תשובה שלמה - א פג

כגבוי מדמחויב להחזיר דהא דמחויב להחזיר הוא רק משום עשה דוחי אחיך עמך. והא דאי הוה המלוה קיים לא היה יכול לגבות. אין זה משום דאין הלוה מחוייב לו. דהא מדקונה הרבית שוב הלוה חייב לו הקרן בודאי. אך ב"ד לא מזקיקין לו משום שמחויב לקיים העשה ולהחזיר הרבית להמלוה. אבל מ"מ החוב ק הקרן הוא ברור ויכול להורישו בניו

והנה בספר מחנה אפרים שם סי' ד' חולק על מהראנ"ח שכתב שאם הלוה שנתן הרבית עדיין נשאר חייב למלוה אינו יכול לחשוב מה בנתן ברבית ולשבע שאינו חייב לו. כיון דאין המלוה חייב להחזיר הרבית אלא משום קיומי מצוה בלחוד. והגאון בעל מחנה אפרים כתב וז"ל ולענ"ד אין נראה כן דהא ודאי אי תפס לוה זוזי ממלוה משום זוזי דרביתא דשקיל מיני' זכה בהו זכיה גמורה כ"ש כשהלוה חייב זוזי למלוה שיכול לתופסם בעדם כו' עכ"ל. ולפ"ז אם הלוה טוען תפסתי החוב בשביל הרבית כבר בחיי אביכם יכול לנכות מהקרן הך הרבית שנתן לאביהם. לפי דעת הגאון בעל מחנה אפרים. אך נראה לענ"ד שזהו דוקא במלוה ע"פ אך במלוה בשטר. הא כבר כתב הש"ך בחו"מ סי' ק"ל דאם יש לשכנגדו שטר על החוב דלא מהני התפיסה ועיין מש"כ בספר נתיבות המשפט בדיני תפיסה כלל י"ד. ומשו"ה אין הלוה יכול לטעון כבר תפסתי החוב בשביל הרבית בחיי אביכם כשיש להם שטר חוב עליו

ובספר שו"ת מהרשד"ם חלק יור"ד סי' ס"ו כתב בדבר שישראל אחד לוה מתוגר בעד חבירו ברבית ואח"כ מת הראשון והתוגר תבע מבניו החוב והם תבעו מהלוה והלוה טוען שכבר נתתי הרבית ביד אביכם וכבר פרעתי מהרבית שיעור החוב ביד אביכם ואינו רוצה לפרוע עוד. כי יש איסור בדבר, ומסיק שם וז"ל ולדעתי אפי' בישראל היוצא ערב לגוי אע"ג דאסור להיות ערב. מ"מ אם יצא לא יפסיד בשביל שיצא וכ"ש וק"ו בנדון זה וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו במקום יתומים דמצינו אפי' בר"ק אינם חייבים להחזיר מה שלקח אביהם כו' עכ"ל. משמע מזה שאף בנדון דידי' דרצה לנכות הרבית מהקרן ג"כ איתא הך ק"ו שכתב דביתומים אפי' בר"ק אינם חייבים להחזיר בכה"ג. משמע מדבריו שאין מנכין מהקרן שיעור הרבית שלקח אביהם

אלא שמשמע אפכא מדברי הרדב"ז בתשו' חלק ה' סימן שני אלפים רמ"ה שכתב בעובדא דידי'. ראובן אמרה לו יוכבד תקבל מנפתלי מאתים סולט' שיש לי אצלו ומהריוח תפרנסני והיתומה בת בני ואח"כ מתה יוכבד ותבעו ב"ד המאתים סולט' מראובן והשיב שרוצה לנכות הפרנסה שנתן ליוכבד וכתב ע"ז שתנאי זה באיסור התנה שהפרנסה שהיא יתירה על הריוח היא רבית ופסק לנכות הפרנסה מן הקרן ע"ש מבואר שס"ל שמנכין אף מהיתומה הרבית שקבלה הזקנה, והנה מלשונו שם משמע שאף אבק רבית יכול לנכות מהקרן שכתב וז"ל ואפילו אם תרצה לומר שהוא אבק רבית מי התירו לאלמנה ואם אתה כופה את ראובן לתת המאתים משלם נמצא אתה מוציא מלוה למלוה עכ"ל ואפשר שס"ל שגם בכה"ג סלוקי בלא זוזי לאו אפוקי הוא כשיטת רבים מהראשונים

מכל זה יראה כת"ר שדבר זה במחלוקת שנוי ע"כ יותר טוב לפשר אם אפשר. אך כ"ז אם ידוע בודאי שאביהם לקח רבית, אך אם אין ידוע בעדים שלקח רבית באיסור כיון דאז הוה מצי איהו למטען שלקחו בצד היתר והיה נאמן בלא שבועה כמבואר בתשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' ט' ועי' מה שכתב רבינו ירוחם במשרים נתיב ח' סוף חלק ו' מש"כ בשם רבינו מאיר ז"ל. וכן פסק המחבר ביור"ד סי' קס"ח סעי' כ"ה. א"כ טענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למטען. ולכ"ע אין מנכין מהקרן

ידידו דו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני יצ"ו סימן כ לכבוד הרב הג' מהור"ר מרדכי מאיר שליט"א

ע"ד שאלתו, באשה אחת שנהגה תמיד לפסוק בטהרה ז' ימים לראייתה ואירע שיום השביעי היה בשבת ולכן פסקה בטהרה בעש"ק ובדעתה היה בהדיא שלא למנות יום השבת לראשון של הנקיים. כיון שמנהגה תמיד לספור ז' נקיים אחר ז' לראייתה. ויום השבת היה שביעי לראייתה. לכן היתה סבורה למנות ז' הנקיים מיום א' שאחריו. אך אח"כ נתגלגל הדבר שבעלה הוכרח לנסוע תיכף אחר השבת השני ולא תוכל להמתין לטבול עד יום א' לכן חפצה היא להקדים טבילתה ביום ו' עש"ק ובאופן זה יתחילו השבעה נקיים מיום ש"ק לא כאשר סברה מקודם שהנקיים יתחילו מיום א'. ובשבת בדקה א"ע רק שלא כונה שיהיה נמנה לנקיים. זו היא תורף שאלתו

ולכאורה היא פלוגתא ישנה בין הגאון בעהמח"ס שו"ת עבודת הגרשוני ובין חותנו הגאון בעל צמח צדק. דהגאון בעל עבודת הגרשוני כתב באשה שבדקה א"ע לכבוד יום השבת ואח"כ ביום א' בדקה עצמה להתחיל לספור ז' נקיים. ואח"כ ראתה כתם דלאחר שלשה ימים הראשונים תלינן ואם נחשוב מיום א' היה בתוך ג' ימים הראשונים ואם נחשוב מיום שבדקה לכבוד יום השבת נחשב לאחר ג' ימים. ופסק דמחשבין מבדיקתה הראשונה. וחותנו בספר צמח צדק סימן ס"ה כתב דאף דמאן דמיקל לא הפסיד. מ"מ אי קמאי דידי הוי קאתי האי עובדא לא הייתי מיקל משום שמא לא בדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין. כיון שלא היתה בדיקתה לספירת ז' נקיים אלא לנקיות בעלמא לכבוד יום השבת ולא רמיא עליה לבדוק בחורין ובסדקין. ואפי' אם אמרה דבדקה בחורין ובסדקין לא מהימנינן לה דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' עכ"ד. ולפ"ז בנד"ד אליבי' דהגאון בעל עבודת הגרשוני פשיטא דיכולה לחשוב מבדיקתה הראשונה ובספר סדרי טהרה בסימן קצ"ו ס"ק ל"ג הסכים לדעתו בזה וא"כ יכולה היא למנות מבדיקתה הראשונה

ונראה לענ"ד דאף לדעת הגאון בעל צמח צדק בנד"ד יש להקל דהתם הא בדקה רק לנקיות בעלמא לכבוד יום ש"ק. אבל בנד"ד דבדקה באמת פעם אחת לפסיקת טהרה בכונה. בזה גם בעל צמח צדק יודה דהאי בדיקה נחשבת שפיר בדיקה וכ"כ בספר תורת השלמים בסי' קצ"ו ס"ק י"ד וז"ל ואף שבעל צמח צדק שם מפקפק בזה להחמיר היינו שבדקה שלא במתכוין רק לכבוד שבת וחייש אולי לא בדקה יפה יפה משא"כ אם בדקה במתכוין יע"ש. ואף אם נאמר כיון שביום ראשון לא היתה כונתה לספירת ז' נקיים א"כ דלמא לא בדקה יפה ולא נחשב בדיקה והא המחבר מסיק בסי' קצ"ו סעי' ד' דאין להקל אם לא בדקה כל שבעה ימים רק אם בדקה ביום ראשון וביום השביעי. וא"כ בנד"ד הא לא מחשב בדיקה ביום הראשון. מלבד מה שאין סברא לומר כן דהא בשעת בדיקתה חפצה לבדוק יפה יפה הא כבר כתב אא"ז בדגול מרבבה דאף לדעת הסמ"ג שמחמיר מ"מ אם בדקה באחד מימים האמצעים גם הסמ"ג מודה שעלו לה לספירת ז' נקיים ובנד"ד אף שכת"ר איננו מזכיר במכתבו אם בדקה בימים האמצעים. מ"מ מסתמא עשתה כך כדרך בנות ישראל הכשרות שמרבות בבדיקות ועוד אם בדעתה היה להתחיל למנות מיום א' ודאי בדקה בו ואם כן אין בין בדיקה לבדיקה ה' ימים ושפיר דמי בכה"ג

והנה מהר"ם לובלין בנדה (דף ב') פירש בדברי רש"י ז"ל דהא דמפקידה לפקידה ממעטת ע"י מעת לעת אינה כ"א אותה בדיקה שבודקת עצמה שחרית וערבית שאז