תשובה שלמה - א סה

לאו מלתא היא דזה לא שייך לענין ברירה דהא אח"כ נתברר ונודע דלאו טרפה היא, אלא לענ"ד נראה בדעת המרדכי דהנה החיוב של מתנות כהונה הוא בשעת זביחה וכמש"כ הפוסקים בטעמא דמלתא, ואם היא אז של ישראל חייל עלה חיוב מתנות ואם אינה אז שלו אינו חייל החיוב של מתנות, וכן הוא סברת הראבי"ה במרדכי דבמקום שקונים הראש והלחיים מן העכו"ם אם נמצאת הבהמה טרפה נשארת לעכו"ם ואם נמצאת כשרה לוקחה הישראל פטור מן המתנות דכיון דאינו מחויב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה דתהוי דידי', וכונתו בזה דלכן אין הבהמה נקראת על שם הישראל כיון דשוחטים אותה ברשות הנכרי וגם אפשר דתטרף ולא יקחנה הישראל כלל א"כ עדיין אינה בבירור של הישראל ולכן פטור מן המתנות ואף דעשה קנין בהבהמה אך עדיין לא נקרא שם הישראל עליה ואיננה עוד כשלו בהחלט ובבירור, דכיון דקנה בתנאי אין הקנין נגמר אלא לכשיתקיים התנאי ועי' בחו"מ סי' ר"ז ובסמ"ע ס"ק ו' ועי' ג"כ ברמב"ם פ"ט מהל' גירושין ובה"ה שם, אבל כל עוד שלא ידעינן שנתקיים התנאי אין עוד קנינו קנין ברור ואינו שלו בהחלט ובבירור, ומכיון ששוחט ברשות העכו"ם עדיין שם עכו"ם עליה ולכן פטור מן המתנות, וראי' לזה נ"ל, דאל"כ מאי תליא בהא דשוחטין אצל העכו"ם אף אי שוחטין אצל הישראל להוי נמי הכי כיון דאין ברירה ואם תטרף יניחנו להעכו"ם, והא מפורש הביאו האחרונים בשם הריק"ש דאם הוא אפכא ששוחט אצל הישראל ואם נמצאת כשרה נשארה לו ואם נמצאת טרפה לוקחה העכו"ם חייב במתנות, א"ו דכיון דשוחט אצל ישראל אף דקנה בתנאי מ"מ שם ישראל מקרי על הבהמה וחייל עלה חיוב מתנות, אבל אם שוחטין אצל עכו"ם שם עכו"ם מקרי עליה ואי משום דתהוי כשרה תהיה של הישראל הא אכתי אין עוד הדבר ברור דתהיה כשרה ואף דרוב כשרים הם בהא לא אזלינן בתר רובא ויש לספק דלמא תטרף וכיון דשם הנכרי נקרא עליה אף שעשה קנין פטור מן המתנות דהוה כאלו קנה אח"כ הבשר מן הנכרי ובזה מדוייק לשונו של המרדכי דכתב וההיא שעתא לית ברירה, כונתו בזה דבשעת הזביחה אין הדבר ברור דתהוי של ישראל וא"כ עדיין שם הנכרי עליה ולא שם הישראל ולכן פטור

חיים פישל עפשטיין החופ"ק הראזאווא יצ"ו

סימן ח בע"ה יום י' אדר ב' תרנ"ד לפ"ק כבוד גיסי אהוב' הרה"ג מהור"ר יהודה ליב נייווידעל שליט"א

מה שקשה לך על הרמב"ם ז"ל שפסק בפרק ט' מהל' מלכים שבן נח אינו נהרג על אבר מן החי של עוף מהא דאיתא בפסחים (דף ע"ג) השוחט בשבת בחוץ לעכו"ם חיב עליה שלש חטאות ופריך התם למאן דאמר המקלקל בשבת בחבורה פטור מה מתקן ואמאי חייב משום שבת ומשני תיקן להוציא מידי אבר מן החי לבני נח שאם אכלו אינו נהרג והנה בחולין (דף מ"ג) מתוקם הך ברייתא גופא בחטאת העוף וא"כ לדעת הרמב"ם הדרא קושיא לדוכתי' מה מתקן דלדידי' ליכא לשנויי שתיקן להוציא מידי אבר מן החי דהא בלאו הכ' בן נח אינו נהרג על אבר מן החי של עוף לשיטת הרמב"ם אלה הם דבריך, וכבר הקדימך בקושיא זו בספר כרתי ופלתי סימן ס"ב ס"ק ב' ובספר שו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן ע', והנה שם בפליתי כתב וז"ל ומה שנראה בישובו הוא דיש לדקדק מנ"ל לרש"י לפרש תיקן מידי אבר מן החי לענין בני נח דלמא פשוטא בישראל ואי דעדיין לא הועיל דהא מ"מ אסור משום תקרובת עכו"ם וכדומה, ז"א דבכולן צריך כזית בשר אבל אי אכל כזית בשר וגידין ועצמות בצירוף אין לוקה משא"כ באוכל אבר מן החי לוקה בכה"ג משום אבר מן החי כמו שכתבו הרמב"ם והתוס' להדיא אבל כשנשחט הוציאה מידי אבר מן החי וא"כ האוכל כזית בצירוף בשר ועצמות וגידין כיון דליכא כזית בשר פטור משום איסורי אחריני וטובי תיקן וא"צ לב"נ רק י"ל רש"י ס"ל בפי' הגמ' למ"ד מקלקל בחבורה פטור כמ"ש התוס' ד"ה לדברי ר"י היינו ר"י לדברי ר' שמעון פריך ואליבי' קשה מה תיקן וא"כ שפיר פריך מה תיקן לאמ"ה ול"ל כהנ"ל דבעינן כזית דהא ר' שמעון ס"ל כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן וא"כ אפי' במשהו בשר יש כאן מלקות לכל איסורים ואסור באכילה והנאה וא"כ עדיין קשה מה תיקן ולכך הוצרך רש"י לפרש תיקן לגבי ב"נ. אבל הרמב"ם לא ס"ל דהקושי' לר"ש רק הקושי' לר"י דאף אליבי' מקלקל בחבורה וא"צ לדם פטור וא"כ שפיר י"ל דתיקן לאבר מן החי דאין חייב על משהו בשר גידין ועצמות וצריך כזית בשר והכל לישראל ולא איירי מבן נח כלל ולק"מ עכ"ל והנה במה שכתב דלהרמב"ם הקושיא היא לר"י דאף אליבי' מקלקל בחבורה וא"צ לדם פטור, לשונו בזה מגומגם דהא ר' יהודה ס"ל דמקלקל בחבורה פטור, ורק לר' יוחנן אליבא דר' שמעון מקלקל בחבורה וא"ל לדם פטור, ועיין בשבת (דף ק"ו ע"א) ובתוס' שם

אך תירוצו תמוה לענ"ד דהא בתקרובת עכו"ם חייבים בכל שהוא כמו שמבואר ברמב"ם בפרק ז' הל' ט"ו מהל' עכו"ם ובפרק י"א הל' א' מהל' מאכלות אסורות וז"ל וכן האוכל כל שהוא מתקרובת עכו"ם מבשר או מפירות אפילו מים ומלת האוכל מהן כל שהוא לוקה ושם בהל' ב' מפרק י"א מהל' מאכלות אסורות כתב וז"ל וכיון שאיסור זה משום עכו"ם הוא אין לו שיעור שנאמר בעכו"ם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל, ומה שכתב דלהרמב"ם הקושי' היא לר' יהודה, הא איהו קאמר בשבת (דף צ' ע"א) אף המוציא ממשמשי עכו"ם כל שהוא שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם ופירש"י ד"ה מאומה אלמא אחשביי קרא לאיסורא, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות א"כ תקשה נמי מה תיקן לגבי ישראל דהא אסור לדידי' בכל שהוא משום תקרובת עכו"ם, שוב ראיתי לרבינו חננאל בפי' לפסחים (דף ע"ג) וז"ל ומשני רב עוירא תיקן להוציאו מידי אבר מן החי דאלו קמי שחיטה הוה אכיל מינה אפילו כזית בשר גידים ועצמות חייב משום אבר והשתא דשחטה כמו נבלה היא ולא מחייב עד דאכיל מינה כזית בשר עכ"ל וזהו ממש כדברי הגאון בעל כרו"פ, אך אליבא דהרמב"ם אי אפשר לומר כן דהא איהו כתב מפורש דגם תקרובת עכו"ם אסור בכל שהוא, ולדברי רבינו חננאל נמי יש לעיין בזה דאי נימא דהקושי' היא לר' שמעון הא איהו ס"ל דכל שהוא למכות ולדידי' לא תיקן כלום, ואי אליבא דר' יהודה הא איהו ס"ל דתקרובת עכו"ם אסור בכל שהוא וכמו שכתבתי לעיל, וא"כ גם לדידי' מאי תיקן, ואפשר לומר עפ"י מה שכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו למכות (דף י"ז) דרבינו מאיר ז"ל נתן טעם הא דאמר ר' שמעון כל שהוא למכות, דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשבי' לחומר איסור להתחייב בכל שהוא, אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות עכ"ל, וא"כ אפשר לומר דגם רבינו חננאל הכי ס"ל והכ"נ תיקן לענין אכילת שוגג אך אין לומר דס"ל לר"ח דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ לא נאסר בתקרובת עכו"ם ואף דאיהו חייב חטאת משום ע"ז דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא כמש"כ רש"י בחולין (דף מ"א ע"א) ד"ה ואין אדם כו', דהא כתב הרא"ש בחולין דף מ') פ"ב סי' י"ד בשם רבינו חננאל דאף לרב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוהר דבר שאינו שצו דהיינו דוקא במעשה כל שהוא אהל במעשה רבה מודו: