תשובה שלמה - א נט

חזינן דראוי להסתרך משומן שבשאר אברים להריאה רק דכיון דשאר אברים רכים הם להסתרך ג"כ אף שהסירכא היא מהריא' משו"ה מטרפינן ואמאי לא נימא נשחטה הותרה. כיון שיש לתלות שהסירכא היא מהמכה שבשאר אברים או מרירי השומן הא חזינן דבכל מקום תלינן ואמרי' נשחטה הותרה. ויעי' בשו"ת רדב"ז ח"א סימן קמ"ג בשלמא לפי סברת הרא"ש ז"ל דמכה שבשאר אברים אין בה ליחות כ"כ להסתרך הריאה אצלה לא קשה מידי דאז ליכא למתלי כיון דאי אפשר להסתרך מהמכה וליכא לספוקי בהא כלל. אבל לפי סברת הר"ן והרשב"א קשה. דהא לדידהו גם בשאר אברים אפשר למתלי כמו בריאה ומ"מ תלינן בריאה ולא בשאר אברים והא נשתטה הותרה. וכן נמי תקשה דאי נחלק אליבא דרש"י ז"ל בין סרוכה לדופן ובין סרוכה לשאר אברים שאין נקובתם במשהו למימר דדופן קשה הוא להסתרך מריאה לכן ע"כ תלינן בדופן אבל בשאר אברים כיון דגם הם נוחים להסתרך תלינן בהריאה ואמאי לא נימא נשחטה הותרה ומהאברים היא הסירכא וקלטו אצלם הריאה. דהא הריאה ודאי נוחה הוא להסתרך כשאר אברים

ונלענ"ד דהרשב"א ז"ל בחי' שם כתב וז"ל והרמב"ם ז"ל כך כתב יש מקומות שאם ימצאו סירכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותן ודבר זה הפסד גדול כו' ואפשר לומר דאפי' בדיקה אינה צריכה ואינה דומה לספק דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם איתילידא בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה כו' אבל בזו שאין כאן שום הוכתת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה עכ"ל. והנה הנך דס"ל דיש סירכא בלא נקב רק דחיישינן דתתפרק אפשר לומר אליבייהו דכיון דיש סירכא ודאית רק דאין אנו יודעים מאיזה צד תתפרק זהו נקרא הותל מעשה המטריף דהא סירכא ודאית יש רק דמספקינן אם מהאברים קאתי' ותתפרק מהם או מהריאה קאתי' ותתפרק מריאה, בהא לא אמרינן נשחטה הותרה, ואפשר לומר דהנך דס"ל דלא תלינן במכה שבשאר אברים ס"ל דיש סירכא בלא נקב, רק דתתפרק, ולכן אף דיש מכה באבר או דמסברא אפשר לתלות דמשומן האבר קאתי' מ"מ כיון דאפשר נמי לתלות בריאה ומספקא לן מאיזה צד תתפרק נקרא הוחל מעשה המטריף ואזלינן לחומרא, אבל למאן דס"ל אין סירכא בלא נקב נראה דהך הוחל בה מעשה המטריף ע"כ נצטרך לומר דכל היכי דאם נתלי לקולא נצטרך עכ"פ למימר דבהמה זאת אית בה ריעותא, אף דכשרה בריעותא זו מ"מ אם היתה ריעותא כזאת בהריאה מטרפינן לה אז תלינן לחומרא, דזה נקרא הוחל מעשה המטריף, כגון אם אין לפנינו מכה בשאר אברים וסירכא ע"כ מחמת נקב או מכה קאתי' ואם ניזל לקולא נצטרך לומר שמכה יש באברים, תלינן לחומרא דמכה זו ישנה בהריאה לא בהאברים, והטעם נראה לענ"ד דכיון דע"כ נצטרך לומר דבבהמה זאת יש שינוי מבשאר בהמות לא מוקמינן לה אחזקתה כדאמרי' ביבמות (דף פ"א) ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו חולץ מפני שהוא סריס, והא רוב בני אדם אינם סריסים ואמאי לא ניזל בחר רובא אלא ע"כ הואיל ואשתני אשתני כדאמרי' בבכורות (דף מ"ב), וה"נ כיון דאשתני מרוב בהמות שאין להם סירכות אמרי' דאשתני ג"כ דלא מוקמינן לה אחזקה, רק דהיכא דאנו רואים מכה באברים אז לא נוכל לומר מאן לימא לן דהריעותא היא בהאבר דלמא בהריאה דהא לפנינו שהריעותא באבר, וכן נמי אם ניזל לקולא לא נצטרך למתלי בריעותא כגון שנוכל לומר דמחמת ליחה היא כמו בסירכא תלויה דלא נשתנית מאומה בהמה זו מגדר הרגיל בשאר בהמות דאית בהון ליחות, וכן נמי אם נוכל לתלות דמשומן קאתי' ג"כ הכי איתנייהו ברוב בהמות הבריאות והשמנות וג"כ לא שייך למימר דהותל מעשה המטריף בהא תלינן לקולא, ולפ"ז אפשר לומר דהראב"ד ז"ל דס"ל דתלינן במכה שבשאר אברים אזיל לשיטתו דס"ל דאין סירכא בלא נקב, ולפ"ז בנד"ד כשרה לכ"ע, דלהנך פוסקים דס"ל דאין סירכא בלא נקב הא תלינן במכה שבשאר אברים ודכותי' תלינן ג"כ בשומן ואמרי' דאין זאת סירכא רק רירי השומן של הגרגרת, ואפי' להנך דס"ל דלא תלינן במכה שבשאר אברים מ"מ לטעם הרא"ש ג"כ תלינן בניד"ד ברירי השומן, ואפי' לאינך טעמי מ"מ הא אינהו ע"כ ס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם עתיד להתפרק ובנד"ד הא הוה סירכא בכסדרן ולהנך דס"ל דטרפות סירכא היא משום דעתידה להתפרק, א"כ בנד"ד כשרה דכסדרן לא תתפרק וכמו שכתבתי לעיל

ועוד נראה לענ"ד דכיון דבמרדכי פרק אלו טרפות פסק דאם האונות העליונות הסמוכות לגרגרת דבוקות ממש לגרגרת כשר דהכי ריביתייהו, וכ"כ בסוף הגהות מרדכי בחולין בשם אנשי קנדיאה וכן פסק הרמ"א בסימן ל"ט סעיף ז' ובאור זרוע הל' טרפות סי' תי"א המובא בט"ז סי' ל"ט ס"ק י"א בבהמה שהיתה שמנה ביותר והיו ראשי האונות מובלעות בשומן והכשיר יע"ש, ודבר זה מצוי הוא מאד שהאונות דבוקות ומובלעות בשומן מרוב שומן הבהמה והכי רביתייהו ומסתמא בפעם אחת לא נדבקה כל כך אלא מעט מעט, ואם נימא דמתחילה כיון שרירי השומן מסתרכים להריאה היא טרפה, א"כ איך תחזור להכשירה, א"ו דגם מתחילה אמרי' דהכי רביתייהו וכשרה

והנה ברא"ש פרק אלו טרפות סימן י"ד הביא דברי ר' יעקב גאון שפעמים מתוך רוב שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאומות או לאונות ולעינוניתא דורדא, וא"כ הא חזינן דאיכא כה"ג, ודכותי' נמי חזינן דמחמת שומן הגרגרת מתפשטין רירים ונדבקים להריאה ואינם סירכות אלא רירי השומן, אך קשה לי מהא דכתב בסוף הגהות מרדכי בחולין במנהגי אנשי קנדיאה וז"ל עוד רגילין בריאה הסרוכה לשומן הלב שנופחין אותה אם נתקת הסירכא מאיליה על ידי הנפיחה אז ריר הוא וכשרה ואם לאו סירכא היא וטרפה ובשומן הגרגרת מטריפין כל הסרוך אליה עכ"ל משמע מזה דרק בשומן הלב תולין אבל ברירי שומן הגרגרת אין תולין כלל, ואולי אפשר לומר כמו שכתב אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק יור"ד סימן כ"א על דברי הרשב"א, וז"ל ואף שהרשב"א בתשובה סימן שפ"ג הטריפו ולא האמין לטבחים שכך הוא בהרבה בהמות, הרשב"א בימיו אכתי לא נודע לו מטיבו של זה הוריד עכ"ל, ומכ"ש הכא שנוכל לומר ג"כ שנשתנו עתה טבעי הבהמות דהא עכ"פ חזינן דבהרבה בהמות מוציאין רירים גם משומן הגרגרת, ואפילו את"ל דלא הוי רק ספק אם הוא מרירי השומן מ"מ הוה ס"ס ספק אם הוא מרירי השומן ספק סירכא ואפי' את"ל שסירכא היא דלמא קיי"ל כהתוס' ושאר פוסקים דס"ל שטעם טרפות הסירכא הוא דלמא תתפרק, וכאן באונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם סרוכה לגרגרת הוה סרכא בכסדרן וכשרה לפי שיטתם, והא אנן קיי"ל בנאבדה הריאה בלא בדיקה בגו"ט ועגלים דכשרה משום דלא מחזקינן בהון סירכות וכיון דחזינן דאדרבה מקלעי הרבה סירכות דבר זה מכריחנו לומר דאין אלה סירכות כלל אלא רירים. ובפרט לפי מה שכתב אא"ז בנודע ביהודה קמא חיור"ד סי' י"ז ובעוד כמה דוכתי וז"ל הנה המקרה לא יתמיד ולא יכיר מקומו להיות תמיד באבר מיוחד ובמקום מיוחד עכ"ל וכאן נסרך רק במקום מיוחד אשר נראה לעין שאין זאת סירכא כ"א מטבעי השומן להמשיך רירים, מכל הנך טעמי נראה לענ"ד שיש להכשיר סירכא כזאת אם עברה ע"י מיעוך עכ"פ גם בגדיים וטלאים ועגלים, כיון דמדינא בגסות אף בלא מיעוך מותרת ועי' בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ו והרבה אחרונים כתבו דהא דמחמירינן בגו"ט ועגלים מבגסות היינו דוקא היכי דההיתר היא ע"י מיעוך אז מחמירים בגו"ט ועגלים דאמרינן מתוך רכות הסירכא תתמעך אף שסירכא גמורה היא, אבל אם מדינא כשר אז ליכא נפקותא בגו"ט ועגלים מבגסות וזה פשוט, לכן לענ"ד באונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם