תשובה שלמה - א סב

ובפחות משלשה ימים לא נשתנה, ולפ"ז ה"נ גבי עגל כל שנחשב ליונק ואבריו רכים צריכים זמן ג' ימים שלא לינק כדי שישתנה טבעו ויתקשו אבריו

וכן נמי מהא דחולין (דף נ"א) הוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה וכן מהא דיבמות (דף ק"כ ע"א) אין מעידין אלא עד שלשה ימים מכל זה משמע דלאחר ג' ימים משתנה, וכן נמי גבי מילה אמרי' בשבת ודף פ"ו ע"א) שמרחיצין את המילה ביום השלישי, וגבי חיה אמרינן שם (בדף קכ"ט ע"א) דעד שלשה ימים בין אמרה צריכה אני בין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת, משמע נמי דכל היכי דנשתנה מכפי מה שהיה מקודם צריך לזה זמן שלשה ימים כדי שישוב לקדמותו ואכמ"ל, ומשו"ה נמי גבי תינוק שפירש מלינק כיון שמשתנה מהרגלו ע"י שינוי וסת הוה חולה וצריך לזה שלשה ימים להשבת נפשו, וה"נ גבי עגל צריך שלא לינק שלשה ימים כדי שישתנה טבעו ויתקשו אבריו

ונראה לענ"ד עוד דהך דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת התם נמי מתוך שלא הורגלו בזה ע"י שינוי וסת הוו חולים ומשו"ה אין נפשם חוזרת עליהם אלא לאחר ג' ימים וכך מורה לשון השלטי גבורים שם בשבת וז"ל מיי' פרק ל' מהל' שבת כתב דהא דאין מפליגין בספינה תוך ג' ימים לשבת היינו דוקא בימים שמעוררים הקיא וגופו או אדם משתבר ואין רוחו חוזרת עד אחר שלשה ימים עכ"ל, והא התם בכתובות דקאמר דבמכירה כופה ומניקתו ז"ל הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ"א הל' ט"ז אבל אם הכירה ואפי' הוא סומא אין מפרישין אותו מאמו מפני סכנת הולד עכ"ל, הרי דהתם כשמכירה ע"כ הוא רק הרגל אצלה ואעפ"כ אם נשיב אותו מהרגלו הוי' סכנה

והנה כת"ר כתב דלחלוחית החלב נשאר בהעגל רק יום אחד ולכן אם לא ינק יום אחד יש למעך הסירכא והביא ראי' מהא דאיתא בפרה פ"ט מ"ה ומייתי לה בפסחים (דף י"ח) פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעל"ע ר"י אומר בטלו במעיה ופירש"י ז"ל כששחטה בתוך מעל"ע בשרה טמא דעדיין לא נתעכלו אבל לאחר מעל"ע כבר נתעכלו ופרחה לה טומאה דבטלו במעיה לכו"ע, ולפ"ז לאחר מעל"ע נתעכל וכלה ליחלחותו ושמנונית הבא מן החלב לגמרי וממילא דכלה נמי רכות איבריו הבא ע"י זה ושרי למעך עכ"ד, ותמיה לענ"ד דאטו אמרינן דלכן אין ממעכין בעגלים משום דהסירכא היא מלחלוחית החלב, אנן הכי קאמרינן דכל זמן שהוא יונק סירכותיו רכות וגם סירכא גמורה היא רכה ומתנתקת במיעוך, וז"ל הדרכי משה והטעם דבגדיים וטלאים הסירכא עדיין רכה, ונמוחה ע"י משמוש ואמרו לי שמטעם זה נוהגין שלא למעך בעגלים עכ"ל, והא המקור להך דבעינן שיהא יונק הוא בחולין (דף קכ"ג) ושם אמרי' דכל זמן שיונק גם עורו רך, וזה בודאי אין סברא לומר שמלחלוחית החלב העור רך, דבשלמא התם גבי פרה ששתתה מי חטאת שייך למימר שבפנים הבהמה עוד יש לחלוחית, וכן נמי אפשר לדחוק גבי סירכות, אבל גבי עור בודאי לא תלי בלחלוחית החלב אלא דטבע החלב שמרכך האברים כל זמן שניזון ממנו, וא"כ מאי מהני שלא ינק יום אחד אטו ביום אחד ישתנה טבעו ויתקשו האברים, דכל זמן שלא נקרא פירש מלינק ע"כ פעולת החלב לא נשתנתה בו, ועוד הא ביום אחד לא יתרגל לאכול מאכלים אחרים וא"כ מאי מהני שלא ינק, דאדרבה כשלא ינק ג"כ הרי הוא נחלש יותר ולא שייך לומר שיתחזקו האברים והסירכות, ועוד הא אנן קיי"ל דאין סירכא פחותה מג' ימים ומאי מהני לן שלא ינק העגל יום אחד ואח"כ תמצא בו סירכא איך נתלה שהסירכא ההיא היא מהיום דאינו יונק עוד הא אין סירכא פחותה מג' ימים וע"כ מקודם בעוד שהיה יונק נתהוה הסירכא, ולומר שכיון שפירש מלינק גם הסירכא תתקשה תיכף זהו דוחק, והנה הב"י הביא בשם הר"י הלבן דלכן מכשרינן במיעוך משום דאמרינן דכיון דעברה במיעוך סירכא בת יומא היא וכאן אינה ראי' די"ל דבאמת היא סירכא גמורה ואינה בת יומא אך מקודם ג' ימים ככל סירכות היא, ומשו"ה נמי מתמעכת שכיון שאז ינק א"כ גם סירכא גמורה מתמעכת

ומה שהקשה כת"ר מהך דפרה פ"ט מ"ה פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעל"ע והא בברכות סוף פרק אלו דברים (דף נ"נ) משמע דשיעור עיכול הוה מקודם מעל"ע, ותירץ כת"ר דבאמת נתעכל זמן רב קודם מעל"ע אך עד מעל"ע עדיין נמשך ליחות בהבהמה מהמשקה והוה משקה טופח דמטמא ובהכי ניחא לי' לכת"ר הך דאהלות פרק י"א מ"ו כמה תשהה במעיו ג' ימים מעל"ע ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף דר"ש, ריב"ב אומר בעופות ובדגים מעל"ע, דהוה כהך דפרה דר"ש סבר דאזלינן בחר זמן עיכול וריב"ב סבר דאחר שנתעכל המאכל חשוב כפירשא בעלמא מ"מ כל שנמשך לו עוד ליחות ושמנונית מאותו המאכל אכתי לא בטלה טומאה עכ"ל כת"ר, ולענ"ד קשה להבין את דבריו, דבשלמא גבי פרה ששתתה מי חטאת כיון דהוה משקה טופח מטמא אבל הך דהכלב שאכל בשר המת דמטמא עד ג' ימים וכן בעופות ובדגים דמטמאו עד מעל"ע ולדברי כת"ר כבר נתעכל רק שעוד יש ליחות איך מטמא דהא דאמרינן בנזיר (דף מ"ט) דנצל מבשר המת מטמא היינו דבשר המת עצמו שנמוח ונעשה מוהל, אבל כאן שבשר המת עצמו כבר נתעכל וכלה ואולי הליחות שנשארו אינם מהבשר ואת"ל דבודאי הליחות הן מהבשר עצמו וא"כ הוי נצל דמטמא הא בפרק ב' משנה ג' מזבים איתא הכלב שאכל בשר המת ג' ימים מעת לעת הרי הוא כברייתו, והרמב"ם בפי' המשניות כתב וז"ל כי כל ג' ימים נחשוב אותם בשר מת כברייתו ויטמא טומאת מת בעבור כי איננו מתעכל עכ"ל, ומכ"ש לפי גרסת הר"ש והרא"ש והוא שיהיה כברייתו וכתבו וז"ל והוא שיהי' כברייתו שלא ישתנה, אם נשאר רק ליחות לא מטמא שהרי נשתנה ולדידהו מיירי שעדיין הבשר בעין ולא נתעכל

ונראה לענ"ד לומר בקושית הדר"ג דהנה הרמב"ם בפי' המשניות ברכות סוף פרק אלו דברים ז"ל פירוש יחעכל יהיה נטחן המאכל ולכאורה יש להבין מ"ט לא פי' כמו שמפרשים בכל מקום נתעכל דהיינו שכלה לגמרי כמו נתעכלו המעות בקידושין (דף נ"ט) ובבכורות (דף מ"ט), וכמו שכתב הרמב"ם בפרק י"א הל' י"ח מהל' בכורים ואם אמר לו לאתר ל' יום בנו פדוי אעפ"י שאין המעות קיימין כו' עכ"ל, והיינו פי' נתעכלו המעות בגמרא, אלא הנלענ"ד דתרי גוונא עיכול יש בתחילה נטחן המאכל ונשתנה צורתו מכפי מה שהיה מקודם אך עכ"פ מונח הוא בתוך האצטומכא יום שלם ובכלב ג' ימים, ויעיין במגן אברהם סימן קפ"ד ס"ק ט', ובהכי ניחא כל הני שמעתתות דגבי ברכת המזון זמנו עיכול ראשון שאז מתחיל להיות רעב כשנשתנה המאכל, וגבי פרה ששתתה מי חטאת נמי ש שעד מעל"ע אינם כלים במעיה מטמאין וכמו שפי' רש"י ז"ל בפסחים (דף י"ז ע"ב) ד"ה ששתתה מי חטאת ושחטוה בעודן במעיה, והא הרמב"ם מפו' כתב בפי' המשניות פרה פרק ט' דגם קודם מעל"ע נשתנו דז"ל כי דינה משפט החטאת ואפי' נשתנה בחלל הפרה עכ"ל, וכן נמי גבי כלב שאכל בשר המת כיון דעודו במעיו אף שנטחן מטמא, והא דנקטי הר"ש והרא"ש בלשונם והוא שיהיה כברייתו שלא ישתנה, היינו שלא יתעכל לגמרי אך אם יצאו ממנו אז אינו מטמא דחשיבי כמעוכלים כמו גבי זאבים שבלעו תינוקות וכמבואר במנחות (דף ס"ט) ויע"ש בתוס' וברמב"ם הל' טומאת מת פרק י"ח

והא דהביא ראי' מתמורה (דף ל') דמשמע דרק מעל"ע יכולה לחיות מאכילה אחת הנה ראי' זאת כבר הביאה בס' הר הכרמל, וראיתי בספר שו"ת שם ארי' חיור"ד סי' ח' שכתב שבספרו ערוגת הבושם השיג על ס' הר הכרמל, אך איננו לפני לעיין בו, ולענ"ד נראה בזה דהתם כיון שהאוכל שוהה בהאצטומכא מעל"ע א"כ כל עוד שהאוכל במעיה אינה נחלשת וכמו דאמרי' בנדרים (דף מ"ט ע"ב) אלו אין יוצאים מבני מעים כל עיקר כו' כ"ש שנסמוך עליהם למחר, ופי' הר"ן שמתוך שאין מתעכלין