תשובה שלמה - א נד

הבתים שנבנו אח"כ נחשבים שהם בעיר שאינה מוקפת חומה דבכה"ג המיעוט בטל לגבי רובא דהדבר נקרא ע"ש הרוב, דהיינו העיר נקראת אינה מוקפת חומה ע"ש רוב בתיה שנבנו קודם שהוקפה וממילא גם מיעוט בתיה נחשבים שהם בעיר שאינה מוקפת חומה

וכמו כן בעירובין (דף כ"ג ע"ב) קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה כו' כיון דנזרע רובו הוי ההוא מעוטא בטיל ליה לגבי רובא כו' דלכאו' תקשה ג"כ איך שייך ביטול בדבר הניכר אלא כמוש"כ דנקרא ע"ש הרוב וכיון דנזרע רובו הרי שם גינה על כל הקרפף ולכן אף אותו מיעוט בטל והוה כגינה, וכעין זה כתב אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק יור"ד סי' קפ"ו ד"ה אמנם וז"ל והנלענ"ד בזה דהיתר בהיתר לא בטל ואמנם היינו שנשאר כמו שהיה אבל שם חדש לא יחול על המיעוט כי כיון שנתערב ברוב כל מה שנתחדש בו אח"כ על שם הרוב נקרא ולכן צמר רחלים שנתערב בצמר גמלים והרוב של גמלים אף דלא בטיל ונשאר צמר רחלים מעורב מ"מ כשעושה אח"כ ממנו חוטים שם החוט ושוע שעושה אח"כ אינו נקרא חוט צמר רחלים או שוע של צמר רחלים רק נקרא חוט צמר גמלים או שוע צמר גמלים יעו"ש

ומעתה פשוט דאין כאן משום לא תתגודדו דאי אפשר לומר דהנך יקראו בי"ד והנך בט"ו דהא הספק הוא על כולם דאי נחשבת העיר למוקפת בשביל המחצה גם המחצה השניה מחויבת לקרא בט"ו וכן איפכא, וטעם ספיקו במחצה על מחצה נראה לענ"ד דכיון דהמחצה אינו מתבטל וא"כ כשיש בעיר בתים שאינם מתבטלים בהאחרים הלא בשבילם אפשר דהעיר נקראת הוקפה ואח"כ ישבה אף לכל הבחים, דבשביל המחצה שאינו מתבטל אתה צריך לחשוב להעיר בעצמותה שישבה אחר היקפה דהא ישוב חשוב דאינו נתבטל נתישב אחר ההיקף, או דלמא דכיון דאין כאן ריב בתי העיר שנבנו אח"כ אין העיר נחשבת להוקפה ואח"כ ישבה דהא ע"כ מחצה שלא נתבטל יש שנבנה מקודם

ובסברא זו יש להבין הא דאמרינן בחולין (דף כ"ט ע"א) אלא דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב וכי אתמר דרב ודרב כהנא לענין פסח אתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים רב אמר מחצה על מחצה כרוב ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב והתם, מ"ט דרב דכתיב איש איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין צבור נדחין ופירש"י דכתיב איש איש כי יהיה טמא ידחה לשני ופלגא נהי דרובא לא מיקרי מיהו מכלל יחידין נפקי להו ולא מידחו עכ"ל, דלכאורה צריך ביאור אמאי בציר מפלגא לא נפקי להו מכלל יחידים ולפי מש"כ ניחא דכיון דמחצה נהי דאינו יכול לבטל מחצה השני אך גם הוא יש לו החשיבות דאינו מתבטל, ומשו"ה נפקי מכלל יחידים המועטים דבטלי ברובו: חלק יורה דעה סימן א

בפרי מגדים יור"ד סימן ט"ו במשבצות זהב ס"ק ג' כתב וז"ל והנך ז' ימים בעינן מעת לעת דוקא ולא אם נולד סוף יום א' אם הגיע תחילת ליל מוצאי שבח הא יצא מכלל נפל דא"כ מה פריך בשבת (דקל"ו) מימהל היכי מהלינן אלא ודאי כדאמרן עכ"ל והנה ראיה זו אינה ראי' כלל, וכבר השיגו הגאון ר' שמחה מבוברקא ז"ל בהגה' שם בפרי מגדים, והמחבר בעצמו הרגיש בזה בספרו תיבת גומא בפ' ראה, דהא אמרינן שם להדיא דבאדם שעורא לצאת מכלל נפל שלשים יום ושמונה ימים בבהמה, ושם באדם קיימינן, וכן הקשה ג"כ דו"ז בעה"ס שיבת ציון בתשו' הנדפסת בספר נודע ביהודה תנינא חיור"ד סי' ז'

והנה דו"ז שם בנו"ב ורעק"א בתשו' ובחי' ביור"ד סימן ט"ו והגאון ר' שמחה מבוברקא הנ"ל הביאו ראי' דלא בעינן מעל"ע מהא דכתבו התוס' בערכין (דף י"ח ע"ב) ד"ה שנתו כו' הקשה הר"ש למה לי' קרא להכי תיפוק לי' מסברא דאלת"ה היאך נמצא תמידים כשרים לר"ה כו' ויש מפרשים דאין אנו מתחילים מנין שנחו כי אם מיום הרצאה ואינו כן דלא אמרינן הכי אלא לענין בל תאחר אבל לענין שנים לא דהא אמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים פי' אם שחט כבש ביום השלמת שנתו קודם שהגיע מעל"ע דלידתו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שעבר מעל"ע עד שעת לידתו פסול ואי אזלינן ביה אחר ההרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם הוא בן שנחו עכ"ל ומטתה אי ס"ד דהנך ז' ימים מונין מעל"ע א"כ לא מוכיחים התוס' מידי דאף שמתחיל למנות שנתו משעה שראוי להרצאה ואפ"ה משכחת הך דינא שהשלים מנין שנתו בין שחיטה לזריקה כגון שנולד באמצע יום א"כ נשלמו ז' מעל"ע ג"כ באמצע היום ומאז מתחילין למנות שנתו דהא מותר לשוחטו תיכף ואינו ממועט מיום השמיני וכיון דשעות פוסלות בקדשים נשלם שנתו ג"כ באמצע יום ושחט שעה אחת קודם השלמת שנתו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנשלמה השנה וא"כ לא מוכיחים התוס' מידי דשפיר יכולים לומר כדעת היש אומרים, אלא ודאי ע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דז' ימים להרצאה אנן נמנין מעל"ע כי אם ימים ויום הלידה נחשב ליום שלם ונגמרו הז' ימים בסוף היום וליל השמיני לאו זמן הרצאה הוא דהא ממעט מיום השמיני והלאה ואינו ראוי לשוחטו אלא עד הבוקר של יום השמיני וא"כ שפיר מוכיחים התוס' דאי מונים שנתו מיום ההרצאה א"כ מתחלת השנה בבקר וגם נשלמת בבקר ואיך יהיה במציאות שהשחיטה קודם שנשלמת השנה והזריקה אחר שנשלמת השנה ביום אחד הא תיכף בעלות הבקר כשיגיע זמן שחיטה נשלמת שנתו

והנה היש מפרשים ע"כ ס"ל דגם ההרצאה בעי מעל"ע, דאל"כ תקשה לדידהו קושית התוס', וכמדומה שכבר ראיתי כן באחרונים, וא"כ האי דינא סלקא בפלוגתא דלהי"מ בעינן מעל"ע ולדברי התוס' לא בעינן מעל"ע וראיתי בספר לקוטי הלכות בזבח תודה בזבחים (דף כ"ה ע"ב) ד"ה שעות וז"ל ומש"כ שם היינו הרמב"ם ואם פיחתו שעה אחת פסול בודאי לא קאי אפיחתו משנה דבתוך שנה נמי כשרים ואולי דקאי על מאי שמביא לקמי' דל"א יום בשנה חשיב שנה עכ"ל ואי נימא דהרמב"ם ס"ל כהי"מ דגם להרצאה בעינן מעל"ע א"כ האי ואם פיחתו שעה אחת דפסול קאי אם פיחתו שעה אחת מז' ימים פסול, ובהא הוה סלקא כהוגן לשון הרמב"ם דז"ל בפ"א הל' י"ב מהל' מעשה הקרבנות אעפ"י שכל הקרבנות כשרין מיום הח' והלאה כו' שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה אחת או פיחתו שעה אחת פסולין וא"כ אפשר דאדלעיל קאי, אך אין זה מוכרח דאפשר דבהנך דהכשרן משתי שנים דאם עברו ל"א ימים משנה השניה כשרים קאמר דאם פיחתו שעה אחת פסול כמש"כ בעל ל"ה

וראיתי בספר כתר המלך על הרמב"ם פ"א הל' י"א מהל'