תשובה שלמה - א מה

מותר לאכול ולשתות דקבלה בפה בעינן ולכן מקבלים תוספות יוה"כ באמירה זו. וזה ברור: ידידו שב"ז הדוש"ת חיים פישל החופ"ק הנ"ל

סימן כ

בע"ה יום ב' י"ב מרחשון תרס"ב לפ"ק האראזאווא יע"א כבוד יד"נ בש"ב חרב הגאון ר' אברהם חיים הלוי קאצינעלינבויגין שליט"א אבד"ק שווערזנא

מה שכתב ידידי עלה דכתבתי על דבריו במה שאומרים בנוסח תפילה זכה והנה אני מקבל עלי קדושת יום הכפורים ולהתענות בו והשבתי עפ"י דברי התוס' דאין אחע"א. והקשה כת"ר לפי מה שהקשה בספר פרי מגדים בפתיחה להלכות פסח עלה דכתב הש"ך ביור"ד סימן רל"ח שכתב דאין שבועה חלה על נבלות ולחולה אין צריך להתיר את שבועתו. והקשה הפרי מגדים הא קיי"ל דחל לענין לקוברו בין רשעים כו' עיין ביבמות (דף ל"ג) וא"כ בנד"ד נמי חל. ונראה לענ"ד בזה עפ"י מה שכתב בספר שער המלך בהל' איסורי ביאה פרק י"ז הלכה ח' דהא דאמרינן אין איסור חל על איסור היינו דוקא שאין האיסור השני חל עליו כל זמן שהאיסור הראשון עומד עליו אבל אי איסור ראשון פקע מיני' חל עליו איסור שני כמו דאמרי' אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע מניה איסור אשת אח אתי אסור אחות אשה וחייל היינו דוקא בכל איסורין אבל באיסור שבועה אף אי פקע איסור הראשון שוב לא חייל איסור שבועה כיון שלא חל בשעה שנשבע יעו"ש. ובהסבר הדברים האלה נראה לענ"ד. דהנה גבי נדר או שבועה אמרי' דנדר שבטל מקצתו בטל כולו וטעמא דהאי מלתא נראה לי, דהאי דקא נדר או דנשבע כוונתו היתה שיחול כל הנדר ואדעתי' דהכי לא נשבע דיחול רק על חצי הדבר. ובכל דוכתא הא אזלינן בתר דעתיה דהנודר בשבועות ונדרים שמתירין נדריו אם מוצא פתח לחרטה וזהו ברור שחפץ הוא שיחול כל השבועה והנדר דכך אמדינן דעתיה דהנודר ועל חצי דבר לא קבל עליו כלל. וכן נמי בהך דכתב בספר שער המלך אדעתא דליחול עליו השתא קבל עליו. אבל אם עתה לא יחול רק לאחר זמן כשיופקע איסור הראשון אדעתא דהכי לא קבל עליו ולפי זה מתורץ קושית הפרי מגדים. ובפרט לפי מה שכתב הש"ך גופי' ביור"ד סימן רל"ח ס"ק כ"ו דהא דאם נשאל הראשונה שניה חלה עליו היינו דוקא בשאלה דחכם עוקר את הנדר מעיקרו. אבל בהפרת בעל כיון דמיגז גייז אף שהפר הראשונה אין השניה חלה יעו"ש ומשמע מזה דבשבועה לא אמרי' מתל' פלי וקאי. וממילא לא קשה נמי קושית כת"ר. דאי אפשר לומר דאף דאין חל לחייב שתים מכל מקום חל עליו איסורא לענין לקוברו בין רשעים כו' דאם לא היה חל רק על זה הא זהו לא הוי אלא חצי דבר ובשבועה לא אמרינן הכי. וכיון דלא חל לענין כל הדבר לא חל נמי אחצי הדבר. וא"כ כל עיקר הך דחל לקוברו בין רשעים כו' לא שייך באיסור נדר. וא"כ צדקו דברי הש"ך ולא תקשה נמי קושית כת"ר

שוב ראיתי בספר בית הלוי סימן מ"ד חקר בזה באיסור שאינו חל על איסור אם הוי רק לענין חיובא גרידא אבל לענין איסורא חל גם איסור השני לענין לקוברו בין רשעים גמורים או לא חל כלל ולא זכר כלל מהא דהשער המלך. אמנם הוא כתב לחלק דהא דאמרי' ביבמות דהוי ב' איסורים הוי רק בשני מיני איסורים נפרדים וכמו אשת אח ואחות אשה. אבל הכא דשניהם מאיסור אחד דנשבע ב' פעמים לא חלה השניה כלל גם לענין איסור. וה"ז דומה ממש לאשה שראתה דם ופסקה ולא טבלה ושוב חזרה וראתה ופסקה כן כמה פעמים דאין עליה רק איסור א' מנדה ולא הרבה איסורים כיון דאין הגופים ולא השמות מוחלקין ליכא ב' איסורים כלל עכ"ל, ודבריו אינם מובנים. דהנה בהך דאמרינן אחות אשה מתלא תלי וקאי יש ב' ענינים. אחד שאף בזמן שהאיסור הראשון עודו עליה יש עליה גם איסור השני לענין לקוברו בין רשעים גמורים. ועוד דאף לר' שמעון דלית ליה דליחול עליה איסור לקוברו בין רשעים גמורים כ"ז שהאיסור הראשון עליה מ"מ היכא דפקע איסור הראשון חייל עליה איסור השני כדאמרינן שם ביבמות (דף ל"ב ע"א) איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל. וא"כ אין דמיונו עולה יפה. דנהי דבעת שהיא באיסור נדה מראיה ראשונה אין ראיה השניה מוסיף עליה איסור אחר, אבל אם יצוייר שמשום ראיה ראשונה שוב לא היה עליה איסור נדה הלא באופן זה היתה אסורה באיסור נדה משום ראיה שניה. ולמשל אשה שהיא אחות אשתו מן האב ואסורה לו משום אחות אשה ולקח אח"כ אחותה מן האם שאז לא נתוסף עליה עוד איסור אחות אשה משום אשתו השניה כיון שהוא משם אחד. והיכא דמתה אשתו הראשונה שהיא אחותה מן האב ומחמת דידה פקע איסור אחות אשתו הכי נאמר דאין עליה מעתה איסור אחות אשה משום אשתו השניה שהיא אחותה מן האם. דנהי דמעיקרא לא חייל עלה הך איסור אך עכשיו דפקע איסור הראשון חייל איסור השני. ומאי האי דכתב דלפי דבריו ניחא דברי הש"ג ומהר"ם מינץ דבהפרת הבעל לא חלה השבועה השניה כלל כיון דמיגז גייז. דנהי דמיגז גייז אך מעתה הלא אין עליה שוב איסור משום שבועה הראשונה ומ"ט לא תחול השבועה השניה. ולפי דברי בעל שער המלך כ"ז ניחא דשבועה שאני דאם לא חלה תיכף שוב לא תחול עוד. רק באופן דנעקרה השבועה מעיקרה אז חלה השניה

ומה שכתב עוד שם בטעמו של הרמב"ם שכתב בפרק ה' מהל' שבועות הל' י"א דנשבע שלא יאכל נבילות וטרפות אין בו חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא ולכאורה קשה לי דהרי שם הל' ט"ז כתב דנשבע לעשות סוכה או לולב לוקה משום שבועת שוא ומ"ש בין הא להא דשלא אוכל נבלות וטרפות ולדברינו ניחא דבשלא אוכל נבלות אע"ג דלא חלה לענין חיוב מ"מ הא חלה השבועה לענין איסור ועונש ביד"ש ומש"ה ליכא שבועת שוא עכ"ל. והנה איך נאמר דבנשבע לעשות סוכה או לולב לוקה משום שבועת שוא הא בנשבע לקיים מצוה ליכא משום שבועת שוא. דהא רק בנשבע לבטל את המצוה חייב משום שבועת שוא כמבואר בשבועות (דף כ"ט) וברמב"ם פרק א' הל' ו' מהל' שבועות אך בנשבע לקיים את המצוה אמרי' בנדרים (דף ח' ע"א) דנשבעים לקיים את המצוה כדי לזרז את עצמו ופסק כן הרמב"ם בפרק י"א הל' ג' מהל' שבועות. ומה שכתב הרמב"ם בפרק ה' הל' ט"ז מהל' שבועות ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא זה קאי על הנשבע להרע לאחרים וכ"כ מפורש הב"ח בטור יור"ד סי' רל"ו וז"ל אבל בנשבע לקיים המצוה פשוט דלא הוי שוא דאין עליו לא חיוב שבועת ביטוי ולא שבועת שוא עכ"ל. ועוד כתב שם דהך ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא שכתב הרמב"ם היינו בנשבע להרע לאחרים

והנה בחידושי המאירי לנדרים (דף ח' ע"א) כתב דנשבע לקיים את המצוה שרי משום לזרוזי נפשיה לא שתהא שבועת ביטוי חלה עליו אלא שאין בזה שבועת חנם וכל שהוא מקיימה לא עבר כלל. הא אם לא קיימה עבר על שבועת שוא שזדונה במלקות ושגגתה בלא כלום. וכן כתב