תשובה שלמה - א מח

ומעתה לענין חציצת הלולב התם נמי אי הוה בעינן שכל היד תגע בהלולב אז ודאי היחה הלחלוחית חוצצת דנהי דבמקום שדוחק ידו על הלולב הלחלוחית מסתלקת משם מ"מ הרי היא נשמטת למקום אחר בהיד ששם אינו דוחק אח ידו על הלולב ושם היא חוצצת. אך התם הרי ואינו צריך שכל היד תגע בהלולב התם בעינן רק שבמקום מגעו ללולב לא יהא דבר חוצץ בין מקום המגע ללולב ויכול הוא לאחוז הלולב אף במקצת ידו. וא"כ כיון שבמקום שאוחז הלולב נדחק מקום הנגיעה אל הלולב ומשם המים מסולקים מרוב דוחק כמובן. רק דהם נשמטים למקום אחר שאינו נוגע שם הא בזה לא אכפת לן דמ"מ במקום הנגיעה אין חציצה

ולא תקשה לשיטת הסוברים דאף אם מקצת היד מכוסה אסור משום חציצה דלא כמו שכתב בתשו' מהרי"ו בשם ספר האגודה ופסק כן הרמ"א בסי' תרנ"א סעיף ז'. ע"ש בב"ת ובביאור הגר"א ז"ל. דאף לדידהו לו יהא נמי דאין צריך לאחוז הלולב בכל היד ואף אם אוחזו במקצת ידו סגי מ"מ במקום שאוחזו אסור שתהיה שום חציצה. וא"כ אם מקצת מן היד מכוסה הא אפשר שיאחז גם בהך מקצת ותהיה אז חציצה במקום האחיזה

ובספר עמודי אור הביא ראי' בשם חכם אחד מסוגיא דסוכה (דף ל"ה) דאמרי' שם שאתרוג מתכשר ע"י מי הלולב משמע שהמים עודן עליו בשעת נטילה. אך הגאון המחבר דחה זה דאפשר במקום אחיזתו נגוב הוא וכ"כ התוס' שם שהמים מנטפין על האתרוג. משמע מנטפין עליו מלמעלה עכ"ל. והנה בפרי מגדים או"ח סי' תרנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ד הביא ראיה לדעת הרקנט"י דד' מינים צריך לחברם מהא דאמרי' מפני שמכשירה אלמא צריך לחבר יחד. א"כ משמע דההכשר הוא ממה שנוגע בלולב א"כ רטוב הוא אף במקום אחיזתו. ומה שדחה שם די"ל כי דרך הוא להכשירם בכך ששוכח הנה בתפארת ישראל על משניות סוכה פרק ג' משנה ה' כתב דאין לומר דא ו מפני שמא יחברן דלהא א"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן אך הרב המגיד בפרק ח' הל' ב' מהל' לולב כתב בפי' מפני שמכשירה דע"י נטילתו בא לשומו במים עם הלולב ויוכשר. א"כ לפי דבריו אין מזה ראיה דההכשר הוא מפני שמקודם היה במים ואח"כ בעת הנטילה אפשר שינגבם. וזהו דלא כמוש"כ בפרי מגדים באשל אברהם סי' תרנ"ד ס"ק ב' כתב דאתרוג אין נותנין במים דאפי' פחות מכד"ש מ"מ מתקלקל הוא

וראיתי בספר כתר המלך על הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ פרק ב' הל' ב' וז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא בכתובות דף ע"ה תנא הוסיפו עליהן המזוהם דהוי מום בכהנים כו' ומסיק כאן בזיעה עוברת וכאן בזיעה שאינה עוברת וקשה ל"ל לאסור משום מום ת"ל דלפ"ד המל"מ תהיה הזיעה חציצה בין בשרו לבגדו ופסול הוא לעבודה דאינו לבוש בגדי כהונה. אלא ע"כ צ"ל כאן דזיעה הוא לח ואינו חוצץ כמו דם ומים עכ"ל. ואי משום הא לא איריא דהא צריך להשמיענו דהוה מום דאז פסול אף במקומות שאינו לבוש שם בבגדים כגון על פניו. ועוד י"ל דאי רק משום חציצה הוה רק כמו רוח שחוצץ שאם עבד בדיעבד עבודתו כשרה כמו שפסק הרמב"ם בפרק י' הל' ז' מהל' כלי המקדש. דחציצת המים אי אפשר לחשוב כחציצה גמורה שגם בדיעבד אם עבד עבודתו פסולה כמש"כ הרמב"ם שם דהא אף במקום שהמים חוצצים אם יהדק שם הבגד נשמטים המים גם מאותו מקום והבגד יהיה על בשרו רק שישמטו המים על מקום אחר ושם לא יהיה הבגד על בשרו וא"כ אינם כחציצה שעל הגוף דהא אינם חציצה על מקום מיוחד רק דהוא כרוח שגורם רק שלא יהיה על בשרו וא"כ בדיעבד עבודתו כשרה. אבל כשפסול משום מום אז אף בדיעבד חלל עבודתו כמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' הל' י"ג מהל' ביאת המקדש ואם עבד בזיהום זיעתו או בזיהום פיו הרי חלל עבודתו, כשאר אלו הבעלי מומין כולם יע"ש

ובזה ניחא מה שהקשה בספר שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ס"ט עלה דמבואר ביור"ד סי' קצ"ח סעי' י"ז בהגה' שמי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכת בדם אינו חוצץ שרוב בני אומנות זו אין מקפידין. והקשה דהא איתא בפסחים סוף פרק תמיד נשחט דף ס"ה ובזבחים (דף ל"ה ע"א) שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם ומקשה הש"ס והא קהוי חציצה ומשני לח הוא ואינו חוצץ. משמע דאי יבש הוא אף שאומנתם בכך ושבח הוא להם מכל מקום מקפידין על זה וחוצצין עכ"ל. ולענ"ד נראה דהנה בטבילה אין צריך שהמים יגעו אל כל הגוף בהחלט דהא במיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ אף שכמובן אין המים נוגעים באותו מקום שיש בו החציצה. אלא דדינא הכי דאם מקפיד עליו חוצץ ואם אינו מקפיד אינו חוצץ אף שהמים אין נוגעים בהגוף באותו מקום דבטבילה אכפת לן רק בדין חציצה דאם מקפיד הוה חציצה מדינא ואם אינו מקפיד לא הוה חציצה מדינא אבל בנגיעת המים לא אכפת לן. ומשו"ה בשוחט או קצב שאומנתם בכך ואינם מקפידין אף אם ידם מלוכלכות בדם אינו חוצץ ואף שדם היבש מעכב שהמים לא יגעו לעצם היד באותו מקום מ"מ כל שאינה חציצה מצד הדין לא אכפת לן. דהכי הלכתא דנחשבת טבילה אף שיש מקומות שאין המים נוגעים שם מ"מ נחשבת טבילה כיון שהמים נוגעים בהחציצה שאינו מקפיד דזה הוי נמי כמו שנוגעים בהגוף אבל בכהנים התם העיקר הוא שתהינה רגלי הכהנים נוגעות ממש בהרצפה, ואף דלא אכפת לן שתהינה כל הרגלים נוגעות בהרצפה כמש"כ לעיל דאפשר שיעמוד ברגלו אחת או שיעמוד צפוף על חצי רגל. אך מ"מ מקום הנגיעה צריך שיהי' נוגע ממש בהרצפה דהא בזבחים (דף כ"ד) יליף שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין. הרצפה מכלי שרת ולשיטת התוס' יליף מבגדי כהונה וכמו דהתם צריך שיהיו נוגעים לבשרו ממש ודכותי' ברגליו לרצפה הכונה דצריך שתהינה נוגעות להרצפה ממש. ולו יהא נמי ששבת הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם ואינם מקפידים התם לא בהקפדה תליא מלתא דהא מ"מ אי הוה הדם יבש סו"ס לא נוגעות רגליהם בהרצפה ומשו"ה צריך לשנויי לח הוא ואינו חוצץ

וניחא נמי מה שהקשה שם על מש"כ בספר תשובת הלכות קטנות סי' כ' שמוהל שנתייבש יבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה מהא דאמרינן שבח הוא לבני אהרן כו' ה"נ י"ל שבח הוא למוהל שיהא ידיו צבועות בד מילה ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ. והקשה עליו וז"ל ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש"ס שם במקומו דגם בבני אהרן הוה חציצה אם הוא יבש ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' ביאת מקדש ובטור וב"י סי' קצ"ח מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג"כ חציצה גבי כהנים דשווים הם וצ"ע עכ"ל. ולפי מש"כ זה ניחא דהתם גבי כהנים אי הוה דם יבש נהי דאינם מקפידים אך סו"ס לא היו רגלם על הרצפה והכא בנטילת ידים תלוי בהקפדה. ומכיון דחזינן דשבת הוא לבני אהרן כו' ה"נ י"ל שבח הוא למוהל שתהינה ידיו צבועות בדם מילה ומכיון ששבח הוא אינו מקפיד ובחציצת טבילה או נטילת ידים העיקר אם אינו מקפיד. והא דכתב דבהרמב"ם והב"י מבואר דכל דהוי חציצה לענין טבילה הוי ג"כ חציצה גבי כהנים. הא מבואר שם ברמב"ם פ"ה הל' ט"ז מהל' ביאת מקדש שזהו לענין חציצה בקידוש ידים אבל לענין חציצה שבין הרצפה להרגלים אינו תלוי כלל אם מקפידים או לא מקפידים דאף אי לא מקפידים סו"ס הא לא נגעי רגליהם בהרצפה

ובפשיטות נראה לענ"ד דהא אמרי' ביבמות (דף ע"ח ע"ב) והא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ופירש"י אבל כולו חוצץ אע"ג דלא מקפיד עכ"ל וזהו משום דאז אין המים נוגעים כלל בהגוף, דנהי