תשובה שלמה - א מט

דברובו שאינו מקפיד מן התורה הוה טבילה היינו דמ"מ המים נוגעים במקצת מן הגוף אבל כשאינם נוגעים כלל לא הוה טבילה. ולענין טבילה כל הגוף היינו כולו וגבי חציצת רגלים לבין הרצפה כל הרגל הוי כולו דאף אי אינו מקפיד עליו מ"מ אילו היה דם יבש הלא היה חוצץ בין כל הרגל לבין הרצפה וכולו אף שאינו מקפיד עליו חוצץ. ודכותי' גבי נטילת ידים כל היד הוה כולו ואף אי אינו מקפיד עליו חוצץ מה"ת גבי קידוש ידים דהוה מה"ת. והא אף לדידן דגזרינן רובו שאינו מקפיד אם רוב היד מכוסה אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ כמבואר באו"ת סי' קס"א בב"י וע"ש במג"א ס"ק ג'. והיינו משום דצריך נטילה רק להיד לכן כל היד הוה כולו ורוב היד הוה רובו. ודכותי' הכא כיון דצריך שלא תהא חציצה בין הרגל להרצפה כל הרגל הוה כולו. והא דהביא בשם הלכות קטנות דבמוהל שנתייבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה היינו בנמצא על מיעוט ידו והוה מיעוטא שאינו מקפיד

שוב התבוננתי בשבות יעקב שם שכתב וז"ל ודוחק לומר כיון דצריך הכהן לעמוד רגלו על הרצפה בלי חציצה וכיון שהולך עד ארכובותיו בדם הוי כרובו שאינו מקפיד וגזרו משום רובו המקפיד. דזה לא הוי רובו ממש וגם אפשר דלא גזרו שבות במקדש. כה"ג עכ"ל, ועיין במחצית השקל סי' קס"א ס"ק ז' שכתב שזו היא דרך כבישה והא דכתב דלא גזרו שבות במקדש הא הרבה שבותים גזרו שם עכ"ל. ואינני יודע למה להו לדחוקי כולי האי דהא הכא הוה כולו שאינו מקפיד וכולו שאינו מקפיד אסור מן התורה כמוש"כ לעיל: סימן כג בע"ה יום ד' י"ז אלול חרנ"ו לפ"ק טאווראג יצ"ו למע"כ הרב הגאון מהור"ר הלל דוד הכהן אבד"ק ווילקי

מה שכתב בשם חתנו נ"י להקשות עלה דכתב בספר שו"ת בית יעקב דאם אפשר לחבר עוקץ של אתרוג שניטל ע"י מחט או קיסם ואינו ניכר ונקרא שלם ולא חסר. והקשה חתנו נ"י הא תוספתא מפורשת הוא בפ"א דעוקצין והביאוה התוס' בזבחים דף ק"ה ד"ה חיבור. ומנחות דף כ"ד ד"ה צירוף וז"ל התוספתא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור עכ"ל. הנה קושי' זו כבר נשמעה בין החיים וכבר דברו מזה האחרונים ועיין מה שכתב בזה בספר שו"ת שאילת שלום מ"ת סי' רל"ב

ולענ"ד נראה לישב דעת בעל שו"ת בית יעקב דהנה באתרוג הפסול משום חסר אז אין שום נפקותא היכן הוא חסר. מפני שזהו פסול בעצם ולכן לא אכפת לן באיזה מקום הוא פסולו, אבל הפסול מפני שאינו הדר אז יש נפקותא טובא דבמקום שנראה הוא פסול ובמקום שאין נראה אינו פסול ומחוטמו ואילך פוסל כל שינוי מראה בכל שהוא וכן גם חזזית. וזהו שמפני שנראה להדיא אין זה הדר. והנה יש שפסול מפני שנראה למראית עין שהוא חסר אבל באמת אין בו החסר ואז אינו פסול מפני חסר דהא באמת אינו חסר רק מפני שלמראית עין חסר הוא לכן פסול משום הדר. שאין זה הדר שנראה הוא למראית עין שפסול הוא והנה הרי"ף ז"ל כתב בפ"ג דסוכה וז"ל ניטלה פטמתו כו' ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו ולא נשתייר ממנה באסיתא כלום נמצא מקומו כמו גומא ונראה כמו נקב וחסר ולפיכך פסול עכ"ל. ולכאורה הו"ל למכתב נמצא מקומו גומא והוה נקב וחסר. ומדמדייק בלישני' ונקיט נמצא מקומו כמו גומא ונראה כמו נקב וחסר נראה דבדקדוק גדול כתב כן. דהנה באמת הבוכנא אינה מגוף האתרוג ועי' בהרב המגיד פרק ח' הל' ז' מהל' לולב וא"כ משום שחסרה היא עצמה לא היה לנו לפסול האתרוג ולכן דייק הרי"ף וכתב נמצא מקומו כמו גומא. ונראה כמו נקב וחסר, ולכן פסול רק מפני מראית עין. ולכן כשהדקו במחט או בקוץ ואינו ניכר שוב אינו נראה גם כן למראית עין כגומא ולכן כשר, אבל בהך דתוספתא דהתם כיון שגוף האתרוג נפרץ ואתה בא לחברו בודאי חיבור אדם לא הוה חיבור

ובזה ניחא ראיתו מהך דעירובין (דף פ"א). דהתם נמי משו"ה צריך שלמה מפני מראית עין כדי דלא ליתי לאנצויי אני נתתי שלמה ואתה פרוסה. ולכן כיון שמחברו ע"י קיסם ונראה שלם למראית עין אין בו משום איבה

והנה בהגה' מיימוניות פרק ח' הל' ז' מהל' לולב בשם ר"ח כתב וז"ל שאם נעקר הבוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של האתרוג וחסר האתרוג ופסול. וכ"כ המרדכי בסוכה סי' תשנ"ב בשם ריב"א שחיישינן שמא חסר. היינו ג"כ שמא יחד עם הבוכנא ניטל מגופו של האתרוג. וא"כ טעם הפסול הוא משום חסר. וחסר הוא כשר בשאר הימים ולכן גם רבינו ירוחם התיר נטלה פטמתו ועוקצו בשאר הימים. והבית יעקב הוא מתיר רק מיום שני ואילך כמו שכתב הבאר היטב בשמו באו"ח סי' תרמ"ח ס"ק ט"ו. והא דהצריך לחברו ע"י מחט או ע"י קוץ והא לדידהו אף בלא חיבור ג"כ כשר בשאר הימים, היינו כדי להכשיר אף להנך דס"ל שטעם פסולו הוא מחמת הדר משום שנראה כמו חסר וכיון שמחברו ע"י מחט או ע"י קוץ שוב אינו נראה כמו חסר ואינו פסול

חיים פישל עפשטיין הה סימן כד בע"ה מוצש"ק נח עת"ר רפ"ק סייני למע"כ ידידי הרב המאוה"ג כו' מהור"ר מנחם בראמזאהן שליט"א

מה שהקשה כת"ר במכתבו אלי. עלה דכתב התוספות יו"ט פ"ז מ"ח דסוטה בסוף ד"ה פרשת המלך כו' והא דקרי לה פרשת המלך ולא כן בשל כהן הגדול לפי שפרשת המלך מצוה מן התורה שנא' תקרא וגו' אבל קריאת כ"ג ביוה"כ אינה אלא תקנה ומנהג מאנשי כנה"ג עכ"ל התוי"ט. והקשה כת"ר שזהו דלא כמפורש ביומא (דף ה') א"ר יוחנן משום רשב"י מנין שאף מקרא פרשה מעכב ת"ל ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' אפי' דיבור מעכב. ולא עוד אלא שהתוי"ט סותר ד"ע ביומא רפ"ז וז"ל בא לו כ"ג לקרות פרשה דילפינן ממלואים כמ"ש הרב ברפ"ק ואמרי' בפ"ק (דף ה') מנין שאף מקרא פרשה מעכב כו' ואפי' אם נאמר דכונתו דפרשת המלך מפורש ממש. אבל קריאת כ"ג אינה מפורש בתורה אלא ילפינן ממלואים מ"מ הא דכתב אבל קריאת כ"ג ביוה"כ אינה אלא תקנה ומנהג מאנשי כה"ג דאימתי היו בבית שני והא תלמוד ערוך ממקרא מפורש שמעכב ודאי היה נוהג גם בבית ראשון עכ"ל כת"ר וראיתי בהגה' הרש"ש ז"ל בסוטה דף מ"א שכבר הקשה קושי' זו על התויו"ט

והנה לענ"ד נראה לומר דהא אמרי' ביומא (דף ס"ח ע"ב) מדקתני באצטלית לבן ושלו מכלל דקריאה לאו עבודה היא וכן פסק הרמב"ם בפ"ג הל' ט' מהל' עבודת יוה"כ ואיך נאמר שמעכבת גם לדורות ואף דהגרלה ג"כ אינה עבודה ומעכבה כדפסק הרמב"ם שם הל' ג' היינו דבהגרלה הוה גזרת הכתוב דמעכבה כדאיתא ביומא דף ל"ט ע"ב שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני. והא בין לר'