תשובה שלמה - א סא

הדבוקות בגרגרת, דבלאו הכי שאני בין דבוקות לגרגרת לשאר דוכתי גבי אם יכול להכניס אצבע יעי' בסי' ל"ט בש"ך ס"ק כ"ג, ומלשון המרדכי והגה' אשרי שכתבו דרך גידולה אין מזה ראי' דכך נבראת דאפשר לפרש כמו היינו רביתייהו דבש"ס חולין (דף מ"ו ע"ב) דפירש"י זו מגינה על זו כו' שמתוך ששוכבות זו על זו אינו מתפרק עכ"ל, והראב"ד פירש היינו רביתייהו היינו דרך גדילתן שמתוך שדוחקות זו את זו מתוך דוחק רביצתן נסרכת ועי' בב"י יור"ד סי' ל"ט גבי דיני דבוקות, ומה גם לפי מה שכתבו האחרונים דהך דינא איתא בבהמה שמינה, משמע דאח"כ נתהוה דבר זה, וע"כ הבאתי זה להסתעייא מזה בתשובתי

שוב מצאתי בספר לבושי שרד בסימן ל"ט ס"ק פ"ז שכתב ג"כ דאונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם סרוכה לגרגרת היא סירכא בכסדרן וטרפה רק לדעת הפוסקים דס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם נקב

ולכאורה יש להקשות מהך דכתב הרשב"א בחידושיו בחולין סוף (דף מ"ו) להקשות על שיטת הראב"ד דס"ל דשלא במקום רביחא ודאי מחמת נקב היא אך במקום רביחא תולין שמפני דוחק רביצת' עליו נעשית הסירכא, והקשה ע"ז הרשב"א וז"ל ועוד תרתי אוני דסמיכן בכסדרן מגב לגב כל שכן מחיתוך לגב היה לנו להתיר לפי דבריו כו' ואפי' יציאתה מחיתוך לגרגרת או לשאר המקומות מותרת כו' עכ"ל א"כ משמע מזה דדעת הרשב"א היא דמחיתוך לגרגרת אין זה נחשב מקום רביחא כיון דלדידי' אסורה, אך באמת לא קשה כלל מזה, דלכאו' יש להבין דאמאי מסיק שם הרשב"א דחוששין שמא תתפרק מצד הריאה איך תתפרק כיון שתמיד היא אצלה, והא הראבי"ה לא קאמר רק דגרגרת קשה היא ואינה סותמת אבל לא דתתפרק, א"ו דכונת הרשב"א הכי היא דלהראב"ד דמפני דוחק רביצתה מוציאה ליחה לכן בכסדרן כשרה, דא"כ מ"ט מכשרינן דוקא מחיתוך לחיתוך דלפי טעמו כיון דיציאת הסירכא היא מחיתוך שבין האונות ששם יש דוחק הרביצה ותלינן שמפני כן הוציאה סירכא מ"ט לא נאמר נמי אם נסרכה סירכא זו לאחד משאר המקומות לאו דוקא לחיתוך של האונה הסמוכה לה ששם גם כן תהיה כשרה כיון שסירכא כי האי אינה מחמת נקב כ"א ליחה מחמת דוחק הרביצה, וא"כ סירכא כזאת לגבי הגרגרת הוה בודאי של"כ, ולכן מסיק הרשב"א וז"ל אלא ע"כ יתרץ רבינו ז"ל כפי מה שתרצנו אנחנו דחוששין שמא תתפרק מצד הריאה ויקרע העור עכ"ל, דכיון דהך סירכא שיצתה מחיתוך שבין אונה לאונה הוה שלא כסדרן לגבי הגרגרת ודאי דחיישינן שמא תתפרק

והנה כת"ר הקשה על דברי מהא דהביא הרא"ש הך דמר יעקב גאון שהתיר לנענע בנסרך לשומן הלב ומהרבה פוסקים משמע דרק בנסרך לשומן הלב הכשיר אבל לא לשומן הגרגרת, והאריך כת"ר בזה, הנה מסתימת הלשון שהביא הרא"ש משמע דס"ל להגאונים דאין סירכא בלא נקב, וכך כתבו התוס' בחולין (דף מ"ז) בשם תשו' הגאונים וכ"כ באו"ז הל' טריפות דהגאונים ס"ל דאין סירכא בלא נקב וא"כ לדידהו ליכא שום נפ"מ לטיבותא בין גרגרת לשאר מקום דלדידהו התם נמי לא סתים משום דקשה היא, רק היכי דידעינן בודאי שאין זאת סירכא רק ריר בזה מכשירין ומה"ט הכשיר אם נסרך שומן הלב לאונה או לאומה או לעינוניתא דורדא דהוה של"כ בודאי, אלא כיון דשם דרך הוא שמרוב שומן מוציא רירים אם כן בודאי כל שניתק מחמת נענוע כשרה כיון דהוה בודאי ריר. אבל אם נסרך לגרגרת התם ספק הוא אם הוא ריר או סירכא אף שניתק דאפשר מתוך כובד כל הריאה תנתק אף סירכא גמורה ומספיקא לא מכשרינן, אבל לדידן כיון דמספקא לן אם טעם טריפות הסירכא הוא מטעם נקב או מפני שעתיד להתפרק, ואם נאמר דהוה מפני שתתפרק סרוכה לגרגרת כשר ואפילו את"ל שאינה אלא מטעם נקב דלמא ריר הוא והוה ס"ס וכשרה לדידן: עוד הביא כת"ר מהא דהביא הב"ח דברי מהרש"ל שכתב עלה דנענוע וז"ל וקבלתי בשם מהר"ר יעקב פאלאק שאין לנענע רק בגסה ולא בדקה, ועוד הקשה כת"ר וז"ל ומלבד זה תמוה כיון דלכ"ע שומן הגרגרת מגרע גרע לענין זה משומן הלב א"כ אם נקל בזה כש"כ דצריכין אנו להקל בשומן הלב ובשאר אברים למעך בהם א"כ בטל דין הרמ"א מכל וכל עכ"ל כת"ר. ותמיהני עליו הא כבר כתבתי דאנו מחמירים בדקות רק היכי דההיתר בגסות הוא ע"י מיעוך או ע"י נענוע אך כיון דסרוכה לגרגרת בגסה ג"כ מותר אף בלא מיעוך היכי דניכר דהם מרירי השומן דהא גם בלא מיעוך ידעינן דדרך השומן להוציא רירים, רק דהנענוע דכתב הגאון הוא מוציא מידי ספק גבי שומן הלב דהוה רירי השומן, אבל בגרגרת אין הנענוע מועיל להתיר רק דנשאר בספקו, וכיון דבנסרך לגרגרת הוה סירכא בכסדרן הוה ס"ס להתיר אף בלא נענוע ובלא מיעוך אף בגסה וא"כ ליכא נפקותא בין גסה לדקה, משא"כ בשאר אברים דהתם ההיתר הוא רק המיעוך והנענוע א"כ רק בגסות אפשר להתיר דלגבייהו נענוע ומיעוך מועיל אבל לא לגבי דקות, ושפיר כתב הרמ"א ז"ל, ובנד"ד כיון דלפי מראית עין הבקיאים בדבר אין אלה רק רירי השומן וגם רבוי הסרכות בדקות ודוקא בעגלים השמנים ביותר ומה שהן במקום אחד ומקום הוה סימן דאין זה כ"א מרירי השומן ועכ"פ מידי ספקא לא נפקא, וא"כ כיון דהוה סירכא בכסדרן הוה ס"ס להתיר ולרוחא דמלתא מצרכינא גם מיעוך, ובתנאי שיהי' ניכר להבקיאים שהם מרירי השומן

חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל. סימן ה בע"ה יום א' י"ט כסליו תרנ"ט לפ"ק הראזאווא יצ"ו. למע"כ הרב הגאון כו' מהור"ר שלום דובער שליט"א הגאבד"ק קלעצק יצ"ו

מה שכתב כת"ר לדחות הראי' שהביאו האחרונים דאם פירש העגל מלינק שלשה ימים שוב אינו נקרא יונק אבל אם לא פירש שלשה ימים עדיין נקרא יונק מכתובות (דף ס') שאם תינוק פירש מלינק שלשה ימים מעל"ע אחר כ"ד חודש לא יחזירוהו וכתב כת"ר דהתם משום הרגל התינוק לינק קאתינן עלה ולהוציא מההרגל בעי שלשה ימים והביא כת"ר ראי' מהך דפ"ק דשבת (דף י"ט) אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת ופירש הרא"ש שם, עדיפא הו"ל להדר"ג להביא ראי' מהך דפסחים (דף נ"ה ע"ב) אמר רב הונא לא שנו אלא תוך שלשה למורדה כו' אבל לאחר שלשה למורדה דפרח לה צימרא מינה, ואליבא דפירש"י ז"ל דפירש דאכתי לא פרח צימרא לא עבר חמימותי' ממנה והיא נוחה להחזיר עכ"ל משמע מפירושו דכיון דעברו שלשה ימים וכבר הורגלה שלא לישב עבר חמימותי' ממנה ולא תחזור לישב עוד, אך בכסף משנה בהל' יומ"ט פרק ח' הל' כ"א כתב וז"ל א"נ י"ל שרבינו מפרש אבל אחר ג' פרח צימרא מינה פרח לו החום ואפילו אם תחזור ותשב על אותם ביצים שוב לא תועיל משמע שמפרש שפרח החום מהביצים ואין כאן שינוי מההרגל כ"א שינוי בטבע הדבר, וכ"כ בשלטי גבורים פרק מקום שנהגו שלאחר ג' ימים לבריחתה אין תקנה בחזירתה, משמע שמפרש ג"כ כמו שכתב הכ"מ אליבא דהרמב"ם ז"ל, והנה הט"ז באו"ח סימן תקל"ו ס"ק ב' כתב וז"ל בתוך ג' ימים לבריתה דאז אכתי לא פרח החמימות מהבצים עכ"ל, ולדבריהם חזינן מזה דכל היכי דצריכים להשתנות בטבע הדבר צריכים לזה זמן שלשה ימים