תשובה שלמה - א מא

תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה כו' עכ"ל וכ"כ בחידושי הרשב"א שם והתוס' במנחות נ"ה ע"א ובבכורות נ"ט ע"א והשמ"ק בביצה ל"ה ע"א. וכתב הכ"מ פרק ד' מהל' תרומות הלכה י"ז דכן הוא דעת הרמב"ם. וכ"כ השעה"מ שם בשם הר"י קורקוס כו' ואפי"ה א"ש לדידהו הא דתנן המעשר בשבת במזיד לא יאכל. וע"כ דס"ל דאע"ג דבלא הפרשה היה מותר לאכול. אפי"ה אם עבר ותיקן קנסינן לי' במה דהיה מותר מקודם. דהרי א"א להפריש אא"כ קדמה לו מחשבה דנותן עיניו וכאן דהפריש כבר נתקן ע"י נותן עיניו ואפי"ה תנן במזיד לא יאכל. וא"כ הרי רש"י והתוס' בגיטין ובמנחות ובבכורות והרמב"ם והרשב""א והשטמ"ק שם לא ס"ל כהתוס' דסוכה עכ"ל כת"ר. והנה הר"ש בפרק ז' משנה ד' דדמאי כתב מפורש כהתוס' בסוכה דאי הוה שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לי' לקונסו אפי' עבר ותיקן ואפי"ה כתב בפרק ג' מ"ח דתרומות כהתוס' בגיטין דתרומה מהני במחשבה. ואי כדברי כת"ר נמצא הרי סותר את עצמו. דהא כשמפריש הרי נתקן כבר ע"י מחשבתו ואפי"ה תנן המעשר בשבת במזיד לא יאכל. ועוד הא רש"י בסוכה שם ובחולין (דף י"ב) וסוף מעילה והרמב"ם בפרק ט' מהל' מעשר הל' ח' מפרשים בהא כהתוס' דמיירי דהך דשאני עתיד להפריש בע"ש בין השמשות וא"כ לכאורה תקשה דידהו אדידהו. דכיון דלדידהו לא מיירי בשבת. א"כ היינו מטעם שכתבו התוס' דאי הוה שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לי' לקונסו אפי' עבר ותיקן. ואמאי תנן המעשר בשבת במזיד לא יאכל. אלא דאפשר לומר דלא מכח הא דאמרינן המעשר בשבת במזיד לא יאכל לא פירשו דאיירי בשבת. כ"א מכת שאר הוכחות שכתבו התוס' שם. אלא דסוף סוף לפ"ז נסתר ממילא מש"כ כת"ר דרש"י והרמב"ם ס"ל כהתוס' בגיטין דכיון דאינהו מפרשי דמיירי בערב שבת בין השמשות. ע"כ משום דס"ל דבשבת אסור לקרות שם. א מהני במחשבה זהו בחול. אבל בשבת אין מפרישין אף במחשבה דזהו תיקונו וכמ"ש בשער המלך פרק ד' דתרומות. וכמ"ש התוס' בגיטין (דף ס"ז ע"א) ד"ה דיבורא דהיכא דע"י דבור נגמר הדבר מעשה גמור חשיב ליה. ומפורש כ"כ התוס' בקידושין (דף נ"ט ע"ב) ד"ה מידי מחשבה. דמחשבה דתרומה כמעשה דמי והוה כאלו תרם בידים. והכ"נ כיון דע"י מחשבה נגמר הדבר והוה הפרשה. תשיב ליה כאילו מפריש ממש ואסור בשבת. וכן י"ל אליבא דהר"ש ז"ל. וא"כ אין מכאן הוכתה שהרמב"ם ס"ל דקנסינן אף למה שהיה מותר מקודם: ואף לפי דברי התוס' ג"כ לא קשה דלכאו' דברי התוס' שם בגיטין (דף ל"א ע"א) תמוהים דכתבו שם בסוה"ד וז"ל ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח בפרק במה מדליקין (דף ל') אע"ג דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר כדאמרי' בפרק קמא דחולין (דף ו') גבי ר"מ שאכל עלה של ירק עכ"ל דהא לעיל מהא כתבו דאף ודאי שרי ליתן עינו בצד זה ולאכול בצד זה. ואח"כ כתבו דרק גבי דמאי אמרי' הכי. ועוד אקשה כל הני קושיות שהקשה בשער המלך פרק ד' דתרומות. וראיתי בהגה' הרש"ש שם בגיטין תוד"ה במחשבה וז"ל אבל נ"ל דכ"ז אינו אלא בתרומה ותרומת מעשר דכתיב בהו ונתשב. וכן במעשר ראשון לפי מה שכתבו התוס' לעיל דקרי' רחמנא תרומה. אבל מעשר שני ומעשר עני אינה מועלת בהו מחשבה, ולזה אתי שפיר הא דמוכח בכמה, דוכתי דאין תקנה לטבל בשבת והוא מפני המעשר שני או המעשר עני. וכן אתיא לנכון הא דפסיקא להו בחולין (דף ו') בד"ה והתיר מדפריך ודלמא ר"מ נתן עיניו כו' ואכל, בצד אתר דע"כ מיירי בדמאי וכ"מ בדבריהם כאן שכתבו ואפי' בדמאי כו' אע"ג דשרי ליתן עיניו כו' משמע דבודאי לא. והוא מפני המעשר שני ומעשר עני עכ"ל. וא"כ לפ"ז ממילא לא תקשה נמי מה שהקשה כת"ר דאמאי בלא הפרשה. והא דס"ל דתרומה תנינא המעשר בשבת במזיד לא יאכל הא אפשר במחשבה. דזהו רק תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון. אבל מעשר שני ומעשר עני אי אפשר במחשבה ומשום דידהו במזיד לא יאכל

ואפילו אי נימא דכונת התוס' היא דאף מעשר שני ומעשר עני ניטל במחשבה. מ"מ ג"כ לא קשה אמאי תנינא המעשר בשבת במזיד לא יאכל. דבשלמא גבי תלת חו"ל דאין צריך שום תיקון כדי שיוכל לאכלו. דהא חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ועכשיו אינו מתקן כלום. שפיר לית לן למקנסי' אם תיקן דכל עיקר תיקונו אין לו תועלת. וכן נמי מהא דכתבו התוס' בסוכה (דף כ"ג) והר"ש בפ"ז דדמאי דאי הוה שרי למיכל בתנאי שאני עתיד להפריש לא היה ראוי לקונסו. דהתם נמי כיון דעתה לא תיקן כלום רק דקאמר תנאי שאני עתיד להפריש אבל עכשיו אינו מפריש כלום ואוכל בלא שום תיקון. אם כן עיקר התיקון מיותר דאינו מועיל לו כלום דאף בלא התיקון יכול לאכול. אבל היכא דתיקון בעי ובלא תיקון א"א למיכל. רק דאפשר שיעשה התיקון באופן המותר ואפשר דיעשה באופן האסור. כיון דסוף סוף בלא תיקון א"א למיכל א"כ עיקר תיקונו מועיל לו וצריך הוא לו ולכן אף דאם עשה התיקון באופן המותר היה מותר כיון דסוף סוף עשה באופן האסור והתיקון מועיל לו וצריך לו ולכן אסור. ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דהמבשל בשבת אסור לאכול אף דאפשר לו לבשל בהיתר כגון בחמה עצמה כמבואר בשבת (דף ל"ט.) וא"כ אם בשל בחמה מותר ואעפ"כ אם בשל באור אסור. משום דסוף סוף צריך היה לבשל ותיקונו מועיל לו ולכן אסור. וא"כ לא קשה ממש"כ התוס' דמועיל מחשבה בהפרשת תרומה ואף בשבת מותר להפריש במחשבה ומ"ט אמרינן דהמעשר בשבת במזיד לא יאכל. די"ל נהי דמותר במפריש במחשבה. אבל עכ"פ תיקון מיהא בעי דהיינו ההפרשה. ובלא התיקון אינו יכול לאכול. מזה. והא הוא מפריש ממש עכשיו תרומה דהפרשה במחשבה מהני. ואם לא יפריש במחשבה א"א לו לאכול. וא"כ אף דאפשר התיקון באופן המותר. מ"מ כיון דעשה באופן האסור אסור לאכול מזה דהא עכ"פ הועיל לו התיקון דבלא התיקון א"א היה לו לאכול

אמנם הראי' מהא דבבישול אפשר התיקון בהיתר מהא דאפשר לבשל בחמה יש לדחות דהתם אם בישל בחמה אין זה נחשב לתיקון בהיתר משום דאין דרך בישול בכך כמבואר ברש"י והר"ן שם. אך מהא דכתבו האחרונים בסימן שי"ח דאם בישל בתולדות חמה שאסור אף בדיעבד והא גם בתולדות תמה אין דרך בישולו בכך והתם הא אפשר הך בישול בהיתר בחמה עצמה. ומ"מ אם עשה באיסור קנסינן לאסור אף בדיעבד. ואף שגם זה יש לדחות. מ"מ הסברא היא פשוטה דהיכא דצריך תיקון אם עשה תקונו באיסור קנסינן. אף דאפשר למיעבד הך תיקון בהיתר מ"מ הועיל לו הך תיקון שעשה באיסור

ומש"כ כת"ר וז"ל דהרי א"א להפריש אא"כ קדמה לו מחשבה דנותן עיניו וכיון דהפריש כבר נתקן ע"י נותן עיניו. ואפ"ה תנן במזיד לא יאכל עכ"ל. דבר זה אינו נראה כלל. דאם נימא דנתקן כבר ע"י זה שקדמה לו מחשבה א"כ תקשה מהא דתנן בתרומות פרק ג' משנה ח' ובפסחים (דף ס"ג) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' לא אמר כלום. והא מחשבה מועלת בתרומה והכא קדמה לו מחשבה דתהוי תרומה. ואמאי לא אמר כלום דהא תיכף כשהוא מחשב דתהוי תרומה כבר נתקן. ומאי אכפת לן ובמאי דאמר אח"כ מעשר. אלא דהתם שאני. דהיכי אמרי' דמחשבה מועלת בתרומה. היינו היכא דחפץ להפריש רק במחשבה ואז כשחשב דתהוי תרומה הוה מחשבתו גמר הדבר ואז הוה תרומה במחשבתו לבד. אבל כשמחשב דתהוי תרומה וחפץ