תשובה שלמה - א סג

במעים וכל זמן שעומדים שם זנין את הגוף עכ"ל, ולאחר שיצא המאכל מן הגוף אז אינו זן אותו עוד אבל מ"מ עושה פעולתו עפ"י רוב עד ג' ימים וכדמשמע ברא"ש בע"ז פרק אין מעמידין סי' כ"ז שכתב שאם התענה ג' ימים התירו פת עכו"ם מפני חיי נפש, ובאמת מצינו שהמאכל עושה פעולה בגוף לזמן יותר מרובה בברכות (דף מ' ע"ב) הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו, ושם, הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו, ובנדרים (דף מ"ט ע"ב) אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחי וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת ופירש"י וקושר אני צידעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתו שאני חושש מהן מפסח עד עצרת עכ"ל הרי דהמאכל עושה פעולה בגוף אוכלו זמן רב, והא הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פרק ב' הל' ג', כתב וז"ל וכן למראה ולהרהור תולין בהם מעל"ע, אבל למאכל ולמשתה ולקפיצה ולמשא תולין בהן כל זמן שמצטער עכ"ל, והיינו אף יותר ממעל"ע, הרי דלא אמרינן דהמאכל עושה פעולה רק מעל"ע

חיים פישל החופ"ק הנ"ל, סימן ו בע"ה יום א' כ"ז ניסן תרס"ט לפ"ק סייני יצאו. להרב הגדול מוהר"ר יהושע מילאשעווסקי הרב דהארעסק

מה שכתב כת"ר בהא דחקרו האחרונים אי אסמיק רוב הדקין אם מחזיקין דם בהמיעוט שלא אסמיק ואא"ז בצל"ח העלה דלדעת רש"י והרמב"ם לא אמרי' רובו ככולו בדבר התלוי בטבע, והקשה כת"ר וז"ל למה לו להביא ממרחק הלא מוסכם מכל הפוסקים דכל אבר שנקיבתו לחלל או מפולש אם נשאר מעט שלא ניקב כשר ולא אמרינן רובו ככולו עכ"ל, במחילה מכת"ר דלא נחית להא דאינו ענין כלל להא דבניקב רובו לא אמרינן רובו ככולו, דבניקב רק רובו ונשאר מיעוט שלא ניקב איך שייך כלל לחקור אם נימא זיל בתר רובא דהא קמן דמיעוט יש דאינו מנוקב ואנן בעינן שיהא כולו מנוקב דאטו הרוב מכריחנו לומר דהמיעוט הוא כמי שאינו היכא דעינינו רואות שישנו, ואנן בעינן שיהא כולו נקוב, אבל בהא דחקרו באסמיק, התם לא לקותא היא כלל, רק דאמרינן דטבע הבני מעיים' מסתמא אין בהם דם, ולכך אין מחזיקין דם בבני מעיים, והר"ן כתב בשם הרמב"ן וז"ל ודקדק הרמב"ן ז"ל מדאמרי' אין מחזיקין דם בבני מעיים ולא אמרינן אין דם בבני מעיים דדוקא מסתמא הוא דלא מחזיקין הא איסמק חיישינן ובעי מליחה עכ"ל וזהו המקור לדברי המחבר בסי' ע"ה סעיף א', והאי אסמיק אין זה לקותא וקלקולא בהבני מעיים, רק דחזינן דהאדימו מחמת הדם שיש בהם, וטבען נשתנה שיש בהם דם:, וע"כ שפיר יש לחקור כיון דחזינן דאסמיק רוב הבני מעיים חזינן דטבען שיש בהם דם א"כ נימא נמי דבהמיעוט אף דלא אסמיק ג"כ נחזיק דם, כיון דטבע של בני מעיים אלה נשתנו שיש בהם דם, אפשר דאף בהחלק דלא אסמיק ג"כ יש דם, או דלמא כיון דהמיעוט לא אסמיק הדר לכללא דאין מחזיקין בהם דם

והנה כת"ר כתב לפרש בהא דנחלקו בביצה (דף ז' ע"א) רב הונא אמר רב לחד לישנא ור' יוחנן, שרב הונא אמר רב ס"ל דביצה עם יציאת כולה נגמרה אבל רובה לא ור' יוחנן ס"ל דביצה עם יציאת רובה נגמרה, וכתב כת"ר דטעם מחלקותם וז"ל לפי דברי הצל"ח ז"ל דלדעת רש"י והרמב"ם ז"ל לא אמרינן רובו ככולו בדבר התלוי בטבע ה"מ בדבר שאין הכרח שיהי' המיעוט עתיד להלקות הרוב משא"כ בדבר שעתיד לפסק בזה אמרי' רובו ככולו, ולפ"ז ר' יוחנן ס"ל כיון דסוף המיעוט לצאת הוה כמאן דיצתה כולה ורב ס"ל דהוה ככל דבר התלוי בטבע דלא אמרי' בי' רובו ככולו עכ"ד, והנה אם מפני שסוף מיעוט הביצה לצאת, הא היכי דאסרינן מפני שעתיד להפסק אז אף שעדיין לא שלטה הלקותא ברובה כל היכי דידעינן שעתיד להפסק אסרינן ולא אכפת לן כלל אם עוד לא לקתה ברובה, וא"כ אמאי קאמר דביצה עם יציאת רובה נגמרה דאי נימא דהוה מטעם שעתידה לצאת הא אף כשיצתה מיעוטא ידעינן שעתידה לצאת כולה, ומיהו יכול כת"ר לדחוק ולומר דכל זמן שלא יצאה רובה אין הדבר ברור שתצא כולה דשמא תחזור, אך כשיצאה רובה יותר מסתבר לומר שתצא כולה אך הא אפשר שתצא ביו"ט לא בערב יו"ט, ואדרבה בדבר שעתיד לפסק אסרינן לא מטעם רובו ככולו כ"א מפני שזהו כולו ממש דכולו עתיד להפסק, אבל אילו הוה ידעינן שב ראי לא יפסק אזי לא היינו אוסרים ולא הוה אמרינן רובו ככולו וכאן הא חזינן שבודאי לא יצאה מיעוט הביצה בערב יו"ט ואיך שייך בזה לומר רובו ככולו

ולכאורה יש לומר בטעם מחלקותם עפ"י מה שכתב הרא"ש בחולין פ"ג סי' כ"ה בשם בעל העיטור דאם נסרכו יחד האונה והאומה בסירכא אחת בדופן אם רוב הסירכא מן האונה ומיעוט מן האומה תלינן דעיקר הנקב היה באונה כו' ואע"ג דלא דמי כולי האי דבכל מקום הרוב והמיעוט מכחישין זה את זה הלכך שבקינן מיעוטא ואזלי בתר רובא, אבל הכא אפשר להיות שניהם האונה והאומה והמשקה יוצא משניהם נסתבך יחד כו' מ"מ כתב שעשה מעשה והלך אחר הרוב והכשיר עכ"ל, ועפ"ז נראה לענ"ד לכאורה לומר דהכ"נ אטו רוב הנולד מכחיש המיעוט שלא נולד הא אפשר להיות שניהם אמת שהרוב הוא נולד והמיעוט אינו נולד, ולכן ר"ה אמר רב ס"ל דבכה"ג לא אזלינן בתר רובא ור"י ס"ל כמסקנא דבעל העיטור דגם בכה"ג אזלינן בתר רובא, דהנה בטעמו של בעל העיטור כתב הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' כ"ח וז"ל ולא מסתבר כלל דברי האוסרים דבסירכא אחת אין לומר חציה באה מן המכה וחציה מן הריאה עכ"ל וה"נ אין סברא לומר בביצה אחת שתהי' חציה נחשבת כנולד וחציה כלא ולד אלא דבאמת לא דמי' להתם דהתם כשאנו אומרים שאפשר להיות שאין הרוב והמיעוט מכחישים זא"ז היינו שאפשר שהסירכא באה בין מהרוב בין מהמיעוט, אבל אין זה בודאי שהיא באה משניהם יחד ועל כן אי אמרינן דאין סברא דסירכא אחת חציה באה מן המכה וחציה מן הריאה ואזלינן בתר רובא ואמרינן דמן המכה באה הסירכא א"כ מן הריאה בודאי לא באה, אבל הכא הא חזינן בודאי דהוה כן דהמיעוט אינו נולד ואיך נימא דאין סברא לומר בביצה אחת שתהיה חציה נחשבת לנולד וחציה לשאינה נולד הא קמן שהמיעוט סו"ס לא נולד

ע"כ הנראה לענ"ד בטעם מחלקותם דהנה בחולין (דף ל"ב ע"א) בעי רב הונא ברי' דרב נתן שהה במיעוט סימנים מהו תיקו, ולפירש"י קבעי אם שהה במיעוט בתרא, אך להרמב"ם והרשב"א והתוס' אין שהיה במיעוט בתרא פוסלת, וטעם הדבר אי שהיה במיעוט בתרא פוסלת או לא ידוע ומבואר בהא דאמרי' ששחיטת הרוב מועיל יש לחקור בהא דהנה זה ברור שענין השחיטה שייך בכל הסימנים, אך אם שחט רוב הסימנים מועיל משום דרובו ככולו, אך צריכין להבין בפירושא דרובו ככולו היכי דשחט רובו אם המקצת שלא נשחט דינו כאילו הוא נשחט ג"כ, או דלא הוי כאילו הוא נשחט אלא דהוה עוד כלא נשחט המיעוט. אך דינא הכי דאם נשחט הרוב לבד ג"כ מועיל, והספק הוא כן בכל מקום אם הפעולה שנעשתה בהרוב מקרי כמו שנעשתה הפעולה ההיא גם בהמיעוט, או דבהמיעוט עוד לא נעשתה הפעולה רק דמצד הדין אין בהכרח שתעשה הפעולה גם בהמיעוט כי מה שנעשה רק בהרוב לבד זהו מועיל, והנה אלה הסוברים ששהיה במיעוט בתרא אינה פוסלת טעמם הוא מפני שכל רובו ככולו היינו שהפעולה שנעשתה בהרוב דינא הוא