה לבדוק אך לא עיקר ספירתה, ומדכתבו סתמא ש"מ דכונתם היא ששכחו הכל

ומה שכתב עוד כת"ר דהטעם דבעינן כונה כתב הסדרי טהרה כדמסיק כת"ר דהטעם הוא דבעינן שתחזיק עצמה בחזקת סופרת ז' נקיים ע"י בדיקה אף שבהפסקת טהרה מוחזקת היא ששוב אינה רואה אך בכ"ז בעינן כונה שתחזיק עצמה עי"ז לנקיים עכ"ל במחילה מכבודו שאין הדברים כן דכונת הסדרי טהרה שם ברורה דצריכה כונה לספירת ז' נקיים ומסכים בהא עם המעיל צדקה או שתבדוק לשם ז' נקיים והכל משום כונת ספירה כמו שמסיק שם. וע"ז כתב ג"כ להקשות על דברי הרשב"א ז"ל שכתב דטעם הבדיקה היא כי היכי דלהוו ימים מוחזקים בטהרה. דהא כבר אתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה כו' ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה בבדיקות ההפסק וע"כ צ"ל כיון דכתיב וספרה לה לא סגי בלא בדיקה וכמש"ל וע"כ דגזה"כ הוא שיהי' הימים מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה שבדקה בז' נקיים עצמן מלבד הבדיקה של הפסק טהרה עכ"ל וכונתו ברורה דצריכה הבדיקה משום כונת ז' נקיים. וכמו שמסיק וז"ל מכל הלין מבואר דבעינן ספירה ועכ"פ שתתן בדעתה שיעלו ימים אלה לנקיים עכ"ל, ואנכי כתבתי שזהו מגדר אחר. דצריכה לדעת רק שימים אלה הם נקיים לא משום כונת ספירה ואף בלא כונה כלל אם ברור לה שנקיה היא סגי ובזה אני מבין כונת הרשב"א ז"ל. דמפסיקתה לטהרה מוחזקת היא לאינה רואה אבל לא לנקיה. ולהתחזק שהיא נקיה ג"כ צריכה עכ"פ בדיקה אחת בתוך ז' ימים אלה אם בתחילה או בסוף או באמצע לפי שיטת הראב"ד בה' בעה"נ והרשב"א ז"ל. וזהו אף בלא כונה כלל שיעלו ימים אלה לספירתה או לנקיים שהיא צריכה כ"א כל שתדע באיזה אופן