תשובה שלמה - א לו

פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו כו' במזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת עכ"ל א"כ ס"ל לכאורה אף דהיכי דמקודם היה היתר ג"כ נאסר. נראה לענ"ד דהרמב"ם מפרש כמו שכתב הרמב"ן שם לשיטת דברי האומר שאם חזרו למקומם במזיד הפסידו את מקומם. כיון שבשעה שיצאו חוץ לתחום אז היה אסור לדידי' א"כ אין זה נקרא שהיו מותרים מקודם, כיון שכבר היה חל עליהם שם איסור

והנה התוס' בעירובין (דף מ"א ע"ב) ד"ה לא הפסידו שכתבו ולא דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל דהתם הוי איסור דאורייתא עכ"ל. א"כ מדמיאנו בסברות של רבינו יונה והרמב"ן ז"ל ומדמו הא להך דמבשל בשבת משמע לכאורה דבכל גונא אסור, אך הנראה לענ"ד בדעת התוס' דהנה לכאו' דבריהם תמוהים כמו שהקשה המגן אברהם בסי' ת"ה ס"ק י"ד דהא המטביל כליו והמעשר דאיסורא דרבנן נינהו וקנסינן כדאיתא בפרק ב' דתרומות. ומה שכתב המג"א דצ"ל דדוקא בדאית ליה פירא אחרינא וכדאיתא פ"ב דביצה כ"כ הרא"ש והכא מיירי בדלית ליה פירא אחרינא עכ"ל, כבר הקשה ע"ז בקרבן נתנאל בעירובין פ"ד סי' ב' ס"ק ז' וז"ל ולא נהירא דא"כ הוה לי' לרבינו והרי"ף לפרש דבאית לי' פירא אחרינא אסור למאן דאפקא עכ"ל ובירושלמי עירובין פ"ד הל' א' בשירי קרבן הקשה וז"ל וכתב המג"א כו' ותימא א"כ תפשוט לי' הא דבעי בבבלי פ"ב דביצה עבר ואפה מהו ומסיק ת"ש המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשני בדאית לי' פירא אחרינא פי' דליכא למפשט דאיכא לאוקומי מתני' בדאית לי' פירא אחרינא וכיון דשמעינן מברייתא דהכא דבדוקא בדאית לי' פירא אחרינא איירי מתני' א"כ איכא למפשט שפיר כי היכא דמתירין כאן בדלית לי' פירא אחרינא אפי' במזיד ה"ה עבר ואפה ביו"ט דשרי בדאית לי' ובדלית לי' אסור כמתניתין עכ"ל, ומה שכתבו בספר מרכבת המשנה ובשירי קרבן שם לתרץ קושית המג"א דלא קשה ממעשר דלא שייך למימר גבייהו דאנוסים הם שהרי קודם שעישרן לא היו ראוים לאכילה משא"כ בפירות אלו שהוציאן והחזירן ודאי אנוסין הם שהרי אילו לא הוציאן נמי מותרין היו, אבל ממבשל קשיא להו שפיר דמבשל איירי בראוי לכוס קודם הבישול וכדמפורש בחולין (דף ט"ו ע"א) עכ"ל. דא"כ יש לתמוה הא גם במטביל שרי מקודם להשתמש בו דברים טמאים ומ"ט לא מקשו ממטביל אלא הנראה דאף ממטביל לא קשיא להו דבמטביל הא דיכול היה להשתמש בהם דברים טמאים גם עתה לא נאסר ולהשתמש בטהרה היה מקודם ג"כ אסור. וגם במטביל כלים הנקנים מעכו"ם אינו יכול להשתמש בהם וע' מש"כ הרב המגיד בפ"ד מהל' הל' י"ח, אבל ממבשל קשיא להו דהתם נמי להנך פוסקים דסברי דיש בישול אחר בישול וקדירה שנצטננה והרתיחה ותיקן אותה א"כ נאסרה ואף שאח"כ שוב הצטננה ואזדא לי' תקונה נשארה באיסורה כיון דנאסרה פעם אחת. וא"כ הכא נמי הא כשהוציא הפירות חוץ לתחום נאסרו ומ"ט כשחזרו למקומם חזרו להתירם, ותירצו דמבשל הוא איסור דאורייתא ולכן נשארה באיסורה. אבל באיסור דרבנן חזרה להתירה כשנסתלק התיקון. ולפ"ז מדברי התוס' עוד ראיה לדברי. דמשמע מדבריהם שם דבאיסור דרבנן כל שנסתלק התיקון חוזר להתירו, וכ"ש היכא דלא נעשה תיקון כלל דלא נאסר

ובהגה' אשר"י פ"ג דשבת סימן ב' נסתפק בהא אם כבר היה ראוי לאכילה ואיננו נהנה כ"כ אם קנסוהו רבנן או לא. ובפרי מגדים באו"ח סי' שי"ט באש"א ס"ק א' הניח בצ"ע אם בירר ב' מיני אוכלין דאפשר לאכול כך אם אסור לאותו שבת כיון דלא נהנה ממלאכת שבת. ולפי מה שכתבתי נפשט הספק

והא דכתב בבית שמואל באהע"ז סימן ה' ס"ק י"ז דישראל שסירס או שסירס העכו"ם בשבילו דאסור לאכול ממנו. אפשר שזהו נמי תיקון לאכילה. ועי' מש"כ הט"ז שם ס"ק ט'. ובפרי מגדים ביור"ד סי' צ"ט בשפתי דעת ס"ק י"ב כתב באמת לתמוה על הב"ש וז"ל מ"ש ביור"ד צ"ט לא ידענא דכאן מבטל איסור וקנסו משא"כ בסירוס דאין מעלה כ"א לחרישה אכילה אין לאסור בשביל זה דלא אהני ליה מעשיו הרעים לאכילה ודוחק לומר שהשור משובח בכך עכ"ל

ומלבד זאת הא כתב המג"א גבי טבילת כלים בסימן שכ"ג ס"ק י"א דאם עבר והטביל דיש להקל בדיעבד מאחר דיש מתירין לכתחילה. א"כ ה"נ הא רבו הפוסקים כרבה דמפריש ביו"ט מעיסה שנילושה מערב יו"ט וא"כ כשהפרישה בדיעבד יש להקל. והא עלה דכתב המג"א בסי' תק"ו ס"ק ג' דאם חל ערב פסח בשבת ושכח להפריש חלה מלחם חמץ שאפה לשבת שאין לזה תקנה. הא רבו החולקים עליו בזה וס"ל דבדיעבד יפריש חלה בשבת. עי' בקרבן נתנאל פ"ק דביצה סי' י"ג ס"ק ס' ובספרו נתיב חיים בסי' תק"ו ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' צ"ו, ועי' בספר ישועות יעקב או"ח סימן תק"ו סק"ה שכתב וז"ל והנה בגוף הדבר הלכה כמאן הרבה פוסקים כרבה כו' וכיון דמלתא דרבנן הוא היה לנו להקל. אך כיון דאפשר לעשות תקנה זו שיהי' אוכל והולך ואח"כ מפריש. אבל בשכח להפריש חלה בשבת ע"פ שא"א בענין אחר נראה לסמוך על דעת המקילין בהפרשת חלה ביו"ט היינו בחלת חו"ל עכ"ל. ומהאי טעמא נמי יש להתיר בדיעבד אם הפריש. ועוד הא יש מהראשונים שפסקו כאבוה דשמואל דאם גילגל עיסה מערב יו"ט אינו יכול להפריש חלה ביו"ט וכתבו דאף דאיכא מניעת שמחת יו"ט אך כיון דיכול לאכול ואח"כ להפריש אין כאן מניעת שמחת יו"ט. ובכה"ג שהפריש כבר אם נאסור לו לאכול הא איכא מניעת שמחת יו"ט א"כ מה"ט נמי אף. לדידהו יש להתיר

עוד כתב כת"ר דלתירוץ השני שבתוס' בבא מציעא (דף י' ע"ב) גבי אין שליח לדבר עבירה דגם גוף השליחות בטל. א"כ כיון דהיא הפרישה בעבירה ביו"ט א"כ בטל גוף השליחות ולכך גם ההפרשה בטלה. ולא כתב כת"ר דיש נ"מ בין אם אמר לה מערב יו"ט שתפרוש חלה. לאם אמר לה ביו"ט גופי'. דאם אמר לה בערב יו"ט שתפרוש חלה והיה לה שהות להפריש בערב יו"ט אז אין השליחות בטלה כמו שכתב במשנה למלך בהלכות גניבה פ"ג הל' ו' דאם עשאו שליח שישחוט לו בשבת והלך השליח ושחט בשבת פטור מתשלומי דו"ה דמלבד איסור הטביחה איכא איסור שבת ולגבי איסור שבת פשיטא דאין שליח לדבר עבירה ה"נ לענין הטביחה לא נעשה שלוחו כו' אבל האומר לשלוחו שישחוט והלך השליח ושחט בשבת חייב המשלח כו' ואם השליח עשה איסור אחר דהיינו ששחט בשבת אין זה מעלה ומוריד כלל שהרי בעיקר השליחות לא נצטרף עמו איסור אחר עכ"ל. ובחידושי על הרמב"ם הבאתי סמוכין לדברי המשנה למלך ממה שכתבו התוס' בכתובות (דף ע' ע"ב) ד"ה ופרנס וז"ל ולא דמי להא דמסקינן בריש פרק בתרא דע"ז אומר אדם לחנוני הרגיל אצלו חן פירות לחמרי ולפועלי ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום יין נסך. דהתם לא קאמר לי' דליתב להו איסורא הלכך לאו שליחותי' עביד אי יהיב להו יין נסך. אבל הכא שליחותי' קא. עביד כי יהיב לה שום מזונות עכ"ל והיינו משום דכיון דלא אמר ליה דליתב להו איסורא א"כ החנוני דיהיב להו יין נסך אדעתי' דנפשי' קעביד ואין זה מהשליחות וא"כ עיקר השליחות אינו בעבירה ולא הכא דעיקר המזונות בעבירה, א"כ בכל אופן שיעשה שליחותו הוא בעבירה ועיקר השליחות היא בעבירה ולא אדעתי' דנפשי'. והכא נמי אם אמר לה בערב יו"ט שתפרוש חלה א"כ היה לה להפריש בערב יו"ט בלא עבירה. ומה שהפרישה ביו"ט אדעתא דנפשה קעבדה ואין השליחות בטלה: