תשובה שלמה - א מז

זכה בה עכ"ל. ולדידיה הא אפשר לזכות אף באיסורי הנאה בגוונא שאפשר לבא לידי היתר. אך להרשב"א א"א לומר כן דהא בפירוש כתב בתשו' סי' תר"ב וז"ל אבל לזכות במתנה שנתנו לו אחרים ובאותה שעה שאינו יכול ליהנות בו שיהי' שלו נימא הואיל ואי בעי מתשיל זה אינו דכיון דבשעה שקבלו אינו יכול לזכות בו ואינו שלו שוב אין לו בו זכות עכ"ל והנה לשיטת הר"ן יש להבין דכיון דכשיזכה בו הישראל שוב לא מהני עוד ביטול עו"ג דהא הוי עבודה זרה של ישראל דאינה בטילה עולמית ואיך יזכה דמאי מהני מה דמקודם אפשר לבטל. ואפשר שהר"ן ס"ל כהסמ"ג שהביאו ביור"ד סימן קמ"ו דמדאורייתא מהני ביטול לעבודה זרה של עו"ג אף משהגיע ליד ישראל. ורק מדרבנן לא מהני בה ביטול. ומשום הכי יש לו דין זכיה בהא כיון דמן התורה אפשר שיהיה בה דין ממון. ואכמ"ל בפרט זה

אשר על כן הנראה לענ"ד דאף דבאיסורי הנאה שהם שלו מקודם יש להם דין שלו אף להרשב"א ז"ל דהא הקשה בקידושין (דף נ"ו) אמאי אינה מקודשת באיסורי הנאה הא יכול ליהנות שלא כדרך הנאתן. ותירץ דשלא כדרך הנאתן שרי רק לחולה והקשה נמי הא בהנך דנשרפים שרי ליהנות מאפרן ותהי' מקודשת, א"כ משמע דיש להאיסורי הנאה דין שלו דאל"כ איך תהי' מקודשת. אך אם האיסורי הנאה אינם שלו ורוצה לזכות בהם אין לו בהם שום זכיה דמה זכיה שייך באיסורי הנאה וכמו שכתב הרשב"א בתשו' סימן תר"ב שהבאתי לעיל. שהשיב שם באשה שאסרה על עצמה כל נכסי ראובן ואח"כ קבלה קידושין ממנו דאינה מקודשת דכיון דאסורה בהנאה בהם אינה יכולה לזכות בה עכ"ל. וא"כ במודר הנאה מלולבו של חבירו או מלולבו של עצמו אף דרוצה לצאת בו ביום א' וא"כ רוצה בודאי לזכות בו מ"מ כיון דאסור לו בהנאה א"א לו לזכות בו דאף שהיה שלו מ"מ מדנדר הנאה ממנו א"כ הוה כמו שהפקירו ואין לו בו שום דין זכיה כמו שכתבתי לעיל. ולזכות עתה ג"כ א"א באיסורי הנאה א"כ אף להרמב"ם לא מקרי שלכם כיון דאין לו בהלולב שום זכיה. אלא דהא כבר כתב הרשב"א בתשו' סימן קע"ח וז"ל ואם נפשך לומר מאי אפי' דקאמינא אדרבא כיון שאסרתו התורה בהנאה אי אפשר לו לזכות בו לכתחילה ואין אני קורא בו חמץ של ישראל. לא היא דכל שרוצה לזכות בו אעפ"י שהוא אסור בהנאה זכה בו ליאסור בהנאה לעולם ולעבור בו כחמצו וכענין שאמרו בע"ז שאעפ"י שאסורה בהנאה ואי אפשר לזכות בה מ"מ כל שדעתו לזכות בה ע"ז דישראל קרו ביה עד שיבטלה גוי עד שלא הגביה ישראל לזכות בה עכ"ל. ממוצא דבריו חזינן דאף דיש זכיה באיסורי הנאה היינו רק לגבי הא דיעבור עליה או שתאסר עולמית. דהיינו דלגבי קנין הגוף של האיסורי הנאה וזכיותיה אין בה זכיה כיון דאינה נחשבת לקריין ממון. רק דיש בה זכיה לגבי החובות שעליה היינו שתאסר עולמית או שיעבור עליה א"כ שפיר כחב הרמ"א דאם נתכוין לזכות לא יצא. דלהך דינא שתיאסר עולמית יש לו בה זכיה. אבל גבי לולב דבעי שלכם דהיינו שיהיו לו כל הזכיות שבו אף זכות קנין הגוף שפיר כתב הרמ"א דאם נתכוין לזכות לא יצא

חתנו אוהבו ודוש"ת חיים פישל עפשטיין. סימן כב בע"ה יום ב' י"ב תשרי תרנ"ז לפ"ק טאווראג יצ"ו. שאלה אם מותר ליטול ד' מינים כשהם לחים ואם מים הוה חציצה או לא הוה חציצה

תשובה. הנה בענין שלא יהא דבר חוצץ בנטילת הלולב ומיניו הסתפק בספר שו"ת עמודי אור סי' ל"ז אם הלולב לח מחמת המים שהוא ניתן בהם אי הוה חציצה או לא. וכתב וז"ל והמביאני לידי ספק זה שהרי הש"ס והפוסקים דימו חציצה זו לחציצצ כלי שרת ובגדי כהונה עיין עליהם והמשנה למלך פרק ב' מהל' כב דת יום הכפורים הל' ב' כתב בפשיטות שהמים שעל בשרו בעלות מטבילתו הוה חציצה לענין בגדי כהונה ע"ש. ולכאורה הכא נמי דכותי'. אך הקשה על המל"מ וז"ל אך לענ"ד דברי המשנה למלך תמוהין. דהא מבואר בסוגיא דזבחים (דף כ"ד) דדרשינן שלא יהא דבר חוצץ בין רגלי הכהן לרצפה. כמו שפוסל חציצה בכלי שרת. ופירשו שם התוס' כלי שרת היינו בגדי כהונה ע"ש א"כ מבואר דחציצת הרצפה וחציצת בגדי כהונה שוין הן. והלא בזבחים (דף ל"ה) מבואר שאפי' דם דסמיך לא הוי חציצה בין רגליו לרצפה וכ"ש מים. ודון מינה נמי לענין בגדי כהונה דמים לא חייצי עכ"ל. והנה לפ"ז תקשה דלמה קאמר ועולה ונסתפג דמנה דייק המשנה למלך בפרק ב' הל' ב' מהל' עבודת יוה"כ דמים חוצצים דאל"כ למה צריך להסתפג. די"ל כמו שכתב המל"מ בתירוצו הראשון דיש לחוש שמא בטבילה נדבק בבשרו מעפרירות המים נימא או עפר. ולענ"ד נראה דאפשר דצריך הוא להסתפג כדי שלא יטנפו בגדי כהונה דאם הם מטושטשים עבודתו פסולה כדאמרי' בפסחים דף ס"ה ובזבחים דף י"ח ופסק כן הרמב"ם בפרק ח' הל' ד' מהל' כלי המקדש. ואף כשהם לחים ממים הוו מטושטשין כמו שכתב בקרבן עדה בירושלמי יומא פרק ג' הל' ו'

ולכאורה מהא דאיתא שם בירושלמי יומא פ"ג מעשה בר"א בן חרסום שלבש כתונת בשתי רבוא ועלה והקריב ע"ג המזבח והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכו ערום מה עשה מלא אותה מים וסבב את המזבח שבע פעמים. ואי נימא דמים הוי חציצה איך מלא אותה מים הא הוה חציצה בין הכתונת לבשרו. די"ל דמילא אותה מים מבחוץ ובין הכתונת לבשרו לא היה מים

אך מצד הסברא נראה לענ"ד דהדין עם בעל משנה למלך ולק"מ מהך דזבחים דף ל"ה דאף דם דסמיך לא הוה חציצה בין רגלי הכהנים והרצפה. דהנה בבגדי כהונה כל היכא דהוה חציצה בין הבשר לבגד אף במקום אחד הוה אסור משום דדרשינן בזבחים (דף י"ט) על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו והיינו אף במיעוט בשרו דהא בגדי כהונה עשויים כמדתו כדאמרי' ביומא (דף כ"ג) מדו כמדתו וצריך שלא יחסר ושלא יותיר עיין זבחים דף ל"ה ולכן צריך שיהי' כל הבגד על בשרו ממש בלי חציצה והא מספקינן נמי בזבחים (דף י"ט ע"א) אם נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא ע"ש. ואם יש דבר שנסתלק ממקום זה למקום אחר בודאי הוה חציצה דהא הוא חוצץ באותו מקום אחר שנסתלק לשם. והנה מים שהם בין הבגד לבשר נהי דהמים נדחקים ומסולקים ממקום למקום ובמקום שדוחק הבגד על הבשר המים נשמטים מאותו מקום ואין יכולים לעכב הבגד לנגוע בבשר. מ"מ הא הויין דבר שיש בו ממש ואם הם מסולקים ממקום זה הרי הם נשמטים למקום אחר שתחת הבגד ושם הם חציצה בין הבגד לבשר ולכן מים חוצצים דהא בשבילם א"א שיהי' כל הבגד על בשרו והוה חציצה אף במקצת מן הבגד כשאינו על בשרו אבל רגלי הכהנים על הרצפה אטו צריך כל הרגל לנגוע על הרצפה ואם הולך צפוף באופן שרק מעט מהרגל נוגע בהרצפה אטו אינו רשאי. והא גם אם עומד ברגל אתת על הרצפה יכול לעבוד עבודתו אף אם רגלו השניה אינה נוגעת בהרצפה כדאמרי' בזבחים (דף כ"ד) תניא רא"א רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה כו' רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו כשרה. וא"כ כשהולכים על הרצפה הרי רגליהם במקום נגיעתם בהרצפה דוחקות את הדם וכל דבר לח כדם ומים נדחק ונסתלק למקום אחר ובמקום דריסת רגליהם אין שום חציצה ולכן אינו חוצץ: