תשובה שלמה - א לט

קנה והיתר הזה עד החצי מוגבה מכוחו לא מכח החרש וכיון דאין הגבהה דידי' מועילה לו לקנות כל החצי ממילא הויא כמו שמונחת ע"ג קרקע לחבירו

עוד הביא כת"ר קושית המקנה והאור חדש בקידושין (דף נ"ב) עלה דאיתא שם ש"מ אשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה. דמנלן דאחת שקיבלה ע"י כולן היתה אחת מהנכריות שהיא עצמה נמי מקודשת וא"כ הרי נעשה לה צרה, דלמא האחת שקבלה ע"י כולן היתה אחת מהאחיות שהן אינן מקודשות כדקתני אין האחיות מקודשות וא"כ הרי לא נעשה לה צרה ומשו"ה הנכריות מקודשות. אבל במקום שנעשה לה צרה אין אשה נעשה שליח לחברתה עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא קשה ולא מידי. דלו יהא נמי שקבלה אחת מהאחיות. מ"מ דייק שפיר דאשה נעשה שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה, דאם לא נעשה שליח במקום שנעשה צרה. א"כ רק אותה שקבלה היא מקודשת ולהאחרות אינה נעשה שליח ואינן מקודשות, וא"כ אף אם אחת מהאחיות קבלה ע"י כולן היה הדין שהיא מקודשת והאתרות אינן מקודשות כיון שלא נעשה שליח במקום שנעשה צרה, א"כ לאחותה לא נעשה שליח ואין אחותה מקודשת ולא הוו קידושין שאין מסורין לביאה, והיא לבדה מקודשת ולא אחותה ואף לא האחרות. ומדקאמר דהנכריות מקודשות והאחיות אינן מקודשות מסתמא נעשה שליח אפילו במקום שנעשה צרה. ואף לאחותה נעשה שליח ושייכים הקידושין גם לגבי אחותה. ושפיר קאמר דאין אחיות מקודשות דהוה קידושין שאין מסורין לביאה. אך הנכריות מקודשות דהויא שליח להן

שוב עלה שתירץ אא"ז שם בנו"ב לקושית הגאון ר' יצחק הלוי ז"ל מהך דמעשה בחמש נשים כו' וליקט אדם אחד כלכלה של פירות כו' ושל שביעית היתה. והרי התם לכתחילה אסור לקדש בפירות שביעית ואפי' הכי נכריות מקודשות ע"י שקבלה אחת מהן ע"י כולן אע"ג דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה. אלמא דמעשה השליחות לא בטל. ותירץ אא"ז שם בנו"ב דכי להמקדש היא נעשה שליח הלא לחברתה נעשה שליח כדאמרי' התם אשה נעשה שליח לחברתה כו' והרי להנשים אין עבירה כלל להתקדש בפירות שביעית הצריך להם לצורך מאכל ביתם. ובזה תירץ שם גם מה דהקשה הגאון הר"י הלוי ז"ל מהא דתנן בגיטין (דף י"א ע"ב) האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ר' מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים בד"א בגטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין תבין לאדם אלא בפניו. והלא קיי"ל כר"י אמר שמואל דאמר בגיטין (דף ל"ח) כל המשחרר עבדו עובר בעשה וא"כ אמאי אמרו חכמים דא"י לחזור בו לפי שזכין לאדם שלא בפניו. הלא זכיה מתורת שליחות היא ואין שליח לדבר עבירה והו"ל גם מעשה השליחות בטל. ותירץ אא"ז בנו"ב שם דכיון דמדין זכיה הוא א"כ הרי לאו שלוחו של האדון הוא אלא הוא שלוחו של העבד לזכות עבורו והעבד אינו עובר כלום בעשה. ובקצוה"ח סי' קפ"ב ס"ק ב' דחה זאת מהא דכתבו התוס' בב"מ (דף ע"א ע"ב) ד"ה בשלמא דכל היכא דאין הנותן מפקיר הדבר שנותן הו"ל שלוחו של הנותן לזכות לחבירו וכל היכא דליכא תורת שליחות כגון לנכרי לא מהני זכייתו לחבירו. וא"כ ה"ה בכה"ג כיון דהמשחרר כב ו עובר בעשה הו"ל שלוחו של הרב לזכות לעבדו ואין שליח לדבר עבירה. ובזה נמי קמה גם נצבה ראייתו מחמש נשים המתקדשות בפירות שביעית עכ"ל הקצוה"ח. והביא ע"ז כת"ר שרבים מהראשונים ס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון, וא"כ הוה ספיקא דדינא אי בעינן שלוחו של בעל הממון. וכתב עוד כת"ר שזה תליא במחלוקת הראשונים בהך דגיטין (דף י"א) בהא דתנן האומר תן גט זה לאשתי שטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. ושיטת רש"י והרי"ף ז"ל דזוכה להעבד רק לחזרה שלא יוכל האדון למיהדר אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידו. והתוס' והרא"ש והר"ן ז"ל חולקים ע"ז וס"ל דזוכה להעבד שיפוק לחירות תיכף אף בשלא הגיע לידו. וכתב כת"ר שטעם מחלקותם הוא דרש"י והרי"ף ס"ל דבעינן שלוחו של בעל הממון א"כ הוה הזוכה מתחילה שלוחו של האדון. וא"כ אי נימא דזוכה תיכף להעבד זכיה גמורה ונעשה שלוחו לקבלה א"כ לא חזרה שליחות אצל המשלח. ולכן ס"ל דלא נעשה כלל שלוחו של העבד לזכות לו לגמרי ולכן הוה חזרה שליחות אצל המשלח ונפיק לחירות כשמגיע השטר שיחרור לידו, וכמ"ש הרמב"ם בפרק ו' מהל' גירושין הל' י"ב דגבי לא חזרה שליחות אצל הבעל אם הגיע הגט לידה מגורשת היא בודאי. ורש"י לאחר חזרה שסובר דהעבד משוחרר תיכף בלא הגיעת גט לידו והתוס' והרא"ש והר"ן דלא בעו מטא לידו משום דס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון עכ"ל כת"ר. וא"כ לדבריו הנך דס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון ס"ל דאף דלא מטא גיטא ליד העבד הוא משוחרר. והרי הרמב"ם דס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון כמש"כ המחנה אפרים בהל' שלוחין סי' כ"ג ומ"מ כתב בפרק ו' הל' א' מהל' עבדים אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו. לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה עכ"ל. א"כ ס"ל כהרי"ף רבו. ואי נימא כדברי כת"ר זהו סותר לדינו שסובר דלא בעינן שלוחו של בעל הממון

עוד תקשה דהרי הרמב"ן שהביאו הר"ן בגיטין בהלכות פרק ששי שכתב וז"ל ומיהו קושטא דמלתא דגט אעפ"י שעשאתו האשה שלית קבלה הולך לאו כזכי דומיא דמתנה והיינו דאמר אביי בפרק השולח נקטינן שליח מתנה ה"ה כשליח הגט למאי נפ"מ להולך לאו כזכי ובודאי דאפי' בעשאתו שליח קאמר דאי לא היכי קאמר דהולך לאו כזכי אפי' הוה כזכי לא מהני. א"ו דאפי' בעשאתו שליח קאמר דהולך לאו כזכי וזהו דעת הרי"ף ז"ל שהביא בכאן ראיה מדאביי עכ"ל. וא"כ מוכח מדברי הרמב"ן אלה שס"ל דבעינן שליח של בעל הממון ואפי' עשאו שליח לקבל ג"כ לא מהני כל שלא אמר בעה"מ זכה שהוא לשון שליחות. ועי' בחו"מ סי' קכ"ה סעיף ה'. והא הרמב"ן כתב במלחמות בפרק קמא דגיטין דהעבד נשתחרר לגמרי אף בלא מטא שטר שיחרור לידי' יע"ש

גם על דעת הר"ן תקשה אי נימא כדברי כת"ר. דהא הר"ן ס"ל דבעינן שלוחו של בעל הממון כמו שכתב הנמוקי יוסף בשמו בפרק קמא דבבא מציעא במשנה דראה אותם רצין ואף על פי כן חולק על הרי"ף ז"ל וס"ל דאף דלא מטא שטר שיחרור ליד העבד הוה משוחרר

ועוד לפי שיטת הש"ך בחו"מ סימן קפ"ה סק"א דגם בממון בעינן חזרה שליחות אצל המשלח. תקשה לפי שיטת הרי"ף ורש"י ותוס' והר"ן דסוברים דבעינן שלוחו של בעל הממון. א"כ הא גבי שתופי מבואות יכול אחד לזכות לכולם ופסק כן הרי"ף בפ"ז דעירובין. ואף דלא מטא ליד כולם זכו ע"י שמזכה להם ע"י אחר. וא"כ תקשה איך זכו הא הזוכה הוא שליח של בעל הממון ולא חזרה שליחות אצל המשלח כשזוכה בעדם

ובר מן דין הא המחבר דפסק בחו"מ סימן קכ"ה סעיף ה' לא עשה המקבל שליח לקבל וא"ל הנותן הולך לו לא הוי כזכי. משמע דס"ל דבעינן שלוחי של בעל הממון. ואעפ"כ פסק באבן העזר סימן קמ"ה סעיף י' שכיב מרע שנתן גט לאחד ואמר לו זכי בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת קודם שיגיע לידה הרי זו ספק מגורשת. ואמאי הא לא חזרה שליחות אצל הבעל. ומה שכתב בפי' הך דבעי רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו. דמספקא לי' אם לאחר שיגיע הגט לידה היא מגורשת או לא דכיון שהבעל לא