תשובה שלמה - א ע

ובזה יש לתרץ מה שהקשה בספר שער המלך בפרק ט"ו הל' כ"ה מהל' מאכלות אסורות דברי הר"ן אהדדי וז"ל מיהו על הר"ן ז"ל ק"ל טובא. דבפרק כל שעה, אההיא דפרכינן התם לישהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן הוקשה לו קושית התוס' דמאי פריך הא אין מבטלין איסור לכתחילה ותי' יע"ש. משמע דס"ל דאפי' בשאינו מתכוין לבטל אח האיסור וליהנות ממנו אין מבטלין איסור לכתחילה ואילו בפרק אין מעמידין אההיא ברייתא דקנקנים של גוים חדשים מותרים כו' כתב בפשיטות דכל שאינו מכוין לבטלו כדי ליהנות ממנו שרי והוכיח כן מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן למאי דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה דאורייתא יע"ש כו' וכיון שכן קשה דמאי ק"ל הכא בפרק כ"ש וצ"ע עכ"ל. ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה דהא החם בפסחים דקפריך ונשהינהו לאחר זמנן וניעבד בהו שלא במינן יבטל האיסור כדי לאכלו ומשו"ה אין לתרץ שאינו מתכוין לבטל דבכה"ג אף שאינו מתכוין לבטל ג"כ אסור כיון שסוף סוף הוא מבטלו כדי ליהנות ממנו. משא"כ בע"ז דהתם כיון שאינו מתכוון לבטלו שרי דאף דמ"מ מבטל האיסור הא אינו מבטלו כדי ליהנות ממנו כמש"כ הר"ן שם מפורש ולכן שרי

והנה בנודע ביהודה מהדורא תנינא חיור"ד סי' מ"ו כתב אליבא דהריב"ש שכתב ג"כ כהר"ן שעיקר החשש הוא ששוב הכלי בולע מהמים כשמגעיל. וכן הוא בריב"ש סי' שמ"ט. וגם לפ"ז ניחא דהא באופן זה שוב הוה ספק אם נבלע כלל איסור בהכלי דאפשר דלא בלע כלל מהאיסור ולכן כשמכוין רק לתקן הכלי שרי. ולפי זה יש לתרץ מה שחמה בהגה' גליון רש"א ביור"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק ט"ו שהקשה ע"ד הר"ן שהביא ראי' מדצותה תורה להגעיל כלי מדין והקשה וז"ל ואיני מבין וכי בכלי מדין שותה מי הגעלה ומי איכא למ"ד דאסור להשליך איסור להיתר על דעת להשליך כל התערובות בים עכ"ל ולפי מש"כ לעיל לא קשה כלל דהא החשש הוא מה שנבלע בחזרה בהכלי ונתבטל שם האיסור. ואפשר נמי שדעת הר"ן ז"ל כדעת השואל בתשו' הרשב"א סי' תצ"ה שגם בכה"ג שמוציא האיסור מן ההיתר שייך אין מבטלין איסור לכתחילה והרשב"א ז"ל השיב ע"ז וז"ל שאין אומרים אין מבטלין איסור לכתחילה אלא כשמבטל את האסור ואכלו אבל לסחוט את האיסור ולהוציאו מתוך ההיתר אין זה מבטל איסור אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור שאם כן בטלת כל הגעלה וליבון וטיחת הכחל עכ"ל. והר"ן ז"ל ס"ל דלא בטלת הגעלה וליבון וטיחת הכחל מפני שכונתו רק לתקן הכלי או הכחל ומה"ט מותר ואין בזה מבטל איסור לכתחילה. וכן מבואר במרדכי חולין פרק כל הבשר סי' תשכ"ז שכתב וז"ל וראיתי שפי' מורי רבינו יקיר ז"ל דליכא למימר אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר וחלב דוקא בדיעבד אם נסחט ממנו אבל לא לכתחילה דאין מבטלין איסור לכתחילה עכ"ל. הרי דס"ל ג"כ דלהפליט איסור נמי הוה בכלל, אין מבטלין איסור משום דעכשיו ההיתר אסור משום בליעת האיסור וכשמסיר האיסור הרי הוא מבטלו ומתיר בזה את ההיתר

ועל פי מה שכתבתי יש לתרץ ג"כ דלא תקשה דברי הר"ן אהדדי דהא הר"ן בע"ז קאמר מפורש דהיכי דאינו מתכוין כדי לבטל רק מתכוין לדבר אחר אין כאן איסור משום מבטל איסור לכתחילה והא הר"ן בתשו' שהביאו בדרכי משה באו"ח סימן תנ"ג ס"ק ג' כתב וז"ל והר"ן כתב בתשו' על חיטים מבוקעות שהיו בתוך חיטים שאינן מבוקעות דאסור לטוחנן דהוי כמבטל איסור לכתחילה עכ"ל והא התם אינו מתכוין לבטל וכמש"כ שם הטור ואפי ה ס"ל להר"ן דאסור וא"כ נמצא שסותר ד"ע. ולפי מה שכתבתי לא קשה דכיון דנמצאו חיטים מבוקעות בודאי תו לא מהני מה שאינו מתכוין כדי לבטלן. כיון דע"כ יתבטל האיסור ע"כ אסור משום מבטל איסור לכתחילה

ומיהו אם אפשר לסוחטו מותר זהו אלא שלא משמע כן ממה שכתב בנו"ב קמא חלק יור"ד סי' כ"ו בהגה' שאף בדבר שאין כונתו לבטל לא התירו לערב לכתחילה רק אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר ועי"ז מתבטל בזה אזלינן בתר הכונה שאם הכונה לבטל אסור ואם הכונה לדבר אחר מותר עכ"ל. וא"כ לפי דבריו אם יש איסור שכבר נתערב רק שעדיין לא נתבטל ועושה איזה דבר שעי"ז מתבטל אם כונתו לדבר אחר מותר ואף שכבר יש בו איסור ברור ועי' מש"כ בנו"ב מה"ת חלק יו"ד סי' מ"ו. וכן משמע מדברי הרשב"א בתשו' סימן תס"ג דכיון דלא נתכוין לבטל אלא לטחון אין כאן מבטל איסור לכתחילה אעפ"י דשם החרומה כבר נתערבה בודאי בהחולין. ולפי זה תקשה מה מהני דאינו מתכוין לבטל הא דבר שאינו מתכוין אסור בפסיק רישא והכא הא בודאי יתבטל איסור

והנראה לענ"ד דהכא לא שייך איסור דפסיק רישא בדבר שאינו מחכוין. דהנה כל מקום דאמרי' דפסיק רישא אסור בדבר שאינו מתכוין זהו בכל מקום שהדבר מצד עצמו אסור בעצם. היינו שמלבד מצד שהוא עושה את האיסור עצם הדבר הוא איסור מצד עצמו. כגון בהא דכתב הרמב"ם בפ"א מהל' שבת כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת ואעפ"י שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב שהדבר ידוע שא"א שיחתוך ראש העוף ויחיה אלא המות בא בשבילו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. והיינו לא רק שמצד ההורג שאסור לו להרוג את העוף ועצם ההריגה היא היתר מצד עצמה כ"א גם עצם ההריגה היא איסור. ולכן אף שאינו מכוין להרוג העוף מ"מ כיון שמחמת פעולתו יהרג העוף והוא יודע שיהי' כן ע"כ חייב ואף שאין לחייבו מצד שחפץ להרוג העוף. דהא כיון שאינו מתכוין להרוג את העוף א"א לחייבו בשביל זה. אך יש לחייבו מצד שההריגה נעשית על ידו והוא עשה פעולה שע"כ על ידה מוכרח שתהי' הריגת העוף. אך בביטול איסורים. הכא אין עצם הביטול אסור. דהא אדרבה עצם מה שנתבטל האיסור בהיתר אין בזה נדנוד איסור, והכא עיקר האיסור הוא מה שהא מבטל לא מצד מה שנתבטל וא"כ עצם האיסור הוא הכונה לבטל. ומכיון שאין כאן כונה לבטל אין כאן איסור כלל. דהא מה שחזינן שאח"כ נתבטל איסור על ידו זהו היתר גמור. דהא אמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה היינו דעיקר האיסור היא מה שמתכוין לבטל ומה שנתבטל מחמתו אין בזה איסור כלל. דהא בשארי איסורים לא נקטינן האי לישנא למשל אין הורגין עוף לכתחילה. דהיה משמע נמי דרק להרוג אסור אבל בעצם ההריגה אין איסור. אלא כאן נקט האי לישנא מפני שאין בעצם הביטול איסור אלא על המבטל וכיון שהוא מכוין לדבר אחר א"כ גם מצד המבטל אין כאן איסור

ובאלה הדברים יש לתרץ מה שהקשו האחרונים מהא דע"ז (דף י) בנתפזרו מעות לפני ע"ז היה מותר לשחות ולהגביה המעות אי לאו משום מראית עין אעפ"י שהוא משתחוה ממש לע"ז וא"כ הוה פסיק רישא ועי' בספר מרכבת המשנה. ולפי מה שכתבתי לא קשה כלל. דהתם עיקר האיסור הוא מה שמכוין עיין סנהדרין (דף ס"ב ע"א) אי קסבר בהכ"נ הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא וסגיד לי' כו' אי לא קבלי' עלי' לא כלום הוא. ועל המעשה מצד עצמו אין איסור כלל. אם לא מצד מראית עין. וכיון שאינו מכוין וא"א לחייבו מצד מה שהוא עושה האיסור א"א ג"כ לחייבו מצד מה שהאיסור נעשה על ידו שאם אינו מכוין לא נעשה שום איסור על ידו

ובשער המלך פרק ט"ו הל' כ"ה מהל' מאכלות אסורות כתב וז"ל וק"ל לדעת התוס' דס"ל דהוי מדרבנן מהא דאמרינן בפרק שלוח הקן (דף ק"מ) אלא אמר רנב"י למעוטי צפורי עיר הנדחת למאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י למאי להי מינייהו אצטריך קרא פשיטא