תשובה שלמה - א לה

חולקים עליו במה שמחלק בין שבועי ליומי בזה"ז עכ"ל. הנה מהא דמיירי דימנה שבועות בברכה ביום שנשלם השבוע אף שחסר ביום אחד מזה לא נזכר בטור דבר. והא דכתב המג"א בס"ק ד' דאם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות א"צ לחזור כו' ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמ"ש הטור עכ"ל. כבר כתבו בחק יעקב ס"ק ח' ובמחצית השקל דכונתו ממש"כ הטור בשם אבי העזרי דביום ח' יאמר היום שבוע אחד ויום אחד ואין צ"ל היום ח' ימים שהם שבוע אחד ויום אחד ובדיעבד סמכינן עלי'. וזו היא כונתו דאם מנה ימים לחוד דהיינו שספר היום ח' ימים. או שבועות דהיינו שספר היום שבוע אחד ויום אחד. ועיין מש"כ בחק יעקב דאם ביום ז' או ביום י"ד לא הזכיר הימים אפשר דלא יצא. ואין זה ענין כלל לנדון אם שכח ולא ספר ביום אחד אם יספור ביום שנשלם השבוע בברכה בענין דמיירי בזה בספר הנ"ל

סימן יז בע"ה יום ב' י"א סיון תרס"ו לפ"ק הראזאווא יצ"ו

לידידי הרב הגאון מהור"ר זאב אברך שליט"א חרב במאזייק

מה שחקר כת"ר במשרתת שהפרישה חלה ביום טוב ברשות בעל הבית מעיסה שנילושה מערב יו"ט. והביא כת"ר דעת החולקין בגלגל עיסה מערב יום טוב אם מפריש ממנה חלתה ביו"ט. דיש מהראשונים שפסקו דהלכתא כרבה בביצה דף ט' ע"א) שיכול להפריש. אך רוב הפוסקים פסקו כאבוה דשמואל דאם גלגל מערב יו"ט אינו יכול להפריש ביו"ט. והמחבר והרמ"א באו"ח סימן תק"ו סתמו כהנך דאין מפרישין והכי נקטינן שלא להפריש ביו"ט מעיסה שנילושה מערב יו"ט. אך בדיעבד אם כבר הפרישה. דעת כל הפוסקים דמה שעשו עשוי. וזהו אם המשרתת הפרישה בשוגג אז מותר לאכול אף ביו"ט. אבל אם היא מזידה לפי שיטת הרמב"ם שפסק בפרק כ"ג מהלכות שבת דבמזיד לא יאכל. א"כ אסור עד מוצאי יו"ט. ולשיטת הרשב"א שהביא הב"י באו"ח סימן תק"ג דרק בשבת מזיד לא יאכל. אבל לא ביו"ט. הכי נמי אף אם מזידה מותר מיד עכת"ד כת"ר

ולענ"ד נראה דאף לפי שיטת הרמב"ם אף אם מזידה מותר מיד. כיון דקודם הפרשתה היה מותר לאכול דקיי"ל כשמואל דאמר בביצה (דף ט' ע"א) דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. וא"כ איך שייך למימר דנקנסי' דיהי' אסור אף מה שהיה מותר מקודם. וכן כתבו מפורש התוס' בסוכה (דף כ"ג ע"ב) ד"ה שני לוגין וז"ל ואי הוה שרי למיכל בתנאי שאני עתיד להפריש לא היה ראוי לקונסו אפילו עבר ותיקן עכ"ל. והא כל האחרונים דחו דברי המרדכי שכתב בפ"ק דביצה דאסור לאפות ביו"ט העיסה שנילושה מערב יו"ט. דהיכא אמרינן אנן במזיד אסור לאכול. היכא דכל עיקר תיקונו היה להתיר באכילה, כגון בארץ ישראל דאסור לאכול קודם הפרשה. אבל בחלת חו"ל דגם קודם הפרשה מותר לאכול א"א למקנסי' לאסור המותר מקודם. והא ר"ח והנך דס"ל כותי' דפסקו כרבה דס"ל דאף עיסה שנילושה מערב יו"ט מפריש חלתה ביו"ט. מפני שאינו מתקן כלום דגם קודם הפרשה יכול לאכול. ואף דלהנך דפסקו כאבוה דשמואל אסור להפריש ביו"ט חלה מעיסה שנילושה מערב יו"ט. היינו משום דרבא מסיק שם בביצה (דף ט' ע"א) מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שאסורה לזרים. והיינו מדכתב הרמב"ם בפרק כ"ג הל' י"ד מהל' שבת ואין מגביהין תרומה ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שיפריש. ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת עכ"ל. וא"כ הכא אף שזכר הרמב"ם טעמא שהוא כמחקן אותן בשבת אך משמע דעיקר איסורו אינו מפני התיקון שמתקן הפירות דנימא דאין תיקונו מועיל לאותו יום. אלא מפני שם חלה שנותן לה והוה כמקדיש. וא"כ עיקר האיסור הוא מפני החלה ולא מפני החולין ולא שייך למקנסי' לאסור המותר. וראיתי בספר שו"ת משכנות יעקב חלק או"ח סי' ק"מ שכתב ג"כ דעיקר האיסור הוא משום דאין מקדישין

והא גם בהך דאין מבטלין איסור לכתחילה כתב הש"ך ביור"ד סימן צ"ט ס"ק י"ב דדוקא כשישראל לוקח ביוקר מעכו"ם אסור דאי לאו הכי אין טעם לאסרו למוכרו לישראל. דהא לא אהנו מעשיו הרעים עכ"ל. ובפרי חדש התיר למכור אף ביוקר לישראל הרי אסרינן התם רק באכילה כמו שהיה אסור מקודם. אבל לא אסרינן בהנאה כיון שהיה מותר מקודם, ודכותי' הכא לא אסרינן מה שהיה מותר מקודם

וראי' לזה נ"ל דהנה הלבוש כתב באו"ח סימן תנ"ז דאם שכח להפריש חלה מן העיסות של מצות המצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כך שלימות על הקערה וכשיבצע מצה השניה לשנים לשמור חציה לאפיקומן אז יניח השתי מצות השלימות כו' ויקח פרוסה קטנה מן הבצועה ומברך להפריש חלה כו'. וכתב בספר חק יעקב סי' תנ"ז ס"ק ט' דראוי ונכון לנהוג שלא להמתין עד הלילה דהא בלא"ה עיסה שנילושה מערב יו"ט אסור להפריש ממנה ביו"ט עכ"ל ולפ"ז אמאי התירו להפריש בלילה הא קיי"ל דעיסה שנילושה מערב יו"ט אין מפרישין ממנה חלתה ביו"ט ואסור באכילה אפי' בדיעבד, א"ו דלא אסרינן מה שהיה מותר מתחילה. ואף דעביד איסורא והפריש מ"מ מותר לאכול. והנה אף שראיתי שכדברי כת"ר כתב בספר משנה ברורה בסי' תק"ו ס"ק כ'. אך לענ"ד נראה כמו שכתבתי דלא קנסינן לאסור מה שהיה מותר מקודם

ועוד נ"ל ראיה דהנה אהא דכתב המרדכי בפ"ק דביצה סי' תרנ"ד גלגל עיסה מערב יו"ט אין מפריש ממנה חלה ביו"ט והכי קיי"ל וה"ה דאין לאפות ביו"ט כיון שאין יכול לאוכלה, וע"ז תמה הב"י אמאי אינו יכול לאוכלה הרי בחוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש. ובספר אלי' רבה כתב דהמרדכי מיירי כשהפריש חלה דאינו נאכל כמבואר בסעיף ד'. ע"כ כתב דאין לאפות החלה ביו"ט. ואי נימא כדברי כת"ר דאם מפריש במזיד לא יאכל. הו"ל למימר דכונת המרדכי היא דאם הפריש חלה במזיד דאין לאפות כל העיסה כיון דבאופן זה אסור לאוכלה. א"ו דכיון דגם בלא הפרשתו יכול לאוכלה דהא אוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ אף דהפריש במזיד לא קנסינן ליה לאסור מה שהיה מותר מקודם

ובחידושי הריטב"א בעירובין (דף מ"א ע"ב) כתב בשם רבינו יונה וז"ל דאפילו בשבת לא מיתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה בר"ה או הוצאה והכנסה שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעשה שום תיקון בגופו שזה נקרא מעשה. והיינו דנקטינן. בכל דוכתא מעשה שבת וטעמא דמסתבר הוא עכ"ל והיינו כמו שכתבתי דדבר שיש תיקון בגופו קנסינן ליה שלא לאכול כמו שלא נעשה התיקין. אבל היכי דאף בלא התיקון מותר היה לאכול א"כ אין זה תיקון בגופו. והרמב"ן בחידושיו שם בעירובין (דף מ"א ע"ב) כתב עוד מפורש יותר בהך דאמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומם וכתב משום דאין זה נהנה ממעשה שבת כיון דגם מתחילה היו מותרים לו

ולכאורה הרמב"ם דפסק בפרק ו' הל' כ"ד מהל' שבת פירות