תשובה שלמה - א פד

מדקדקת בדיקתה יפה כיון שתקנת חכמים היא משא"כ, בבדיקה אחרת שאינה ממעטת, ודברי מהר"ם לובלין ז"ל הביא המשנה למלך בפרק ג' מהל' משכב ומושב הל' ד' ומדשתק ולא פליג ש"מ דאודי לי', ומשמע דהוא מחמיר יותר מהצמח צדק דאף אם מכונת לבדוק ג"כ אין זו בדיקה כיון שאינה מתקנת חכמים, ובנד"ד אפשר לדידי' דלא מחשב בדיקה כיון שלא בדקה א"ע על מנת לספור ז' נקיים ואינה בדיקה מתקנת חכמים ואינה נחשבת לכלום

ואומר אני איני כדאי לחלוק על מהר"ם לובלין ז"ל. אך דבריו בפשוטים קשים להולמם, דהא אמרינן בנדה שם (דף ד' ע"ב) טעמייהו דרבנן דלהכי מטמאה מעת לעת משום דקנסינן לה עונה משום דלא בדקה. וא"כ איך יעלה על הדעת דאם בדקה רק לא בדיקה שמחויבת מתקנת חכמים רק בדיקה שהחמירה על עצמה שאין בדיקה זו ממעטת זמן טומאה מאה דאמאי נקנסה הא בדקה, ועוד אם היא התכונה לבדוק בדיקה כראוי אף שאינה מתקנת חכמים איך נטמאה למפרע כיון דסוף סוף בדקה וכן מקשינן שם פשיטא כיון דבדקה עצמה כו' לא מטמינן לה מעת לעת. ועוד דאמרינן שם (דף ו' מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת כו' אמרה לו רבי והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת אמר לה א"כ היא טמאה וכולן טהורות, ותו אמרינן שם מעשה שהיתה גפה כו' אמר לה א"כ היא טמאה וכולן טהורות והא הנך בדיקות שהיתה בודקת בין כל אחת ואחת אין זו מתקנת חכמים. ואף על פי כן אין מטמינן לה למפרע. וראיתי בחי' הרש"ש ז"ל שתירץ קושיא זאת די"ל דס"ל כר' יהודה דאית לי' לקמן (דף י"א ע"א) דאף בשעת עברתן מלאכול בתרומה צריכה בדיקה. וא"כ גם בדיקה זו היא מתקנת חכמים ותמיהני דאיך אפשר לומר כן. דא"כ האיך קאמר לה ר"ג מעיקרא כולן טמאות ורק אח"כ כשאמרה לו רבי והלא בדיקה היתה לי בין אחת ואחת אז אמר לה היא טמאה וכולן טהורות הא היה לו מעיקרא לשאול אותה אם בדקה כתקנת חכמים, כיון דכר' יהודה ס"ל. ועוד לא מבעיא לרב הונא דקאמר (בדף ו' ע"א) דטעמי' דר' יהודה לשרוף שירים שבידה שבדקה עצמה כשיעור וסח אבל לאחר שיעור וסת אף ר' יהודה לא מצריך בדיקה הא הכא קאמר דבין כל או"א מדיחה ידה במים וא"כ הוה לאחר שיעור וסת ואף לר' יהודה אינה צריכה בדיקה מתקנת חכמים רק דמחמרה מנפשה הוית, אלא אפי' לר"ח הא ר' יהודה מצריכה בדיקה לכהנת רק בשעת עברתה מלאכול בתרומה ולא אחר כל נגיעה בתרומה ועלה לא פליג את"ק והא גם לת"ק איכא נפקותא בין נגיעת כל הנשים לאכילת כהנות דמשום נגיעה מצריכה בדיקת שחרית ובין השמשות ומשום אכילה לכהנת הוא מצריכה בשעה שהיא אוכלת ועלה פליג ר"י וס"ל אף בגמר אכילה צריכה בדיקה אבל אנגיעה ודאי כת"ק ס"ל

ועוד דבירושלמי נדה פרק ב' הל' א' איתא צנועות היו בודקוח על כל חבית וחבית ועל כל ככר וככר וכבר מעשה בטביחה שפחתו של ר"ג כו' והיתה בודקת על כל חבית וחבית. אמרה לו רבי ראיתי כתם ונזדעזע ר"ג אמרה לו בודקת הייתי על כל חבית וחבית ולא נטמיתי אלא על חבית זו בלבד ומדמייתי האי עובדא אהא דצנועות היו בודקות על כל חבית וחבית משמע דלא מתקנת חכמים עבדה הכי כי אם מחמרה אנפשה הוה כצנועות

לכן נראה לענ"ד לומר. דלא כיון מהר"ם לובלין ז"ל מעולם אם היא מחמרה אנפשה ומכונת לבדוק היטב שאין בדיקה זו ממעטת מעת לעת אלא דכונתו אם בדקה בלא כונת בדיקה רק במתעסקת בדבר אחר ואגב אורחא בדקה את עצמה. האי בדיקה לא מחשבה בדיקה אלא בהך שתי בדיקות שחרית ובין השמשות כיון שמתקנת חכמים היא בודקת אמרי' מסתמא בדקה יפה יפה. ואף שלא כונה לבדוק יפה מ"מ ר אמרי' מסתמא עשתה כדינה כיון שאין לה מניעה מלבדוק יפה יפה. והא אם גם בודקת מתקנת חכמים אם יש סברא לומר שלא בדקה יפה ג"כ אין בדיקה זו ממעטת ע"י מעל"ע אף שהיא מתקנת חכמים כדאמרי' (בדף ה' ע"א) גבי משמשת בעדים שתי בדיקות אצרכוה רבנן חד לפני תשמיש כו' ומ"מ כיון שיש סברא לומר שמתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר ס"ל לרב יהודא אמר שמואל דאינו ממעט כפקידה וכן ס"ל ללוי בירושלמי ואף שהוא מתקנת חכמים

שוב ראיתי בספר שו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן קפ"ז דכתב ג"כ שלא כדברי מהר"ם לובלין בפשוטו והקיל למחשב חשבון ג' ראשונות מיום שבדקה. ללכת לביהכנ"ס אם אמרה ברי לי שבדקתי יפה

אלא דצריכה עיונא רבה בהא בנד"ד כיון דלא חשבה את יום ש"ק בחשבון הז' נקיים אם עולה לחשבון הספירה כיון דכבר הביא בספר סדרי טהרה דעת בעהמ"ח ספר מעיל צדקה דס"ל דאפי' מאן דס"ל דסגיא בבדיקה תתילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן שהחזיקה עצמה בחזקת סופרת ז' נקיים וכפשטי' דקרא וספרה לה וגו' ואחר תטהר דמשמע דבעינן ספירה ממש ולולי דאפשר שתסתר המנין הוי בעי ברוכי על ספירתה וכמש"כ התוס' במנחות (דף ס"ה) וכתובות (דף ע"ב) עכ"פ בעינן לפחות שתחשבם למנין נקיים ומתוך כך פסק באשה שהטעוה חברותיה שאף אתר כתם בימי לבונה צריכה להמתין ה' ימים ואח"כ תספור ז' נקיים והיא בתחילה הפסיקה בטהרה תיכף אחר מציאת הכתם ואח"כ כאשר הטעוה התיאשה מהספירה והמתינה עוד ב' ימים ואח"כ נודע לה שאינה צריכה להמתין וחפצה לחשוב הז' נקיים מפסיקתה לטהרה הראשונה והשיב דאינה יכולה לחשוב הב' ימים בחשבון ז' נקיים כיון דהתיאשה מהחשבון ולא כונה לחשבם בחשבון הז' נקיים והגאון בעל סדרי טהרה הסכים לדבריו ולפי זה בניד"ד הא ג"כ לא כיונה לחשוב יום ש"ק בחשבון הנקיים ומעתה לא יעלה להי יום זה לחשבון הנקיים

ולכאורה משמע כדברי המעיל צדקה מדברי הפני יהושע בתי' לכתובות (דף ע"ב) וכן נראה לכאורה מדברי הרדב"ז בתשו' חלק רביעי סימן כ"ז דכתב דלא בעי ספירה ומעומד כמו גבי ספירת העומר אבל מ"מ משמע מדבריו דכונת ספירה מיהא בעינן

ולכאורה יש להקשות דאי בעינן כונה לספירה א"כ מדפריך בפסחים (דף פ"א ע"א) ונזיר (דף ט"ו) אר' יוסי דס"ל מכאן ולהבא הוא טמא דא"כ זבה גמורה היכי משכחת לה ודחיק לאוקומי בשופעת אי נמי כגון שראתה כל שני בין השמשות. ואמאי לא משני בפשיטות כגון שלא כונה לספירה. וא"כ משמע דבלא כונה לספירה רק ממילא ג"כ מועיל לה אם לא ראתה. וניחא לי עפ"י דברי התוס' בנדה (דף ס"ט ע"א) ד"ה שבעה שכתבו וז"ל מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אעפ"י שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחילת ספורים. דאע"ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן עכ"ל ובטעמא דמלתא נראה לענ"ד דא"א לומר דדין התורה בהא דנעשית זבה גדולה יהי' תלוי בכונתה אם כונה לספירה אז אינה נעשית זבה גדולה ואם לא כונה לספירה אז היא זבה גדולה. דמשמע מהקרא דרק ראיתה עושה אותה לזבה גדולה ובכונה לא תליא מידי ובשלמא זבה גדולה דכתיב וספרה לה וצריכה ז' נקיים והנקיים עושים אותה לטהורה ובלא נקיים א"א דתטהר לעולם וא"כ כיון שלא בכונה אינם. נחשבים לנקיים כיון דנקיים צריכים כונה ובלא נקיים א"א להטהר מטומאתה כשהיא כבר זבה גדולה אבל בזבה קטנה התם לא חסרון הנקיים עושים אותה לזבה גדולה, כ"א הראיה וכיון דמקצת היום חשיב שימור סוף סוף לא נחשבת זו לראיות תכופות. ואף אי נימא דאינה נקיה מ"מ ראיה ג"כ אינה ושפיר אינה נעשית זבה גדולה. דאל"כ אטו אם לא תכוין לשימור שני