תשובה שלמה - א לז

ובהאי ענינא תירצתי מה שהקשה בספר קצות החושן סימן קפ"ב ס"ק ב' על אא"ז הנודע ביהודה שהעלה בגט שניתן ע"י שלית בעל כרחה דאינו גט כלל כיון דהיכא דאין שלית לדבר עבירה המעשה בטל וכמש"כ תוס' פ"ק דמציעא (דף י"א). וכיון דאיכא חרדר"ג שלא לגרש בעל כרחה הוה לי' שליח לדבר עבירה והמעשה בטל. וכתב בקצוה"ח וז"ל ולענ"ד נראה דהיכא דעושה שליח סתם לגרש וכו' והשליח נתן הגט בע"כ דכה"ג שפיר הוי גט כו' ומה שנתן לה בע"כ ועבר בחדר"ג הו"ל כאילו עשה עבירה מדעתו כו' וכמ"ש כיוצא בזה במשנה למלך פ"ג מגניבה גבי טביחה דיש שלד"ע כו' ואם עשאו שליח בסתם לטביחה והלך השליח וטבחו בשבת דבזה כיון דלא עשאו שליח לזה גוף השליחות לא בטל. וא"כ נראה דה"ה אם עשאו שליח בסתם לגרש ושליח מדעתי' דנפשי' נתן לה הגט בעל כרחה דבזה עיקר השליחות לא בטיל עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא דמי. דהנה הא דכתב המשנה למלך דאם הוא אמר לו שישחוט סתם אז הוי שליח אף אם שחט בשבת משום דהא דשחט בשבת בעבירה אדעתי' דנפשי' קעביד דהוא לא אמר לו שישחוט בשבת. אין זה משום דלא אמר לו בפירוש שיעשה העבירה דזה אין מעלה ואין מוריד. דהא היכי דהוא שוגג ג"כ אמרינן דאין שלית לדבר עבירה. והתם בודאי לא אמר לו בפירוש שיעשה העבירה דאל"כ לא הוי שוגג. ועי' קידושין (דף מ"ב) דבמעילה יש שליחות לד"ע משום דיליף חטא חטא מתרומה ואף דבמזיד ליכא מעילה ועי' תוס' שם. ועי' בחי' הריטב"א ותוס' רי"ד שם ובשיטה מקובצת בבא מציעא (דף י') אלא דהעיקר הוא אם יכול השליח לקיים השליחות דיקא בעבירה או אם אפשר לו לקיים השליחות אף שלא בעבירה. דאם אמר לו סתם שישחוט א"כ אפשר לקיים השליחות שלא בעבירה ג"כ כשישחוט בחול. אך אם אמר בפירוש שישחוט בשבת אז אם חפץ לקיים השליחות הרי מוכרח הוא לעשות העבירה. וה"נ אף אם אמר לו בסתם שיגרש אשה זו ואף שבמשמעות השליחות אינו במשמע שיעשה עבירה ושיגרש אותה בעל כרחה. אך אם היא אינה חפצה לקבל הגט א"א לו לעשות השליחות בלא עבירה ולא בדידיה תלי' מלתא ואם רוצה לעשות שליחותו מוכרח הוא לעשות עבירה וא"כ שליחותי' בטלה

ועוד עלה על דעתי לומר בגוף דבר זה אף אי אמר לה ביו"ט שתפרוש היום חלה ואז בודאי הוה השליחות בדבר עבירה והשליחות בטלה. מ"מ ההפרשה מועלת דהנה בכל מקום דהשליחות בטלה גם המעשה בטל. היינו היכא דהפעולה צריכה שתעשה מכח המשלח ולא שתעשה ממילא וא"כ כיון שהשליחות בטלה א"כ, שוב לא נעשה הפעולה מכוחו ולכן אין מועיל כמו גבי קידושין דנקטו התוס' בב"מ (דף י) או גבי גירושין דכתב אא"ז בנו"ב. דהתם צריכין פעולה מכת המשלח. אבל היכא דאין צריכין פעולה מכת המשלח ואף שנעשה ממילא ג"כ מועיל לא אכפת לן כלל אם השליחות בטלה. דמ"מ הפעולה הא נעשה. והכא נמי כיון דתרומה ניטלת במחשבה וכן נמי תלה עי' ביור"ד סימן של"א סעיף מ"ו בביאור הגר"א ז"ל ס"ק צ"ב. וא"כ כיון שהבעה"ב מתרצה במה שהפרישה. בודאי הוה הפרשה מעליא. ואף שמצד הפרשתה לא היה מועיל. מ"מ מצד ריצוי שלו זהו מועיל לעשותו חלה. וכיון שנתרצה במה שהפרישה א"כ בודאי הוה תלה. דגם אם לא הפרישה היא כלל רק מאיזה סיבה נפרשה מעצמה חתיכת עיסה והוא היה מתרצה שתהי' חלה בודאי היה מועיל. ועי' בעירובין (דף ל"ז ע"ב) א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שתי רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה כו' ואם היה אומר רק אם ירדו גשמים יהא זה תרומה על זה לא יותר לא היה תלוי כלל בשיריה ניכרים ולא בדיני ברירה והיה מועיל. ומה שהפרישה לא גרע מאם ירדו גשמים על החתיכה ההיא והתרצה שהחתיכה שירדו גשמים עליה שתהי' חלה. או אם אמר בתנאי שאם ירדו גשמים וכשירדו כיון שנתרצה הוה תרומה דכיון שהתרצה הרי ריצוי דידי' מועיל. ובב"מ דף כ"ב ע"א אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד כו' וכתב בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ז"ל ואע"ג דהא אוקימנא לעיל שאני התם דשויה שלית. ה"מ לדון על תרומה דלמפרע אבל להבא אפי' בדלא שויה שליח סגי עכ"ל. והיינו כמו שכתבתי דכיון דאמר כלך אצל יפות ונתרצה בהפרשה. א"כ ממילא הוה תרומה כיון דניטלת במחשבה והוא הא התרצה. וא"כ הכא נמי נהי דהפרשתה לא היה מועיל מפני שעיקר השליחות נתבטלה מ"מ כיון שנתרצה בהפרשתה א"כ מעתה מה שהפרישה הוה תלה משום ריצוי דידיה

וראיתי בספר שו"ת משכנות יעקב חלק יור"ד סי' ס"ת שחקר במי שתרם או הפריש חלה שלא מדעת בעה"ב ובא בעה"ב וניכר מדבריו שדעתו מסכמת כגון שאמר כלך אצל יפות מה דינו. ולכאורה לפי מה שכתבתי הוה חלה דנהי דמצד הפרשתו לא היה מועיל. אך כיון שדעתו מסכמת א"כ הך ריצוי עושה חלה או תרומה שניטלין במחשבה. אך הנראה בזה דיש נ"מ בין אם מסכים שיהי' החלה או התרומה חלה או תרומה או אם אמר כלך אצל יפות. דהנה לפי מה דכתיבנא יש להבין בהא דמקשה בב"מ דף כ"ב לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מהא דתניא כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם כו' הרי שבא בעה"ב ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה כו' אמאי בעידנא דחרם הא לא הוה ידע. ומאי קושיא דלו יהא נמי דבעידנא דת ם לא הוה ידע. הא עכשיו ממה שאומר כלך אצל יפות ונמצאו יפות מהן חזינן מזה דנתרצה ממה שתרם וא"כ ריצוי דידי' מהני לשויה תרומה אף דבעידנא דתרם לא ידע. ע"כ נראה דאם מהא דהתרצה משמע דחפץ שיהי' תרומה או תלה מה שהפריש זה בודאי שזה היה מועיל. אך מה שאומר כלך אצל יפות מזה משמע רק שנתרצה במה שהוא תורם. אבל לא בעצם התרומה שתרם. ואדרבה הוא אומר כלך אצל יפות. משמע שאינו מתרצה שהתרומה ההיא שתרם תהי' תרומה דהא מפורש אומר כלך אצל יפות. היינו שחפץ שהיפות תהיינה תרומה. ומשמע מדבריו שמתרצה במה שהוא תורם אבל לא נתרצה במה שתרם. וא"כ מהאי טעמא א"א לומר שבריצוי דידי' תהי' תרומה דריצוי דידי' לא היה על התרומה. רק דחזינן שמתרצה במה שזה תורם א"כ עיקר התרומה הוא מה שזה תורם וא"כ שפיר פריך אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע שיתרצה במה שיתרום. ועי' מה שכתבתי בזה בסי' א'

שוב ראיתי בספר נתיבות המשפט סימן קפ"ב ס"ק ב' כתב קצת כמו שכתבתי. ולולי דמסתפינא הוה אמינא לישב בזה מה שתמהו התוס' בנזיר (דף י"ב ע"א) ד"ה באשה וז"ל והא מעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמת והפרישי חלה בעבורי וגם תלמידים של בית רבן אומרים כך ואיך נעשה שליח הא בשעה שנעשה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח עכ"ל ועי' במרדכי קידושין סי' תקי"ט ובמרדכי תולין סי' תרפ"ט. ולפי מה שכתבתי ניחא דאף אן השליחות מועילה מצד דמלתא דלא מצי עביד לי' השתא לא משוי שליח מ"מ כיון שנתרצו במה שהפרישו חלה א"כ משום ריצוי דידהו מהני וכמשכ"ל

ועי' מש"כ בקצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק ח'

עוד הביא כת"ר מה שתירץ בספר קצות החושן סי' קפ"ב ס"ק ב' עלה דהביא אא"ז בנו"ב קמא חלק אהע"ז סי' ע"ו קושית הגאון ר' יצחק הלוי ז"ל שהקשה דאי נימא דבשליח לדבר עבירה השליחות בטלה. מהא דתנן בקידושין (דף נ' ע"ב) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה.