תשובה שלמה - א סח

א"ו כיון דהעצם רק מפסיק בין המלח להמוח והוא מחובר להמוח ע"כ המלח עושה פעולתו גם בעד העצם. אבל אם מלח הבשר כדין והניחו על העצם אז בודאי העצם מעכב מלזוב הדם לחוץ. ובזה לא נצטרך לומר כטעם שכתב בספר בינת אדם דהא דאין העור מעכב הדם לצאת ה"ט כדאמרי' בחולין (דף קי"ט) דנימא חלחולי מחלחל. דא"כ הא השערות סותמות הנקבים. ועוד הא גבי עצם אין בו נקבים. אלא טעמא דע"י המלח פולט דרך הנקבים הטבעים שבכל דבר. אבל בלא פעולת המלח לא תעבור טפה דרך העור והעצם

אמנם בלא"ה לא היה לו להמג"א לכתוב דהעור צריך שיהא מונח בשפוע דהא אינו מותר רק לצלי אבל מליחת קדירה אסור עיין בביצה (דף י"א) והא גבי צלי קיי"ל דמולחו כשמונח על השפוד. וא"כ אינו שוהה על העור דנחשבנו לכלי שאינו מנוקב. אך דמולחו למעלה באויר על העור או אם כבר פלט כל דמו ומולחו מליחה קלה כעין מליחת צלי ואז אין נ"מ אם יהא מונח בכשא"מ

ודברי הא"ר לכאורה נפלאים איך תשיב לעור ככלי מנוקב הא עשו כלים מעורות עיין ע"ז (דף ל"ב) בכורות (דף ל"ג) וחולין (דף קכ"ג) וקרא נמי כתיב וכל כלי עור ואפשר לומר דמשמע לי' כיון דבנשחטה ביו"ט מיירי א"א לחלק בין הופשט ללא הופשט דעדיין העור רך הוא כשהופשט באותו יום וכשעושים ממנו כלים אז כבר הוא קשה ונעבד

ולפ"ז פשוט דאפשר למלוח ע"ג הנוצות אך ההדחה צריך לעשות לא ע"י עירוי כשראש העוף למעלה דאז לא יגיעו המים כלל אל גוף העוף עי' מש"כ הרא"ש פ"ג סימן ט"ז והמרדכי שם סי' ש"ז אך צריכים לשרות העופות במים היטב דאף דהמליחה מועלת כשהוא על הנוצות היינו מפני שכח המלח הוא שמושך אליו הדם אבל הדחה בודאי בעי על גוף העוף

אך מה שאני חוכך בזה דבודאי מולחים העופות כשהם שלמים והא כבר אפסקא ביור"ד סימן ס"ט סעיף ד' דעופות צריך למלוח גם מבפנים. והנה אף שבדעבד אם נמלחו כך כתב בפרי מגדים בסי' ע"ב בשפתי דעת ס"ק כ' דאין העופות אסורים בבישול ולא הוה נמלחו מצ"א כיון דלא נקרעו הוה כחתיכה עבה. אך הוא כתב שם דהלב צריך לקרוע ולמלוח אח"כ והבני מעיים יזרוק. בתשו' שער אפרים סי' נ"ט כתב שדינו כנמלח מצ"א יע"ש

ידידו דו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק הראזאווא. סימן יא בע"ה יום ב' כ"ח ניסן תרס"ט לפ"ק סייני להרב הגדול מוהר"ר יהושע מילאשעווסקי הרב דהארעסק

מה שכתב כת"ר להקשות עלה דכתב בהגה' דברי שאול ביור"ד סי' פ"א שהקשה לו אחד מהא דאמרינן ריש ביצה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וא"כ היכא דנטרפה התרנגולת משום נקב והוגלד פי המכה אין לאסור הביצים כ"א משני ימים לפני השחיטה ולא מג' ימים. והגאון בעל דברי שאול דחה זאת דהא כולהו לית להו הכנה דרבה וא"כ לא אמרינן אליבייהו הכלל דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה עכ"ל והקשה כת"ר וז"ל הלא גם הלידה גורמת הבישול של הביצה ועי' ביצה (דף ז' ע"א) מההוא דאמר ביעי דפחיא כו' וא"כ אחר שנטרפה התרנגולת וילדה ביצה הלא נגמרה באיסור. והא אם נקב קרום של מוח של תרנגולת או נחתכו רגליה במקום צומת הגידין ובשעה א' או ב' אחרי כן ילדה ביצה האם נימא דהביצה מותרת משום דמאתמול גמרה והא לא אשתמיט תד מן הפוסקים הראשונים והאחרונים דלימא הכי עכ"ל כת"ר. וכולי האי ואולי דבמחילה מכת"ר אשתמיט מיני' דברי הרא"ה ז"ל שהתיר בכה"ג והביאו הב"י בסי' פ"ו אך עיקר קושיתו לא קשה כלל. הן אמת דהלידה פועלת על הביצה עי' מש"כ הר"ן בביצה (דף ב') ד"ה ומדפרכינן שכתב וז"ל ובירושלמי אמרו שאינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ והיינו משום שכ"ז שהיא בפנים אינה נעשית בריה לעצמה עכ"ל ועי' בהרא"ש ביצה פ"א סי' א'

אך הא דביצת טריפה אסורה היינו מפני שהביצה כל זמן שלא נגמרה והיא מעורה בגידין היא חלק מהתרנגולת וכמבואר בתמורה (דף ל"א ע"א) ביצה דמגופה דתרנגולת היא וע"ש בפירש"י שביצה כל זמן שאינה נגמרה אדוקה באשכול וגדילה ונגמרה מגוף התרנגולת. וכיון שכן משנטרפה התרנגולת גם הביצה טריפה דהא התרנגולת פועלת עליה פעולה ממשית, אבל הא דגם הלידה גומרת הביצה אין הפעולה ההיא עושה התרנגולת בגופה אבל היציאה להאויר היא שפועלת עליה גמרה ושכלולה והתרנגולת היא רק גורמת לזה, ומשו"ה אין לה להיות טריפה בשביל כך. דהפעולה ההיא אינה מגופה ממש רק בגרמתה. אך לגבי יו"ט גם מה שחסרה גמר הזה שהיא נגמרת בלידה עוד לא חשיבה גמורה ממש ומשנגמרה ביו"ט אסורה דהא התם אין זה תלוי כלל אם הגמר הזה הוא נמשך מגוף התרנגולת או מהיציאה להאויר ואינו נמשך כלל מגוף התרנגולת. דהא סו"ס נגמרה בזה ביו"ט. משא"כ בטריפות תלוי רק אם נגמרת מגוף התרנגולת. ופשוט דהדבר הוא כן דהא ביצת נבלה ג"כ הא הלידה פועלת עליה ונגמרת מ"מ אינה אסורה מן התורה משום דהא דנגמרת בלידה אין זה מפני שהתרנגולת פועלת עליה בגופה. אלא זו היא פעולת היציאה להאויר ואין זה נמשך מגוף התרנגולת והיא רק גורמת להגמר הזה, ועי' מש"כ בס' שו"ת נחלת שבעה סימן א'

אלא דגם מש"כ הגאון בעל דברי שאול דכולהו לית להו דרבה אין דבריו מובנים. דהא דכולהו לית להו דרבה היינו בהך הכנה. אבל הא מ"מ כולהו מודו דביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה. אך כבר עמדו בזה רבותינו הראשונים וכתבו דמטעם לא פלוג אסורה מדרבנן ועי' מש"כ הרשב"א בחי' לחולין (דף נ"ח) ד"ה ושוין וז"ל ואיכא למימר דסתם ביצה שנגמרה ואינה מעורה בגידין וכגון שנולדה מיד דאמרי' כיון דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה כו' אבל לגבי טריפה דאסורה לא פלוג רבנן ואסרוה ואפי' נולדה מיד גזרה אטו מעורה בגידין עכ"ל. ומדברי הרשב"א אלה מבואר דמטעם לא פלוג אסורה מדרבנן ודלא כמש"כ הש"ך בסי' פ"ו ס"ק ח' שכתב דאסורה מן התורה ועי' מש"כ בפרי מגדים בשפתי דעת ובפליתי שם

וראיתי בהגה' גליון רש"א בסי' פ"ו שכתב להביא ראי' לדעת הש"ך דאסורה מן התורה דא"א דמשום לא פלוג אסורה רק מדרבנן א"כ אמאי לא מוקי בפ"ק דביצה (דף ו' ע"ב) הא דא"ר ביצה עם יציאתה נגמרה דנ"מ לנולד מן הטריפה דאסורה מדאורייתא משום דנגמרה באיסור עכ"ל ולא הבנתי דא"כ אף ביצת נבילה נמי עם יציאתה נגמרה ומ"ט ביצת נבלה אסורה רק מדרבנן לכ"ע. אלא דכבר כתבתי דהגמר הזה שהוא מן יציאתה אין פועל על איסור הביצה ואין מן הסברא כלל לומר דנ"מ לנולד מן הטריפה דמשום היציאה תהי' אסור מן התורה דהא אינה נגמרת מגוף התרנגולת

חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל.