תשובה שלמה - א נו

עלה עליה זכר פסולה כו' והר' יצחק מסמפון פירש דלא פליגי בפרה עצמה אלא בבתה וטעמא דרבנן דפסולה כדדרשינן בספרי ויקחו אליך פרה בעינן שתהא בשעת לקיחה פרה ור"א לית לי' ההיא דרשה וה"ה דמצי פליגי בלקחו פרה קטנה עכ"ל, וקשה למה להו למפלגי במעוברת ואמאי נקטו מעוברת כלל, כיון דאין כל רבותא במעוברת יותר מבשאר פרה קטנה והו"ל למנקט פליגתייהו בפרה קטנה דליכא למטעי ומאי האי דנקטו פרה מעוברת, ולפי מה שכתבתי לעיל י"ל דבדיוק נקטו פרה מעוברת, כיון דפליגי בעוברה אבל בפרה קטנה לא פליגי כלל, משום דהוה מחוסר זמן, ובהא לא הוה פליג ר"א, אך עיקר פלוגתתם היא בפרה מעוברת דפליגי בבתה דקודם שנולדה אין בה משום מחוסר זמן כמו שכתבתי לעיל, ובהא מכשיר ר"א משום דלית לי' דרשה דויקחו אליך פרה עד שתהא פרה משעת לקיחה, ורבנן אית להו הך דרשה ג"כ, אבל לאחר שנולדה בפרה קטנה לא פליגי כלל

והנה הדבר מפורש דלא בעינן מעל"ע בשבת (דף קל"ו ע"א) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע איקלעו לבי ברי' דרב אידי בר אבין ועביד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרי לי' אי איתרחיתו ליה עד לאורתא הוה אכלינן מיניה השתא לא אכלינן מיניה, ופירש"י איתרחיתו מלשוחטו עד אורתא שהוא ליל ח' הוה אכלינן מיני' דמקצת היום ככולו כו' עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל, הרי הוא מפורש דלא בעינן מעל"ע

שוב ראיתי בספר מנחת חינוך מצוה רצ"ג שכתב ג"כ בקצת כמו שכתבתי וראיתי ג"כ בפרי מגדים לאו"ח סימן תצ"ח במשבצות זהב ס"ק ב' דהדר ביה ממה שכתב דבעינן מעל"ע, וכיון שכן נקטינן דלא בעינן מעל"ע: ש סימן ב למע"כ ידידי הרב הגאון כו' מהור"ר אלי' שליט"א אבד"ק מאריאמפאל יצ"ו

מה שהקשה כת"ר עלה דתירצתי דברי הרמב"ם בפ"א מהל' פרה אדומה שכתב ואין לוקחים עגלה ומגדלים אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה, שהשיג הראב"ד וכתב וז"ל א"א לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישים מחוסר זמן למזבח וזו קרויה חטאת עכ"ל ואמרתי דלכן נקט הרמב"ם הך טעמא דהוה ג"כ בגונא דליכא טעמא דמחוסר זמן כמוש"כ התוס' בתמורה (דף י') דקודם שנולד אין בו משום מחוסר זמן, וע"ז הקשה כת"ר דמלשון הרמב"ם משמע דאף אחר לידה אסור משום פרה ולא עגלה, אמינא לי' לכת"ר דאין ה"נ דמשמע כן מלשון הרמב"ם, אך כונתי דלכן נקט האי טעמא משום דהך טעמא שייכא בין על קודם לידה בין על לאחר לידה וטעמא דמחו"ז הוא רק לאחר לידה

ומה שהקשה כת"ר לשיטת הראב"ד דנקטו טעמא דמחוסר זמן הא נ"מ דאם משום ויקחו פרה ולא עגלה פסולה בדיעבד משא"כ במחו"ז, לענ"ד נראה דגם מהך טעמא דפרה ולא עגלה ג"כ אינה נפסלת אח"כ, והא דכתב הר"ש בפ"ב דפרה משנה א' וז"ל ואפי' עגלה בשעת לקיחה ואח"כ הגדילה היה פוסל עכ"ל, אין כונתו דהיה פוסל בדיעבד גם אחר שהגדילה דהא מסיק שם הר"ש ותניא בספרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מבין הכותים והיו שומרים אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולד נקבה כשר לפרה עכ"ל ואי נימא דאם לקח עגלה פסול בדיעבד גם בכה"ג היה פסול, אלא דלענ"ד נראה כונתו דפסול ליקח בכה"ג וכן כתב בספר מנחת חינוך מצוה שצ"ז דכשר בדיעבד אף אם לקח עגלה והגדילה: ועלה על דעתי עוד לתרץ דברי הרמב"ם דמשו"ה צריך לטעם אחר ולא סגי לי' בטעם דמחוסר זמן עפ"י מש"כ הרמב"ן בחידושיו לחולין (דף פ' ע"ב) ד"ה ה"ג וז"ל לפיכך נ"ל דה"פ דפרכינן מעיקרא ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דרחמנא אמר ושור ושה שרוע וקלוט לנדר לא ירצה ומעוך וכחות וגו' ושור או כשב או עז כי יולד ושור או שה אותו ואת בנו והו"ל לאו זה כולל ופורט פסולין שבשור ושה וכה"ג לקי עליה כדלקי בנזיר מכל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג וענבים לחים ויבשים ולקי בנא ומבושל ופריק ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דנתוקי עשה נינהו דכל פסולי לאוין שפרטן הכתוב כאן רובא בלא ירצה אבל פסולי עשה ששם אינם בבל ירצה ומכיון שהפסיק בפסול מחוסר זמן דז' אף מחוסר זמן באותו ואת בנו אינו בכלל והיינו ניתק לעשה דאפי' מחוסר זמן באותו ואת בנו ניתק מלאו דלא ירצה ואינו בכלל לאו אחר משום מוקדשים עכ"ל, ולפ"ז שארי מחוסרי זמן לבר מפחית משמונה ימים אינם בכלל זה בלאו דלא ירצה וכיון שביומא (דף ס"ג ע"ב) אמרי' ירצה לקרבן אשה ה' אלו אישים מנין שלא יקדשנו מחוסר זמן ת"ל קרבן, א"כ רק במחוסר זמן בפחות מח' ימים איכא איסורא להקדיש אבל בשארי מחו"ז כיון דאינם בכלל לא ירצה אין בהם איסורא להקדישם, והא דהקשה בזבחים (די"ב) א"כ פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה לא הקשה מטעם דאסור להקדיש מחוסר זמן אלא משום דהוי דיחוי כמו שמפו' שם ולא משום דאסור להקדיש וכיון דקיי"ל דאין בעלי חיים נדחים כמוש"כ הרמב"ם בפרק ט"ו מהל' מעשה הקרבנות ובפ"ד מהל' קרבן פסח הל' ט' ובעוד מקומות א"כ אפשר גם להקריב אח"כ מה שהקדיש מחוסר זמן דאינו נדחה, ומשום איסור להקדיש מחוסר זמן אין כאן כ"א במחוסר זמן שקודם ח', והא בתמורה (דף י"ט ע"ב) דס"ל לר"ש דאשם בן שתים והביאו בן שנה דכל עצמן אינם קדושים אף שס"ל דמחוסר זמן קדוש, ואי נימא דגם בכה"ג הוה מחוסר זמן אמאי מפליג בינייהו ר"ש א"ו דאין זה מחוסר זמן לענין איסור להקדיש, והא דס"ל לר"ש דבכה"ג אינם קדושים טעמא אחרינא אית בהו כמוש"כ התוס' בזבחים (דף קי"ד) יע"ש וא"כ ניחא גם ההיא דמעילה (דף י"א) דהתם בתורים שלא הגיע זמנן אין כאן איסור כלל להקדישן, ולכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' פרה טעמא דויקחו פרה ולא עגלה, דמטעם מחו"ז מותר להקדיש אף שקרויה חטאת, אשמעינן דאף אחר ח' ימים כל שאינה בת ג' שנים אסור לקנותה לשם פרה מהך טעמא דפרה ולא עגלה

ובזה היה ניחא מה שהקשה המשנה למלך בפרק ג' ה"ח מהל' איסורי מזבח אהא דאמרינן בר"פ ולד חטאת במעילה (דף י"א) מתקיף לה ר"ל וליתני נמי המפריש מעות לא נהנין ולא מועלין מפני שהם ראויים להביא שתי תורים שלא הגיע זמנן, ואי אמרת בשלמא דליכא איסור במקדיש מחוסר זמן היינו דקא מותיב ר"ל דליתני נמי המפריש מעות לפי שיכול ליקח בהם מחו"ז ורבא תירץ לו דשאני מעות דהתורה אמרה הבא שלמים שהרי מוכרת הוא להביא שלמים ממעות אלו אבל הכא מי אמרה תורה הבא מחוסר זמן, אלא אי אמרת דאסור להקדיש לא ידעתי איך דימה ר"ל שמפני שפטרנו במתני' מפני שלמים שנפטור לפי שיכול להביא מחוסרי זמן אטו לרשיעי ניחוש עכ"ל, ולפי מש"כ דרק במחוסר זמן דקודם ח' ימים איכא איסורא להקדיש ניחא דבתורים שלא הגיע זמנם ליכא איסורא להקדיש

ונראה לענ"ד להביא ראי' דבשאר מחוסר זמן מותר להקדיש לדעת הרמב"ם, דהנה הרמב"ם פסק כר' יוחנן אליבא בן בתירא דפסח ששחטו בי"ד שחרית פסול בין לשמו בין שלא לשמו כמבואר בפרק ט"ו מהל' פסולי המוקדשין, וא"כ תקשה להרמב"ם איך מקדיש הפסח קודם חצות היום הא הוה מחו"ז והא לא תקשה אמאי בדיעבד קדוש דכבר כתבו התוס' בזבחים (דף קי"ד ע"ב) ד"ה היתר דבדיעבד קדוש כשהקדיש מחוסר