תשובה שלמה - א פה

ימים או שלשה ימים ג"כ נימא דאין זו שימור כיון שלא כונה בודאי זה א"א לומר כיון דסוף סוף לא ראתה. והתם רק בראיה תליא מלתא הא דנעשית זבה גדולה וכנ"ל

אבל כד נעיין בזה משמע מהרבה ראשונים דספירה לא בעי כונה, דז"ל הסמ"ג הובא בב"י סימן קצ"ו וכל ז' ימי ספירתה צריכה ליקח בגד פשתן נקי ולבן כו' ואם שכחה ולא בדקה עצמה כי אם ביום שפסקה בו לערב ולמחרתו שהוא יום א' של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית ולא בדקה עצמה עד יום הז' כמו כן שחרית וערבית מותרת וטובלת בלילה עכ"ל מדקאמר אם שכחה ולא בדקה משמע מזה ששכחה שהיא בתוך זמן ספירתה דאל"כ לא שייך לומר שכחה וא"כ ע"כ אינה צריכה כונה לספירה דאל"כ אם שכחה בטלה ספירתה וכן הוא ג"כ במרדכי נדה וכבר כתב בספר סדרי טהרה סימן קצ"ב ס"ק ב' דמדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א מבואר דס"ל דלא בעינן ספירה כלל דאפי' בלא כונתה שתהי' לספירת נקיים אפ"ה עולין לה כיון שישבה ז' ימים. ועי' בסי' קצ"ו בסדרי טהרה ס"ק י"ח שדחק בדעתם ז"ל

ובאמת קשה לענ"ד דאי נימא דבעינן כונה לספירה כיון דקרא כתיב וספרה לה א"כ ע"כ הוה כמו ספירת העומר דמצוה עליה רמיא ואין אחר יכול לפוטרה בספירה כשהיא לא תספור ולא תכוין דנהי דאינה צריכה ספירה בפה ממש ומעומד מ"מ זהו בודאי דהיא בעצמה צריכה לכוין וכונת אחרת ודאי דלא מהני ובלא כונה אין לה ז' נקיים וא"כ תקשה מהא דאמרינן בנדה (דף י"ג ע"ב) החרשת והשוטה כו' ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן ואי בעינן כונה מה מועיל שהפקחות מתקנות אותן ובודקות אותן כיון דשוטה אין לה כונה ואנן כונה דידה בעינן א"ו דלא בעינן כונה לספירה וכמבואר בדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ובדברי הסמ"ג שהבאתי לעיל

ואין להקשות מחולין (דף ל"א) דאמרי' דכונת חברתה מהני דזהו רק לענין טבילה דמחמש מעלות היא דטבילת תרומה וקדש בעי כונה משום דבלא כונה חיישינן דלמא לא טבלה שפיר ומשו"ה כונת חברתה מהני דכיון שחברתה התכונה לכך שתטבול יפה בודאי טבלה יפה ומהני משא"כ בכונת ז' נקיים דאף דידעינן דהוו נקיים גמורים בודאי ג"כ לא מהני אי נימא דבעי כונה דהתם מוספרה לה ידעינן שצריכה כונה בודאי מצוה עליה רמיא וכונת חברתה לא מהני אי נימא דספירה בעי כונה. א"ו דספירה לא בעי כונה רק דצריכין לדעת דעשתה כהלכתא. ולכן פקחות מתקנות אותן ועושות כהלכתא

אלא דאף אי נימא דלא בעינן כונה לספירה אולי זהו רק אם בדקה א"ע ומצאה טהורה ולא כונה לספירת נקיים רק סתם אך אם כונה בפירוש דלא תחשב בדיקתה לספירת נקיים בזה אולי דלא מהני. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ס' ע"ב) דילמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר כו' ואמאי הא סתמא לאוכליו קאי אלא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר. והכ"נ דילמא דאף אם בדקה סתמא בלא כונה כלל מהני. אולי כשכונה בפירוש שלא לנקיים לא מהני ואף אם בדקה יפה יפה וידוע לה בבירור שהיא נקיה מ"מ לא מהני

אבל באמת הך מילתא צריכה עיונא רבה דהנה בספר סדרי טהרה הביא ראיה דבעינן כונה לספירה מדאמרינן בנדה (דף ס"ט) דאם בדקה בשמיני לא מהני. ואי דלא בעינן כונה לספירה למה אמרו דאם לא בדקה בז' נקיים עד יום ח' דלא עלו לה הז' נקיים ומשלמת על יום ח' עוד ששה ימים וכמ"ש הפוסקים אמאי נימא דיתחילו הז' נקיים מיום ג' אחר יום שפסקה ונמצא ח' להפסקת טהרה הוא יום שביעי לספירת ז' נקיים והא סגיא בסופן אעפ"י שאין תחילתן א"ו דספירה בעינן וכיון דדעתה היה לחנות לנקיים ממחרת יום שפסקה תו לא חזי יום שמיני לאצטרופי בהדייהו עכ"ד

ולענ"ד נראה דאף אם נימא דבעינן כונה לספירה. ג"כ איני יודע מאי טעמא לא יצטרף עם ו' ימים שמקודם דהנה אם באמצע ימי ספירתה שוב חפצה היא להוסיף על ימי הנקיים ולמנות למשל עשרה ימים נקיים ע"כ דלא אבדה המספר שלה וא"כ מדוע לא תוכל להוסיף עוד יום שמיני למספר הנקיים שמתכונת שיהיו לנקיים ותבדוק בו וסופן לבד ג"כ מהני ועוד אף אם תאמר שאינה יכולה להוסיף בכונה לבד עוד יום אחד על מספר הנקיים מ"מ אם בהשבעה ימים נקיים שהיא מונה ומתכונת אטו מוכרח יום שני להשאר רק שני לעולם ושוב אינו יכול להיות ראשון זה בודאי אינו דזהו בודאי דאשה שהתחילה למנות ז' נקיים וביום א' בדקה עצמה והניחה בקופסא את הבדיקה וככלות מנין הז' נקיים ראתה הבדיקה שהיא טמאה בודאי בטל לה ספירת יום הראשון. וסופרת לה עוד יום אחד לתשלום הז' נקיים וטובלת ומעתה יום השני לנקיים נחשב ליום ראשון א"ו דמנין ז' נקיים אף אי בעי כונה היינו שמועיל לה שכל יום ויום שהוא מונה יהיה נחשב מהז' נקיים ואין נפקותא אם יהיה נחשב ליום א' או ליום ב' וא"כ כשמנתה ז' נקיים ובדקה ביום ח' אמאי לא נימא דתצטרף עם ו' ימים שמקודם ויום ב' לספירתה יהיה נחשב ליום א' דזהו ברור דמיירי כגון שהתכונה לספירה דאל"כ גם אם בדקה ביום ז' לא עלה לה לשיטה זו ובספר תפארת למשה כתב באמת דהא דמשמע בש"ס דביום ח' לחוד לא מהני בדיקה וצריכה תחילה וסוף היינו שאם תרצה לשמש ביום ח' אחר הבדיקה והטבילה אסורה עד הלילה כיון דלא בדקה כל ז' ע"כ צ"ל דיום ח' הוא ז' ואסורה לשמש בו ביום משום דר"ש עכ"ל. אכן מדברי הרא"ש בנדה פרק י' הלכה ה' לא משמע כן. שכתב אבל אם לא בדקה עד יום ח' לא מיקרו סיפורין דבדיקה בתוך ז' בעינן עכ"ל ובטור בסימן קצ"ו כתב מפורש דאין לה אלא ח' בלבד ומשלמת עליו וכ"כ הרמב"ן והרשב"א הביאם במגיד משנה פרק ו' הל' כ"א מהלכות איסורי ביאה וכ"כ במרדכי בשם ספר התרומה והסמ"ג וכ"כ הרא"ה בספר החינוך מצוה ר"ז מבואר מדבריהם דלא כמש"כ בספר תפארת למשה

ועוד הא בסדרי טהרה כתב שם דלרב בודאי לא בעי כונה לספירה ולהראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרא"ה דפסקו כרב וס"ל דלא בעינן כונה לספירה ואינהו הא כתבו דאם לא בדקה כל ז' רק בשמיני דאין לה אלא שמיני בלבד וא"כ לדידהו מאי איכא למימר אמאי לא מצטרף לששה ימים למפרע כיון דלא בעו כונה

ואמרתי אל לבי אלכה נא אל רבותינו הראשונים ז"ל לדרוש בטעמא דבדיקות אלה שבתוך ז' נקיים. דלכאורה כיון דלכ"ע הפסק בטהרה בעי וא"כ כבר יש לה חזקת טהרה כדאמרי' בנדה (דף ס"ח ע"א) נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה כו' ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וא"כ אמאי קאמר ר"א (בדף ס"ח ע"ב) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור ושאר ימים שבנתיים לא בדקו. ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ומבואר בדברי הפוסקים שזהו בלבד בדיקת הפסק טהרה וא"כ סוף סוף הם בחזקת טהרה מטעם בדיקת הפסק טהרה ומצאתי להרא"ה ז"ל בספר החינוך מצוה ש"ל וז"ל כן באתנו הקבלה שצווי וספרת דיובל צריך מנין בפה וצווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים כו' עכ"ל נמצאנו למדים מדבריו שעיקר הספירה היא שצריכה להשגיח שהיא נקיה בימים האלה היינו שצריכה היא לדעת בבירור שהיא נקיה ואינה צריכה להיות לה כונה מיוחדת לספירת הנקיים רק שצריכה לדעת בבירור שאלה הז' נקיים הם לה. בין שכונה לספירת נקיים שלה בין שלא כונה. וכן נראה