תשובה שלמה - א נז

זמן וכ"כ התוס' בתמורה (דף י"ט ע"ב) ד"ה אף אך לכתחילה איך אפשר להקדיש קודם חצות והא כתב הרמב"ם בפ"ד הל' ה' מהל' קרבן פסח הפריש פסחו ומת כו' בד"א כשמת אביו אחר חצות י"ד אבל קודם חצות הרי זה נדחה לפסח שני עכ"ל ופסק כרב אשי בפסחים (דף צ"ח), ומשמע מזה דיכול להקדיש פסח קודם חצות לכתחילה ואמאי הא הוי מחו"ז דהא קודם חצות הוא פסול בין לשמו בין שלא לשמו, ואין לומר כדתירץ אביי דאין מחוסר זמן לבו ביום לפי מה שכתב הלחם משנה בפרק ד' הל' ו' מהל' מחוסרי כפרה שס"ל להרמב"ם דיש מחוסר זמן לבו ביום ואין לומר נמי כמו שתירץ רב פפא דלילה אין מחוסר זמן לפי מה שכתב בספר מנחת חינוך מצוה רצ"ג שס"ל להרמב"ם שגם בלילה הוה מחוסר זמן, א"ו דלגבי מחוסר זמן כזה שאינו מחו"ז תוך ח' ימים ס"ל להרמב"ם דמותר להקדיש

ולכאורה אפשר להביא ראי' לזה מדברי התוס' בחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביא כו' וא"ת כיון דממה נפשך פסול האיך יכול להקריב כו' אי נמי כיון שהביאם ליד כהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב עכ"ל וא"כ תקשה עוד היאך מקדישם דהא ממה נפשך האחד פסול, אך אי נימא דיכול להקדיש ניחא, אך באמת אין מכאן ראי' דאפשר להקדיש על תנאי איזו שאפשר להקריב ולכן ם הקשו היאך יכול להקריב

אלא דבאמת נראה דהרמב"ם לא ס"ל כפירוש הרמב"ן בהא דהכתוב נתקו לעשה בחולין (דף פ') דהוא מפרש דהכתוב נתקו לעשה היינו דמחוסר זמן הוא לאו הבא מכלל עשה כמו שכתב בפרק ג' הל' ח' מהל' איסורי מזבח ובספר המצות מצוה ס', ומשמע נמי בהלכה ט' שם שתורים שלא הגיע זמנם הם כמחוסר זמן שקודם ח' ימים, ומ"מ לא תקשה להרמב"ם היאך מקדיש הפסח, דכיון דאין פסולו בגופו אין דומה לשאר מחו"ז, ועי' מש"כ התוס' בזבחים (דף קי"ד ע"ב) ד"ה היתר

והנה בספר מנחת חינוך שם כתב להקשות על מה שכתבו התוס' בתמורה (דף י') דקודם לידה לא שייך מחוסר זמן, מהך דחולין (דף ע"ה) דפליגי ר"י ור"ל בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי דר"י סבר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ור"ל ס"ל חלבו כחלב חיה דחדשים ואוירא גרמי איתיבי' ר"ל לר"י מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל בשלמא לדידי משו"ה מיעט רחמנא, אלא לדידך דחלבו כחלב בהמה אמאי מיעט רחמנא וליקרב א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן, ולפי מה שכתבו התוס' דקודם לידה לא שייך מחוסר זמן א"כ קשה לר"י היאך הוה מחו"ז הלא במעי אמו לא שייך מחו"ז וכמו לענין הקדש לא שייך מחו"ז א"כ לענין הקרבה נמי עכ"ל ולק"מ דאין הדמיון עולה יפה דהתוס' כתבו בודאי רק דלענין הקדש ל"ש מחו"ז קודם לידה, אבל לענין הקרבה לא יעלה על הדעת כלל לומר שמותר להקריב קודם לידה

ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני

סימן ג' בע"ה יום ג' ט' מרחשון תרנ"ט לפ"ק הראזאווא יצ"ו שאלה. הנה בפה עירנו יקרה לפעמים קרובות בעגלים וגדיים. וטלאים שהאונה העליונה מצד הימין הסמוכה לגרגרת נסרכה לשומן הגרגרת ומצוי דבר זה לפעמים בעגלים הרבה עד כדי שליש ממספר כל העגלים שנשחטים בפ"ק וניכר שהסרכא הזאת איננה מהריאה, ובהריאה אין שום ריעותא רק כפי הנראה היא משומן הגרגרת ואין זו סרכא רק רירי השומן אשר מתחילה המה כמו רירים דקים ואח"כ כאשר יתפטם העגל יתעבו, ודבר זה מצוי הוא כמעט בכל מקום שמן אשר יומשכו ממנו רירים כאלה כנודע לבקיאים בזה שמתחילה יומשכו רירים כאלה ואח"כ כאשר תשמן הבהמה ויתעבו ניכר לכל ששומן הוא

תשובה. הנה הרמ"א ביור"ד סימן ל"ט סעיף י"ג כתב דנהגו שלא למעך סירכות גדיים וטלאים ועגלים רק מטריפין אותם כי הסרכא רכה ומתנתקת במיעוך וגם. בהגבהת אצבע ישנם אחרונים שמחמירים בזה, ואמנם לענ"ד נראה לכאורה דבנ"ד גם לפי מנהגו שלא למעך בסרכות גו"ט ועגלים יש להכשיר, דהנה במרדכי בפרק אלו טרפות כתב בשם ראבי"ה וז"ל אונה העליונה הסמוכה לגרגרת ודרכו להפרד מן הגרגרת אם נסרכה לגרגרת טרפה וכן פסק בה"ג לפי שהגרגרת קשה ואינו סותמו כדאמרי' הכא האי סמפונא דאינקב לחברי' טרפה עכ"ל ומדקאמר דלכן טרפה מפני שהגרגרת קשה הוא ואינו מגין משמע דאי לא הוה קשה היה מגין שפיר וא"כ הוה סרכא בכסדרן, ולפ"ז היא טרפה רק לדעת רש"י ז"ל דס"ל דסרכא היא טרפה מטעם נקב אבל לדעת התוס' ורבים מהראשונים דס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם שעתידה להחפרק ע"כ סרוכה לגרגרת כשרה כיון דהוה סרוכה בכסדרן ולא תתפרק ולפי זה אם סרכא כזאת עברה ע"י מיעוך, דאף דבעגלים וגו"ט אין ממעכין מכל מקום אם עברה ע"י מיעוך הוי ספק סירכא, דאף דהמיעוך אינו ראי' בבירור דהוה ריר בעלמא משום דגם אם היתה סירכא ודאית ג"כ מתוך רכוחה תעבור ע"י מיעוך, מ"מ סירכא ודאית ע"כ אינה והוי' ספק סירכא ולפ"ז הוה ספק ספקא, ספק דלמא היא ריר בעלמא ולא סירכא, ואם תמצא לומר דהוה סירכא הא היא סירכא בכסדרן ודלמא הלכתא כהתוס' ולדעתם אונה העליונה הסמוכה לגרגרת אם נסרכה לגרגרת כשרה

ואל ישיבוני מדברי הרשב"א בחידושיו לחולין (דף מ"ו) דהקשה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב וז"ל ועוד קשה קצת שהיינו חותכין מחתך שיטה זו דאין סירכא אוסרת לגמרי אלא היכא דמסחרכת לריאה או לאחד מן המקומות שנקובתם במשהו אבל לגרגרת או לחזה או לאחד מן המקומות שאין נקובתם במשהו כשרה ובבדיקה כו' ולא כן דעת הגאונים ז"ל אלא כל היכא דמסתרכה טרפה חוץ מכסדרן כו' עכ"ל, והנה הגאונים ז"ל ס"ל דטרפות הסירכא היא מטעם שעתידה להתפרק וא"כ מ"ט אסרו נסרכה לגרגרת הא הוה סירכא בכסדרן, לאו מלתא היא דהא אפשר דאף לגרגרת הוה שלא כסדרן כגון שנסרכה אונה אחרת לא אונה עליונה הסמוכה לגרגרת או האומה נסרכה לגרגרת דהתם חשיבה שלא כסדרן

אלא דלפי זה הא הרמ"א פסיק ותני דאין ממעכין בכל סרכות גדיים וטלאים ועגלים ולפי הא דכתבתי שבסירכא כסדרן היכא דהוי טרפה לדעת רש"י משום דלא מגין אך לדעת החולקים כשרה בזה אפשר למעך מטעם ס"ס, וכל זה היה לו להרמ"א ז"ל להשמיענו ואדרבה הרמ"א ז"ל מסתם סתים לה בכל סירכות גו"ט ועגלים דאין ממעכין

ונראה לענ"ד דאין זה ספק ספיקא דכיון דיש סירכא לפנינו נחשבת לטרפה ודאית כל שלא נמעכה ועברה ע"י מיעוך בודאי והמיעוך הוא בירור שאין זאת סירכא רק ריר בעלמא, אבל קודם המיעוך הזה אין אנו מסופקין בריר כלל רק דחושבין אותה לסירכא ודאית, וראי' לזה מהא דקיי"ל דריאה שנאבדה בלא בדיקה כשר בהפסד מרובה, ואם יש ריעותא בצלעות כתב הב"ח דטרפה ואמאי לא נימא דהוה ספק סירכא דאפילו אם תמצא לומר שהיתה סרוכה שמא עברה ע"י מיעוך, ואמאי לא נימא נשחטה הותרה, וכמו שכתב הרשב"א בחי' לחולין (דף מ"ו) דכיון דנחשבת לריר בעלמא לא נולד המטריף ואמרי' נשחטה הותרה א"ו דאם היתה סרוכה לא נכלל