תשובה שלמה - א נב

דהכא ע"כ כל הספקות אינם בודאי כהמיעוט ולכן בזה בטל ברוב, אך אם אנו דנין רק על אחד מהספקות מה דינו בזה שייך לאסור מטעם קבוע, דהא אפשר דהאי אחד הוא ניהו האסור ולכן אמרי' בזה דין קבוע, וא"כ הא בהעיירות שאנו מסופקים כשאנו דנין מה דינן הא אין אנו דנין על אחת מה דינה רק על כולן מה דינן ולכן אזלינן בתר רובא ולא שייך כאן דין קבוע, אך בתשעה ישראל ומצרי אחד הא אין אנו דנין על כולם רק על האחד שהרג אנו דנין מה דינו ואותו אחד אפשר שהוא המצרי ולכן דנין בזה דין קבוע דזה הוה כיצא מהקבוע, דהאי אחד דמספקינן בו ואנו דנין עליו הוא נקרא יצא מן הקבוע

ובזה לא תקשה נמי מה שהקשה שם בספר שער המלך מהך דכתב בספר כריתות להקשות דיאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע כו' הרי דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך הקבוע, ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קבוע עכ"ל ולפי מה שכתבתי לא תקשה דהתם הא כשחורשין כל שדה הוי כפירש דעל אותה שדה אנו דנין אם אסורה בחרישה, והוי כמו יצא מן הקבוע דא"א לומר דדנין על כל העולם ביחד דהא אין חורשין כל העולם ביחד דנימא דע"כ אין כל העולם נחל איתן אלא חורשין רק שדה אחת, ועל כל אחת כשחורשין אותה איכא למימר דלמא היא נחל איתן, אבל בעיירות המסופקות כשאנו מדיינין מה דינן ע"כ על כולן מדיינין ולכן לא שייך לומר קבוע, ול"ל דהא בשדות ג"כ אנו דנין על כל העולם ביחד, דהא התם גבי עיירות כיון דאנו דנין על כל העירות המסופקות ביחד ואמרינן דכיון דאנו דנין על כולם ביחד לא שייך בזה דין קבוע ובטלות ברוב, דמה תאמר דכל עיר כשתקרא הרי יצאה מהקבוע, זה לא ניתן להאמר דהא אנו מדיינין על דבר שיעשה בכל המסופקות ביחד ובזמן אחד וא"א לומר על כל אחת שהיא יצאה ופירשה מהקבוע דהא כשקורין בעיר זו ידוע שקורין נמי בכל העיירות המסופקות, אבל בהשדות אף דאנו מדיינין על כל השדות. מ"מ כשאנו אומרים שניזל בתר רובא ומותר לחרוש כל השדות, אך הרי לא מדיינין על מעשה שיעשה ביחד ובזמן אחד וכשחורשין בזו אפשר דאין חורשין בזו ועל כל אחת כשחורשין אותה איכא למימר דיצאה מהקבוע ואיך שייך לומר דבטל משום דלא יצא מן הקבוע דהא כשיחרוש יצא מהקבוע

ועוד נ"ל דגבי עיירות המסופקות לא שייך למימר דין קבוע דהא עיקר דין קבוע לא שייך אלא כשנתערב איסור ידוע בהיתר, אבל כשלא נתערב איסור ידוע, רק דכל אחד ואחד מסופק לנו אם הוא איסור או היתר לא שייך בזה דין קבוע, דרך משל אם היו עשר חנויות מוכרות בשר וכל אחת ואחת מסופקין בה אם היא כשרה או טרפה. אטו שייך למימר בזה קבוע, דהא עיקר הספק היכא דאמרינן קבוע הוא דמספקינן לי' דלמא הוא האיסור, אבל הכא עיקר ספיקו של כל אחד ואחד מצד עצמו הוא ולא מפני שמסופקין דלמא הוא ניהו האישור, ואין ספיקו של אחד מורה על חבירו כלום דאפשר דאף דהוא איסור חבירו הוי נמי איסור או אפכא ואפשר דאחד הוה איסור וחבירו היתר, דבכל אחד מספקינן ביה מצד עצמו ואין זה תלוי כלל במה שמסופקין גם על חבירו, וא"כ בעיירות המסופקות עיקר הספק הוא על כל אחת ואחת מצד עצמה דעל כל אחת מספקינן דלמא היא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואין ספק שלה תלוי בחברתה כלל, דאפשר דכולן מוקפות ואפשר דכולן לא מוקפות ואף אם יתברר לנו על אחת שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או אפכא מ"מ על האחרות נשאר הספק במקומו, דהא לא מספקינן בהו מפני שמתערב בהן עיר אחת שמוקפת חומה מימות יב"נ רק הספק הוא על כל אחת בפני עצמה ואין תלוי במה שמסופקין גם על יתר העיירות, משא"כ בכל מקום דאמרי' קבוע הוא מפני שיש שם איסור ידוע והספק על כולם מחמת אותו איסור, דהאיסור אין עליהם מצד עצמן וכל שיתודע לנו האיך הוא האיסור שוב לא יהי' ספק על האחרים לומר דלמא כולהו נמי הוו איסור, וא"כ לא תקשה נמי מהך דנחל איתן דהתם עיקר הספק הוא מטעם דנתערב נחל איתן ואילו ידעינן מקום נחל איתן לא היינו מסופקין על יתר השדות, דהתם לא הוה הספק על כל שדה בפני עצמה דלמא היא נחל איתן דכל השדות לא הוו נחל איתן

והנה אהא דכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל ועוד שאפי' תאמר שהוא ספק שקול הו"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא אתה פוטרו בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור משני עכ"ל כתב ע"ז במשנה למלך פרק א' הל' י"א מהל' מגילה וז"ל אך מה שיש לי לדקדק בדברי הר"ן הללו דכיון דלא מצינו למימר דהו"ל ספק של דבריהם ולקולא משום דא"כ אתה פוטרו בשניהם ומבטל ממנו מקרא מגילה א"כ נחייב אותו שיקרא בי"ד ובט"ו דמאי חזית דנקיל בט"ו טפי מי"ד, והר"ן עצמו בפרק ערבי פסחים עלה ההיא דאמרינן והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו צריכי הסביה כתב דאע"ג דבעלמא קי"ל אפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ הכא בעו למעבד היסבה בכולהו דאי ניזל לקולא אמאי נקל בהני טפי מבהני ואי ניקל בתרוייהו מיעקרא מצות היסבה לגמרי ע"כ ולפי מ"ש הר"ן במגילה ה"נ גבי היסבה הול"ל שיעשה היסבה בתרי קמאי דוקא, ותירץ דעד כאן לא כתב הר"ן אלא דוקא גבי היסבה שהספק הוא בעיקר תקנת חכמים אי נימא דקמאי צריכי היסבה את"ל דתקנת חז"ל היתה בכסי בתראי נמצא שנתבטלה תקנת חכמים מכל וכל וכן אפכא משא"כ גבי עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה מימות יהושע שכתב הר"ן ז"ל דקורא בראשון ופטור בשני מטעם ספק דרבנן התם שאני דתקנת חז"ל במקומה עומדת כו' עכ"ל ובספר שער המלך פרק י' הל' ו' מהל' מקואות בכללי ספקות כלל ד' הקשה עליו מההיא דראש השנה (דף י"ד) מעשה בר"ע שליקט אתרוג בשבט ונהג בו שני עישורין, והשתא קשה דה"נ גבי אתרוג לא מיעקרא תקנתם דרבנן לגמרי והוי ממש כההיא דעיירות המסופקות ולא הו"ל לר"ע להפריש אלא מעשר עני או מעשר שני גרידא ובאידך מיפטר מטעם ספק דרבנן עכ"ל, ולענ"ד נראה בכונת המשנה למלך דהנה היסבה אם עושה אותה שלא בזמנה אינה מצוה כלל, דא"א לומר דהיסבה מצד עצמה היא מצוה וגם הזמן הוא דבר בפני עצמו לא מתנאי המצוה ההיא עצמה, דפשוט הוא דהיא רק מצוה אם עושה אותה בזמנה היכא דתקנו חכמים, אבל אם עושה היסבה בזמן אחר ובזמן שתקנו חכמים לא עשה הרי זה כלא עשה היסבה כלל ונמצא דלא קיים תקנת חכמים כלל. משא"כ גבי עיירות המסופקות דעיקר המצוה היא קריאת המגילה ורק שתיקנו גם זמן אבל אין הקריאה תלויה בזמן דהיא מצוה בפני עצמה, וא"כ גבי היסבה אם עשה שלא בזמנה לא קיים תקנתם כלל. משא"כ בעיירות המסופקות אם קרא בי"ד אף אי נימא דמצוה בט"ו מ"מ תקנתם קיים רק שלא בזמן, ובזה נפטר מטעם ספק דרבנן, ולפי זה לא תקשה נמי מהך דר"ע דהפריש שתי מעשרות מעשר שני ומעשר עני, דהתם המצוה תלויה בהזמן, דאם הוא זמן שצריכים להפריש מעשר שני ולא הפריש מעשר שני רק מעשר עני א"כ לא קיים תקנתם כלל במעשר שני, דמעשר עני מצוה. אחרת היא ואין מצוה כלל להפרישו באותו זמן שמצוה להפריש מעשר שני. וכן אפכא, ומשו"ה הפריש ר"ע שתי מעשרות כדי לקיים תקנתם ממ"נ

ועוד נראה לענ"ד דבהיסבה הספק הוא בעיקר תקנת חכמים אי בתרי כסי קמאי או בתרי כסי בתראי, אבל בעיירות המסופקות אין הספק בעיקר התקנה רק דהספק הוא מצד אחר אם הן מוקפות כדינא או לא ובכה"ג אזלינן לקולא, ומשו"ה לא תקשה נמי מהך דר"ה (דף י"ד) דר"ה נהג שתי מעשרות באתרוג דהתם נמי הספק הוא בתקנת חכמים אם נתחדשה שנה באחד בשבט או בט"ו בו או אם משעת חניטתו עישורו או משעת לקיטתו. ואין הספק מצד אחר, ע"כ נהג בו שתי מעשרות: