תשובה שלמה - א ס

נסרכה לשומן הגרגרת ונראה שמרירי השומן הוא יש להכשיר אף בגו"ט ועגלים, ומה' אשא ברכה, שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה

סימן ד בע"ה יום ד' ט"ו כפלו תרנ"ט לפ"ק הראזאווא יצ"ו. למע"כ הרב הגאון מהור"ר שלום דובעאר הגאבד"ק קלעצק יצ"ו

מה שכתב כת"ר עלה דכתבתי בתשובתי דאם סרוכה לשומן הגרגרת וניכר שזה הוא מרירי השומן שמותר גם בגו"ט ועגלים משום דהוה ס"ס, ספק שזהו מרירי השומן ולא סירכא ואת"ל דהוה סירכא הוה סירכא בכסדרן ודלמא הלכתא כהנך פוסקים דס"ל שטעם טרפות הסירכא היא שמא תתפרק והכא בכסדרן לא תתפרק, וע"ז כתב כת"ר וז"ל חדא דלמה לו לאוכוחי מדברי המרדכי דדוקא בגרגרת שהוא קשה הוא דאינו סותם אבל שומן דרך סותם הא להדיא כתב המרדכי בשם ראבי"ה העתיקו הב"י סל"ט וז"ל אם האומות או האונות סרוכות בשומן הגב היורד בין ב' הערוגות ויכול להכניס ביניהם אצבע קטנה טרפה וכ"כ רב נחשון גאון ואם דבוקה בלי הפרד כשירה שכן גידולה ומעשה בא לידינו באומה שאצל שומן הלב שהיתה דבוקה מלמטה אצל שומן הלב דרך גידולה וכו' ומ"מ היתה דבוקה יותר מכדרכה והכשרנוה מזה הטעם כו' עכ"ד. הרי דלא חילק בין אומה לאונה ובין אונה לאונה העליונה ובין גרגרת לשומן הגרגרת ובין שומן הגרגרת לשומן הלב ובכולהו פסק דאם יש קצת פילוש טרפה משום דסופה להתפרק עכ"ל, ומפני שכת"ר הוסף בדברי דברים שלא כתבתי כלל ע"כ כתב מה שכתב, דהנה מה שכתב כת"ר וז"ל דלמה לו לאוכוחי מדברי המרדכי דדוקא בגרגרת שהוא קשה הוא דאינו סותם אבל שומן דרך סותם עכ"ל כת"ר ודבר זה לא אמרתי כלל, אנכי הוכחתי רק דהוה כסדרן ולא תתפרק אבל אה"נ דלהמרדכי גם שומן דרך הוא אינו סותם התם, רק אם הגרגרת בעצמו היה רך היה סותם, וטעמא דמלתא אמינא להלן, ומה שכתב וז"ל הרי דלא חילק בין אומה לאונה כו' ובכולהו פסק דאם יש קצת פילוש טרפה משום דסופה להתפרק עכ"ל. הנה במרדכי לא נזכר כלל מזה דמשום דסופו להתפרק אסר ראבי"ה ז"ל כשיש בהם פילוש, אלא כת"ר כתב כן מדעתו ואדרבה מדהביא המרדכי הא דראבי"ה בסי' תר"ך עלה דשומן טהור סותם משמע דמדין סתימה קאתי עלה אי הוה סתימה או לא אבל לא מחשש פירוק, ועוד דהביא כן גם בשם רב נחשון גאון ז"ל והא באור זרוע הל' טרפות סימן תי"א ובתוס' חולין (דף מ"ז) כתבו דהגאונים ס"ל כרש"י דאין סירכא בלא נקב, וגם באור זרוע עצמו פסק כן ואיהו מסיק שם שכן האמת כרש"י ז"ל שאין סירכא בלא נקב, ולדידהו בודאי אין חילוק בין אונה העליונה הסרוכה לגרגרת לסרוכה למקום אחר, אך להנך פוסקים דס"ל דיש סירכא בלא נקב, אך טעמא הוה מפני שעתידה להתפרק, הכא כיון דהוה כסדרן לא תתפרק

ומה שכתב מהא דהתוס' בחולין (דף מ"ט) כתבו דבריאה שניקבה ושומן סותמתה או שנסרכה לשומן פשיטא דטרפה דסתימתה אינה כלום דאין שומן לריאה ואין שומן זה שלה כלומר דמקרי דבוק או סרוך לאבר אחר ועתיד להתפרק בכה"ג ובכה"ג לא מקרי מקום ריביתא אע"ג שמונח ושוכן אצלם תמיד כו' עכ"ד בביאור קצת, הרי דלא מחלקי כלל בין שומן לשומן דבכ"מ שהוא דבוק או סרוך לאבר אחר לא אמרינן היינו ריביתא אע"ג דלא ס"ל כדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב ש אפ"ה טרפה משום דלאבר אחר אמרי' דסופה להתפרק ותינקב עכ"ל כת"ר, ועוד מאריך כת"ר ומסיק לחלק בין דבוקה דהוה כסדרן לנסרכה דלא הוה כסדרן, וזה אינו נראה כלל דבמקום אחד יהיה נחשב כסדרן ושלא כסדרן דבכל מקום היכי דנחשב כסדרן גם סרוכה מותר, ומה שביאר כת"ר דברי הנך פוסקים דמחלקים בין סרוכה לדבוקה משום דס"ל דסרוכה תתפרק, זה לא נמצא בדבריהם כלל, וא"א לומר כן דכיון דהוה דרך ריביתא בודאי לא תתפרק, אלא דלדידהו דבוקה הוה סתימה מעלייתא וסרוכה לא הוה סתימה מעלייתא

ובדברי התוס' שס"ל דיש סירכא בלא נקב וטרפות הסירכא היא מטעם שעתידה להתפרק והוסיף כת"ר בדבריהם דמשו"ה אין שומן אחר סותם דאין שומן לריאה ואין שומן זה שלה כלומר דמקרי דבוק או סרוך לאבר אחר ועתיד להתפרק, אין כן כונת התוס', דאף דס"ל דיש סירכא בלא נקב, אבל כאן כונתם היא היכי דהריאה היא נקובה בודאי והשומן סותם הנקב אין זו סתימה מעלייתא ואף דבשר מאבר אחר הסמוך אם היה סותם הנקב הוה סתימה כמו בריאה שניקבה ודופן סותמתה אך שומן אינו סותם. וטעמא רבה איכא בהא והדברים מבוארים בספר בית אפרים ח"ב בקונטרס הראיות סי' ט"ז משום דשומן לא דמי לבשר דבשומן שייך לחלק ולומר דדוקא שומן שהוא גדל באותו אבר עצמו שהוא אדוק בו מאוד הוי סתימה משום דשומן כזה אף אם יוכחש מ"מ לא יסור משם לגמרי והדרא בריא, אבל בסתימת שומן מאבר אחר אע"פ שהוא גדל אצלו ממש מ"מ לפעמים יוכחש ויתמעט ולא יאדק סתימתו לאבר זה שהנקב בו משו"ה לא הוי' סתימה, משא"כ בדופן שלעולם הוא גדל עם הריאה כאחד וסמוך לו בתולדה ולעולם היא נדחקת לדופן במיצר החזה לכך שפיר מועיל סתימת הדופן אף דהוא אבר אחר עכ"ד יע"ש, ולפ"ז באונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם הגרגרת היתה רכה היתה סתימה מעלייתא כיון שתמיד היא סמוכה לו, אך בשומן הגרגרת אין כאן סתימה מעלייתא דהוה שומן מאבר אחר ואפשר שיוכחש ויתמעט ולא תאדק סתימתו, אבל אין זה ענין כלל לסירכא דהיכי דנחשבת לסרוכה כסדרן אין חסרון ממה שסרוכה לאבר אחר דאף שסרוכה לאבר אחר אם הוא סמוך לו בתולדה הוה כסדרן, וכאן כיון שסמוכה לה בחולדה וכמבואר מהא דהמרדכי א"כ אם סרוכה שם הוה כסדרן ורק לטעמא דאין סירכא בלא נקב לא מהני הא דהוה כסדרן דאין כאן סתימה כדבעי, אבל לטעם שעתידה להתפרק מהני הא דהוה כסדרן דהכא לא תתפרק

ובדעת ראבי"ה שבמרדכי נראה לענ"ד דא"א לומר באופן אחר, דבודאי הך סירכא היא בכסדרן דהא כתב וז"ל לפי שהגרגרת קשה ואינה סותמה כדאמרי' הכא האי סמפונא דאינקיב לחברי' טרפה ולא דמי להדורא דכנתא דאינקיב לחברי' דכשרה דהתם שאני משום דמיהדק וסותם, אך אם דבוקה לגרגרת ומהודק למעלה ולמטה כשר עכ"ל, ואי הוה סירכא שלא כסדרן ל"ל למימר דקשה ואינו סותם אף אי הוה רך נמי לא סתם, ומדמקיש לה להך דהדורא דכנתא נמי משמע דתשיב לה כסדרן, ואדרבה מדמכשיר אם דבוקה ע"כ ס"ל דהוה כסדרן דבשלא כסדרן לא נפקא מינה מידי אם דבוקה אם לאו, והחילוק שבין דבוקה לשאינה דבוקה, דמ"ט לא הכשיר גם באינה דבוקה כיון דהוה כסדרן כבר כתבתי לעיל

והנה מדברי כת"ר במה שחילק בין סרוכה לדבוקה שסרוכה חשיב לה כת"ר לשלא כסדרן ודבוקה כסדרן משמע שמחשב שטעם היתר הדבוקות לגרגרת הוא מתוך שסמוכות לה אונות העליונות דרכם להסתרך ולהדבק יחד, אמנם ראיתי בתבואת שור שכתב שטעם היתר הדבוקה היא דאמרינן דכך נולדה וכ"כ בס' ראש אפרים ובאמת בבעל העיטור כתב על דבוקה בשדרה דכך נבראת וכ"כ באור זרוע בשם בה"ג וכ"כ בטור בשם הרשב"א, אבל אין מזה הוכחה על אונות העליונות