תשובה שלמה - א סט

סימן יב ביור"ד סימן צ"ב טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאלו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס' כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדירה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי יאסר התבשיל וזה תקנתן שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן. וכתב הש"ך ס"ק כ' וז"ל ונראה דמ"מ אין לערות התבשיל דרך אותו מקום הקדירה דאין לבטל איסור לכתחילה ואפילו בקדירה חדשה נראה דאסור לערות דשמא אין מפעפע אלא במקצת הכלי ולא נתבטל מתחילה ועכשיו כשעירה יבטל הטפה עכ"ל יע"ש, וקשה לענ"ד לפי מה שכתב בת"ה והש"ך בעצמו בסי' פ"ד ס"ק מ' ובסי' קט"ו ס"ק כ"ח דבספק אם יש כאן איסור אין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחילה. וה"נ הא איכא לספוקי שמא מפעפע וכבר נתבטל ואין כאן עוד איסור

ובזה שכתב הש"ך בשם הת"ה דבספק אם יש איסור אין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה. אפשר בזה לכאו' לתרץ מה שהקשה בספר מלא הרועים ערך ביטול איסור לכתחילה עלה דכתב אא"ז בנו"ב מ"ת חלק יור"ד סי' מ"ה דאף להסוברים דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה היא מדרבנן אבל יבש ביבש לכו"ע דאורייתא, והקשה וז"ל אך דלפ"ז קשה קושית הפר"ת בסי' צ"ט ס"ק ח' ממשנה דמס' תרומות מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה והקשה לדעת הפוסקים הסוברים דביטול איסורים אסור מן התורה היכי מקילינן כולי האי אלא מוכח כדעת התוס' והר"ן דביטול איסור מותר מן התורה אלו דברי הפרי חדש ולדעת הנו"ב דביבש ביבש לכו"ע אסור מה"ת א"כ קשה טובא ממשנה דתרומה דבמגורה הוא חיטים ושעורים דהוא יבש והאיך מקילין לכתחילה לערב עכ"ל. ולפי הא דלעיל לא קשה כלל דהא אמרינן מכבד כדרכו וא"כ גם בחולין הוא מכבד כן ואפשר שהגרעינין של תרומה ישארו גם אח"ז בהמגורה ולא יתערבו כלל בהחולין. והיכא דאפשר שלא יהי' כלל איסור לא אמרי' דאסור לבטל לכתחלה

והנה הרשב"א בתשו' סי' רכ"ב עלה דכתב הראב"ד דבבלוע מבטלין לכתחילה הקשה ממגורה שפינה ממנה תרומה כו' וכן חבית של שמן של תרומה כו' והא התם בעין היא ותי' דמיירי בתרומה בזמן הזה דרבנן ולא חשו חכמים למיעוט כזה ואם איתא הא ממגורה קושי' מעיקרא ליכא דהא אפשר דלא יבא כלל לידי בטול שלא יתערב כלל תוך החולין. דהא גם החולין מכבד כן כדרכו והגרעינין ישארו שם, ואולי זהו דבר שאי אפשר שלא יתערבו גרעינין מן התרומה לתוך החולין אף אם יכבד גם אח"כ כדרכו

אלא דבעיקר הדבר יש לעיין דאף דהוה ספק מ"מ לשיטת הסוברים דאסור מן התורה לבטל איסור. איך יהיה מותר לבטל מספק. וכבר עמד בזה בפרי מגדים סי' צ"ט בשפתי דעת ס"ק ז'

והנראה לענ"ד בזה. דהנה כבר מבואר דאם מכוין לדבר אחר אז מותר לבטל כמו שמבואר בסימן פ"ד סעיף י"ג שמותר לחמם הדבש כיון שאין כונתו רק לתקן הדבש. ושם לענין לטחון חיטים המתולעים וע"ש בש"ך ס"ק א' ובסי' קט"ו סעיף ג' בהגה' ועי' בטור או"ח סימן תנ"ג ולכאורה יש להבין דלו נמי דאין מכוין לבטל אלא מכוין לדבר אחר. מ"מ הא דבר שאין מתכוין בפסיק רישא גם לר' שמעון אסור. והנה אחד מן הלומדים אמר לי שבאמת בספר בית מאיר יור"ד סי' צ"ט כתב דהא דבשאינו מתכוין לבטל שרי היינו דוקא למאן דס"ל דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדרבנן אבל למאן דס"ל דהוה מה"ת אף כשאינו מתכוין לבטל אסור. ואין הספר הזה ת"י לעיין בו. אך לפי דבריו תקשה דברי מרן המחבר אהדדי דהא איהו פסק ביור"ד סי' פ"ד סעיף י"ג דאם אינו מתכוין מותר לבטל וכ"כ בדוכתי טובא והא איהו ס"ל דפסיק רישא אסור גם באיסור דרבנן כמו שפסק באו"ח סי' שט"ז סעיף ד'. ואפשר משום דס"ל דדבורים יש במינם נצוד והוה פסיק רישא בדאורייתא וע"ש בב"י. אלא הא הרשב"א ז"ל בחי' בחולין (דף צ"ח ע"ב) ד"ה והתנן משמע שמסכים לדברי הראב"ד ז"ל דהוה מדאורייתא ומ"מ כתב בתשו' סי' תס"ג דכיון דלא מתכוין לבטל אלא לטחון לא הוה בכלל מבטל איסור לכתחילה. וכן הר"ן ז"ל בהלכות בחולין (דף צ"ח) הביא דברי הראב"ד ז"ל ולא פליג עלי' ומ"מ כתב בע"ז (דף ל"ג) דאם אינו מתכוין לבטל מותר, ומכש"כ לפי מה שהשיג המגן אברהם באו"ח סי' שי"ד על הת"ה וס"ל דפסיק רישא אסור אף בדרבנן והא איהו גופי' כתב באו"ח סי' תמ"ז ס"ק מ"ה דאם אין כונתו לבטל מותר

ע"כ נראה לענ"ד לומר דהיכי אמרי' דאם לא מכוין לבטל אז מותר היינו רק אי הוה ספק אם יש כאן איסור שיתבטל. ואף שהספק לבד לא מהני דגם בספק אסור לבטל אולם אם לא מכוין שרי בכה"ג דאז לא נחשב לפסיק רישא דהא אפשר דאין כאן כלל איסור שיצטרך לבטל. ולפ"ז הא דהביא בש"ך בסי' פ"ד ס"ק מ' דברי הת"ה וז"ל ואין זה מבטל איסור לכתחילה כיון דספק הוא אם יתערב שום איסור כלל וגם אינו מכוין לבטל עכ"ל הני תרי טעמי מישך שייכי בהדדי דמשום שניהם שרי דכיון דהוה ספק אם יתערב שום איסור כלל אז מותר אם אינו מכוין. וגם בדבש שנפלו בו נמלים כתב בא"ח שהובא בב"י שישארו הנמלים למעלה ומשו"ה כשאין כונתו אלא לתקן הדבש מותר דהא אפשר דלא ישארו נמלים כלל בהדבש וגם לא יפלטו כלום בהדבש. ובטור או"ח סי' תנ"ג הוה ג"כ ספק אם יש שם כלל חיטים שנתחמצו יע"ש

ואין להקשות ע"ז ממה שכתב הר"ן ז"ל בע"ז (דף ל"ג ע"ב) עלה דאיבעי' להו מהו לתת לתוכו שכר רב נחמן ורב יהודה אסרי ורב שרי כתב הר"ן ע"ז וז"ל מהא שמעינן דמים של מלוי ועירוי מותרים בשתיה והקשה הרשב"א א"כ מצינו שמבטלין לכתחילה וכו' ותירץ הר"י שבליעת היין אינה אלא משהו וכיון דאי אפשר לבא לידי נתינת טעם מבטלין לכתחילה כו' ולי נראה שאין מכאן ראיה כו' ועוד שאפי' תאמר שמערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אלא למי שמכוין לבטל כדי ליהנות ממנו הא לאו הכי לא שאם לא תאמר כן א"כ איך הכשירה תורה. למ"ד אין מבטלין איסור הוא דאורייתא. כלי מדין הגעלה בבני יומן והרי הוא מבטל איסור בלוע במים שהוא מגעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי עכ"ל א"כ מדהוכיח מהא דשרי להגעיל כיון שאין כוונתו לבטל שרי ש"מ דאף אי מבטל בבירור ג"כ שרי אם מתכוין לדבר אחר דהא במגעיל איכא איסור ברור שמבטלו. לא קשה מידי דשני אופנים ישנם כשמתכוין לדבר אחר. אופן אחד יש כגון בהא דדבש. דהא מכוין לתקן הדבש כדי לאכלו וא"כ אי הוה איסור ברור בהדבש הרי היה מתקנו לאכול בבירור וזה לא היה שרי אם היה איסור ברור בהדבש. רק כשאין האיסור ברור שיצטרך לבטלו אז שרי בכה"ג כשמתכוין לדבר אחר. אך אופן שני יש היכא שמתכוין לדבר אחר. כגון בהך דהגעלה דלא מכוין לתקן כדי שיאכל גם האיסור. דהא מכוין רק לתקן הכלי והאיסור ישפוך. בכה"ג שרי אף כשיש איסור ברור דהא אינו מבטלו כדי לאכול. ובהא מדוייק לשון הר"ן שמסיק וז"ל אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי עכ"ל. דלכאו' הו"ל לכתוב שמתכוין להכשיר הכלי ולא להנות מן האיסור ומדכתב ואינו נהנה משמע שזהו ההיתר מה שאינו נהנה מן האיסור. אבל אם היה נהנה מן האיסור אף כשמתכוין לדבר אחר. לא הוה שרי: