תשובה שלמה - א עט

הנה בספרו מרבה תורה סימן קנ"ט ס"ק ג' כתב וז"ל מיהו פשוט דגר צדק אחיך מקרי כו' ובשיטה מקובצת (דף ע"א) מביא בשם הרמב"ן דנראה דהך ברייתא דמס' כותים דמלוין ולוין מהם בריבית מיירי בגרי אמת ואפ"ה שרי ע"ש אך בש"ס דילן (דף ע"ב) מבואר דבלוה אתר שנתגייר הרי הוא כישראל ע"ש עכ"ל. ופלא שלא שם כת"ר עינו דכונת הרמב"ן היא דכותים גרי אמת הם היינו הכותים הראשונים שנתגיירו היו גרי אמת וא"כ בניהם דין מומרים להם. כיון שנתקלקלו. אבל אלה שנתגיירו ולא נתקלקלו בודאי אסור להלוות אותם בריבית. ולפי דברי כת"ר שכונת הרמב"ן בדברי מסכת כותים. היינו שגם עכשיו הם גרי אמת ומ"מ מותר להלוותם בריבית. א"כ איך יפרש הא דתני החם אין מוכרין להם בהמה גסה כו' אין משיאים אותם ולא נושאים מהם נשים, דבגרי אמת, לית דין ולית דיין דמותר. ובשיטה מקובצת מביא זה אהא דנשאל ר"ת על בן משומדת אחת. ע"ז כתב הרמב"ן דהך ברייתא דמס' כותים דבגרי אמת תני להו וקתני מלוין ולוין אותם ולוין מהם. משום שבניהם. נחשבו למומרים ומסיק ע"ז ומ"מ למדנו שהמשומדים לע"ז מותר להלוותם כו' יע"ש

ומש"כ בסי' קנ"ט ס"ק י"ז וז"ל דאף למ"ד דכותי הבא על בת ישראל הולד כשר וא"צ גרות דוקא אחר הלידה בישראל אבל במעי אמו עדיין אינו כישראל דס"ל כרב יוסף דגם לר' יוסי עיבור במעי זרה אינו זר עי' יבמות (דף ס"ז) עכ"ל. אין זה דומה להתם. דהתם דלאחר לידה הוא כהן ואינו זר אמרי' דכבר מרגע העיבור הוא כמו לאחר לידה אבל לומר דקודם לידה ישתנה דינו וליזל בתר זרע האב אף במעי אמו מה שאין הולכים בזה אחר לידה כשיוצא ממעי אמו זה א"א. והא דר"י ס"ל עובר במעי זרה זר הוא. היינו דכל זמן שהוא במעי אמו אזלינן בתרה וחשבינן לי' כותה דידה. אבל כאן במעי אמו לחשוב אותו שלא כאמו ואף לא כלאחר לידה זו לא שמענו

וממילא ליתא להא דכתב כת"ר להסתפק אליבא דהש"ך שכתב בתו"מ סס"י קכ"ז דבישראלית שנתעברה מעכו"ם שהבן אילו יורש את אביו ובלוה מאביו אחר שנתגייר לא יחזיר לבנו ע"ש. שיש לעיין בלא נולד הבן עדיין שבשעת עיבורה דינו כעכו"ם למה שכתבתי ויורש אביו דבר תורה אולי מחויב להחזיר לאפוטרופוס שלו עכ"ל כת"ר. דגם בשעת עיבורה אינו נחשב כעכו"ם כמש"כ לעיל. ומלבד זאת אף אי נימא כדברי כת"ר דבשעת עיבורה הוא נחשב כעכו"ם אין כאן מקום להסתפק לענ"ד, דאף לשיטת הסוברים דעובר אית לי' זכיה. היינו הך עובר שיהי' בן קיימא אבל כאן כשיוצא לאויר העולם שוב יהי' כישראל ולא תהי' לו שום זכיה בנכסי אביו. ורק כשהוא עובר אית לי' בהון זכיה. באופן זה הוה כאינו בר קיימא. ואף שיש לדחוק ולומר כיון דסו"ס העובר בן קיימא ואית לי' זכי'. ומכיון שקונה כשהוא עובר. אף שלאחר לידה לא היה זוכה בשל העכו"ם. מ"מ מה שכבר זכה הרי הוא שלו. אך הא הרי"ף והרמב"ם פסקו דעובר לית לי' זכי' ועי' מש"כ הש"ך בתו"מ בסי' ר"י ס"ק א' ועי' בתו"מ סי' רע"ו סעי' ה' בהגה'

עוד כתב כת"ר בספרו מרבה תורה סימן קנ"ט ס"ק ט"ז וז"ל מומרת, בש"ך כתב אבל מומר שיש לו בן מן העכו"ם הבן כמוהו. והוא פלא דהרי הוא הדין בישראל שיש לו בן מן העכו"ם דהוא כעכו"ם כמש"כ באהע"ז סימן ט"ז סעיף ב' עכ"ל כת"ר. הפלא הוא על כת"ר שלא שם עינו שבש"ך שם כתוב הבן כמוה. ואולי נזדמן לו טעות הדפוס. ואעפ"כ היה לו לכת"ר להבין מדמומרת הבן כמוה ולגבי מומר כתב אבל דמשמע דבן מומר אינו כן. והנה מצאתי בחוות דעת סי' קנ"ט בחידושים ס"ק ו' נדפס בטעות הבן כמוהו. אך שם מסיק ודינו כעובד כוכבים. ומה שהביא כת"ר מהך דאהע"ז סי' ט"ז סעי' ב'. כנראה שלא עיין בש"ך שהביא משם

ועלה דכתב בספר חות דעת ביור"ד סימן קס"א ס"ק ה' שפסק באם לקח רבית מישראל ואח"כ נעשה הלוה מומר לעכו"ם דא"צ להחזיר לו הריבית. והקשה עליו בספר שער דעה ממ"ד דלאו דשימה מתלי תלי וקאי ואם יקח ממנו רבית יוגמר השימה דמעיקרא. וכתב כת"ר וז"ל ולפי ענ"ד י"ל דדמי כמו שגובה השימה אח"כ מאיש אחר עי' חגיגה (דף ט"ו) אמרה אחר הוא עכ"ל כת"ר. ובמחילה מכבודו ל"ל הכי. דרק גבי גר שנתגייר אמרי' דהוא כקטן שנולד. אבל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא. ולא הוה אחר. ושם בחגיגה הזונה טעתה וחשבה שאינו אלישע ב"א כ"א איש אחר משו"ה אמרה אחר הוא. ומה שחז"ל קראו אותו אחר. היינו מפני שלא חפצו לקרא אותו בשמו. יען כי למד תורה מתחילה. אלא דדברי השער דעה אינם ענין לדברי החות דעת והתפארת צבי דהם כתבו היכא דכבר לקח הריבית מהלוה ואם נעשה אח"כ מומר חקרו אם מחויב להחזיר לו הרבית. אך בשער דעה חקר אם ישראל הלוה לחבירו ברבית קציצה וקודם הפירעון המיר הלוה אם מותר לקחת הרבית. וע"ז כתב דאם יקח עתה הרבית הרי נגמרת השימה. אך אם כבר לקח הרי כבר נגמרה השימה והספק הוא רק אם יחזיר מפני שאין מצוה להחיותו

עוד כתב כת"ר שם וז"ל נסתפקתי מומר לעכו"ם שלוה מישראל ברבית ושב בתשובה אם גובה הישראל הרבית כהך דסימן קע"א שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר עכ"ל כת"ר. ולענ"ד נראה דאין כאן מקום להסתפק כלל. דלא דמי לגר שנתגייר שחוששים בו שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר. מפני דאין מקבלים גרים שלא לשמה ועי' ביבמות (דף כ"ד ע"ב) אבל בישראל שהמיר אם שב בתשובה לא אכפת לן כלל אם יאמרו בשביל מעותיו חזר זה. מפני שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וראיה לזה מהא דכתב הרמ"א בחו"מ סי' רפ"ג סעיף ב' וי"א דמניחין הירושה בב"ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו עכ"ל. ואמאי לא ניחוש שיאמרו בשביל מעותיו חזר זה. אלא ודאי דבישראל החוזר בתשובה לא אכפת לן בהא, וגם גבי גר מכיון שכבר נתגייר ויש לו דין ישראל תקנו דיורש אביו משום שמא יחזור לסורו כמבואר בקידושין (דף י"ז ע"ב) ובע"ז (דף ס"ד). ואף דהתם ג"כ אפשר לומר דהא דאינו חוזר הוא שלא לשמה. כיון דאם לא ירש אביו היינו חוששין שמא יחזור לסורו מ"מ התם שלא לשמה ג"כ טוב שמתוך שלא לשמה יבא לשמה כיון שהוא כבר כישראל

ועוד אין כאן מקום ספק כלל דבין לטעם הראשונים דלכך מותר להלוות למומר ברבית משום דקיי"ל דמורידין ולא מעלין וכיון דגופו מותר ממונו לא כ"ש. א"כ כיון ששב בתשובה בודאי אסור לקחת ממנו עתה הרבית דשוב אין כאן הך ק"ו כלל. וגם לטעם הנך דסוברים דלכן לוקחים רבית ממומר משים דאין מצווים להחיותו ולא קרינן בי' וחי אחיך עמך. ועיין במשנה למלך בפרק ה' הל' ב' מהל' מלוה ולוה א"כ גם לפי טעם זה כיון ששב בתשובה אחיך קרינן בי'

ומה שכתב כת"ר דבמומר לעכו"ם שכל באיה לא ישיבון ועפ"י רוב אינם חוזרים כמ"ד בחולין (דף ה') מקבלים קרבן מפושעי ישראל ולא ממומר. א"כ ודאי ערומי קמערים ומוציאין מידו הרבית עכ"ל, משם אין ראי', ויותר היה לו להביא מהך דע"ז (דף י"ז) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו כו' ואם ישובו כו' ועי' ברמב"ם פרק ב' הל' ה' מהל' עכו"ם וחוקותיהן. וכן האפקורסין מישראל אינם כישראל כו' ואין מקבלים אותם בתשובה שנא' כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים

ועלה דכתב בספר חות דעת בסימן קנ"ט ס"ק ב'. דעבד כנעני פשוט שאסור להלותו ברבית דמקרי אחיו