תשובה שלמה - א מד

משום דגם במעשר מקרי שינוי בגופו משום דשינוי השם כשינוי מעשה דמי. דמעיקרא טבל והשתא חולין ע"כ תוכן דברי כת"ר. ואיני יודע היכן מצא כת"ר בדברי רבינו יונה שצריכין שינוי בגופו. רבינו יונה קאמר רק שצריכין תיקון בגופו היינו שמעשה שבת יגרמו לו תיקון שמועיל לו ונהנה ממנו. וא"כ לא קשה כלל מהנך דס"ל דיכול לאכול מצד זה ולתת עיניו בצד זה אמאי תנן המעשר בשבת במזיד לא יאכל. דהתם סוף סוף עשה תיקון בגופו במה שמעשר, וכמו שכתבתי לעיל שקודם שמעשר אינו יכול לאכול ומעשה שבת שעשה שמעשר בשבת היא שגרמה לו תיקונו והנאתו

עוד כתב כת"ר דהרמב"ם לית לי' הא דרבינו יונה. מדכתב בפרק ו' מהל' שבת הל' כ"ד פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו. במזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת עכ"ל. הנה בספר נשמת אדם כתב דהרמב"ם ס"ל כרבינו יונה. ובאמת כיון דהרמב"ם כתב דבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו עכ"ל הרי מפורש ס"ל כרבינו יונה ז"ל. והא דכתב שם במזיד לא יאכלו. נראה לענ"ד דהתם טעמא אחרינא איכא. דהנה הרמב"ם בפרק ה' הל' י' יום טוב כתב וז"ל פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומם מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס עכ"ל. וכבר הקשו רבים דהא לכאורה דבריו אלה סותרים את מה שכתב בהל' שבת פרק ו' הל' כ"ד שהובא לעיל. ונראה לענ"ד לומר בזה דהנה כשנדקדק בלשון הרמב"ם דבפרק ו' מהלכות שבת ששם כתב וז"ל פירות שיצאו חוץ לתחום. ובפרק ה' מהלכות יו"ט כתב שיצאו חוץ למקומם ולא נקט שיצאו חוץ לתחום כמו שכתב בהל' שבת, לכן נראה לענ"ד דהנה בהל' יו"ט מיירי הרמב"ם ז"ל מדין קנין שביתה ולכן כתב פירות שיצאו חוץ למקומם. היינו דרק חוץ למקומם יצאו. אבל אין זה חוץ לתחום לאותו שהוציאם שהוא עירב לרוח זה שהוציאם. וא"כ הוציאם שם שלא בעבירה. וקמ"ל דלא אבדו שביחתן הקודמת אף שהוציאן זה והחזירן במזיד כיון שהוא לא עשה עבירה, דלדידיה כיון שעירב לרוח זה שרי ליה לילך. רק דכיון דהפירות הן כרגלי הבעלים. ולהבעלים אין זה מקומם. אבל בהל' שבת מיירי באיסור אכילה למי שעבר עבירה בשבת ועשה מלאכה. ומדנקט פירות שיצאו חוץ לתחום דהיינו שאף אותו שהוציאם לדידיה נמי היה חוץ לתחום. וא"כ כשהוציאם והחזירם בשוגג יאכל. כיון שלא עשה בגופן עבירה. אבל אם הוציאם והחזירם במזיד. א"כ כיון שבשעה שהוציאם א"א היה לאוכלן כיון שהם חוץ לתחום. ובמה שהכניסם לתוך התחום קא מתהני ממעשה שבת שעשה בעבירה שהביאם בתוך התחום במזיד ואיהו קעבד בהא איסורא דשבת. דהא לדידיה ג"כ הוה חוץ לתחום

ועוד נראה לומר בזה בפשיטות. דהנה המגיד משנה והלחם משנה פרק ו' מהל' שבת הקשו אמאי נקט חוץ לתחום אפי' בתוך התחום נמי אסור משום דהעבירן ד' אמות ברשות הרבים. ונראה לענ"ד דבשוגג לא קנסינן מפני שלא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, אבל מ"מ נהנה הוא ממעשה שבת. דהא כשיצאו חוץ לתחום א"א לו לאכלם. דהא הוא אינו יכול לצאת חוץ לתחום, ולקבלם בחזרה ג"כ אי אפשר כ"א בעבירה. דהעברה ד' אמות ברה"ר אסור בשבת משו"ה במזיד לא יאכל. דהא תיקן לו באיסור שבת שעתה אפשר לו לאכול כשהביאם בתוך התחום. משא"כ בתוך התחום כשהעבירן ד' אמות ברשות הרבים אף דעביד איסורא. מ"מ הא לא מתהני ממעשה שבת דגם מתחילה אפשר היה לו לאכול אם הלך אצל הפירות. ועי' מש"כ הרמב"ן בחידושיו לעירובין (דף מ"א) בשם רבינו יעקב ז"ל. אך ביו"ט אינו כן. דאינו נהנה כלל ממעשה יו"ט. דהא אפשר לו להביאן אצלו ולאכלם ע"י מי שעירב לרוח זה והוצאה מותר ביו"ט. פירות משו"ה אף שהביא מי שלא עירב לרוח זה ועבר עבירה במזיד ג"כ מותר דהא לא קמתהני ממעשה יו"ט. ואף לפי מה שכתבתי לעיל דהיכא דאפשר לעשות בהיתר אם עשה באיסור אסור. היינו היכא דיש תיקון בגופו. אבל הכא אין זה תיקון בגופו רק דקמתהני ממעשה שבת או ממעשה יום טוב וכיון דאפשר לו ליהנות שלא בעבירה אין זה נקרא קמתהני מעבירה

ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל: סימן יט בע"ה יום ה' כ"ז תשרי תרס"ב לפ"ק הראזאווא יע"א: ליד"נ בש"ב הרב הגאון ר' אברהם חיים הלוי קאצינעלנבויגין שליט"א אבד"ק שווערזנא יע"א

מכתבו קבלתי ואשר כתב וז"ל לדעתי לא נכון הנוסח בתפלה זכה שאומרים בערב יוה"כ קודם כל נדרי ונאמר בו והנה אני מקבל עלי קדושת יום הכפורים ולהתענות בו כו' כי לאיזה צורך יאמרו זאת. כי אם יצטרך מי לאכול הלא צריך להתיר לו את נדרו. כי מה שאפשר לתקוני בהיתר מתקנינן. לכן טוב יותר שלא לאמר זאת עכ"ל כת"ר ולענ"ד נראה דאין הדבר כן דהא כתבו התוס' בשבועות (דף כ' ע"ב) ד"ה דכי לא נדר. דהא דנדרים חלין על דבר מצוה בביטול מצוה איירי כו' אבל אם נדר לקיים מצות כגון שאומר קונם שלא אוכל ביום הכפורים או שלא אוכל נבלות וטרפות לא חייל דאין איסור חל על איסור כו' עכ"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות בהלכות סימן אלף ק"ז ד"ה גרסינן בגמרא. והביא שכן היא גם דעת הרז"ה ז"ל. אלא שהר"ן כתב שם בשם אחרים שכיון שהנדרים חלים על דבר מצוה בביטול מצוה אף בקיום איסור לא תעשה חלים. והביא לזה ראיה מהירושלמי. ובאמת שכן ס"ל לרבים מהראשונים. אך גם לדידהו ניחא. דאיך נאמר דזה שאומרים והנה אני מקבל עלי קדושת יוה"כ כו' הוא נדר הא אין מתפיסין אלא בדבר הנדור והאומר הרי אני מקבל עלי איסור פלוני שאסור מן התורה ודאי שאין זה נדר כמבואר בשבועות (דף כ') ונדרים (דף י"ב) וביור"ד סי' ר"ה

ובדברים האלה כתב הרא"ש ז"ל בפירושו לנדרים (דף ח' ע"א) אהא דאמר רב גידל אמר, רב האומר אשכים כו' נדר גדול כו' ופריך והלא מושבע ועומד הוא. וכתב הרא"ש ז"ל ואע"ג דתנן לקמן בפרק ב' שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות היינו בנדר גמור שמתפיס בדבר אסור כו' אבל נדר כי האי כו' וגמרינן משבועה דאינה חלה על דבר מצוה. א"נ הא דנדרים חלין על דבר מצוה היינו בטול מצוה כגון דאמר קונם ישיבת סוכה עלי. אבל אם אסר נבלה עליו בקונם לא חייל דאין איסור חל על איסור כו' עכ"ל. וא"כ חזינן דלתירוץ קמא דלא אסיק אדעתי' למימר דלא חייל וסבר דחייל כדעת הראשונים שהביא הר"ן שהנדרים חלין על כל המצות בין לבטל בין לקיים. ואעפ"כ כתב דצריך להתפיס בדבר הנדור והיכא דלא התפיס בדבר הנדור גם לדידהו לא הוה נדר גמור

אלא דעיקר מה שאומרים והנה אני מקבל עלי כו' משום דצריכים לקבל תוספות יוה"כ כמבואר באו"ח סימן תר"ח ולרבים מהפוסקים כל זמן שלא קבל עליו בפירוש