תשובה שלמה - א לב

פליגי רב ור' חנינא דרב ס"ל מנחה קדושה בלא שמן ורב חנינא ס"ל דאין מנחה קדושה בלא שמן. ובעין משפט ציין דפסק הרמב"ם כר' חנינא ואף שאין זה מפורש בהרמב"ם. אך נראה דהכי ס"ל דבפרק י"ג הל' ה' מהל' מעשה הקרבנות כתב דאחר שנותן שמן בכלי ואח"כ נותן עליו את הסולת ואח"כ נותן שמן אחר על הסולת ובולל הסולת בו ואח"כ נותנה בכלי שרת ויצק לתוכה שמן. דכבר תמה ע"ז בכסף משנה דאיך כתב דאח"כ נותן בכלי שרת הא מהסוגיא דמנחות (דף ט') מבואר דבולל בכלי שרת ועיין מש"כ בלחם משנה לתרץ דבריו. אך אי פסק כר' חנינא כ"ז ניחא כיון דאין מנחה קדושה בלא שמן משו"ה אינו נותן בכלי שרת כל זמן שהיא בלא שמן. וע"כ פסק הרמב"ם כר' חנינא לגבי רב עי' ביד מלאכי סי' תקנ"ז דהרמב"ם ס"ל דר' חנינא היה רבו של רב ומשו"ה פסק כותיה. ובהלכות תמידין ומוספין פרק ה' הל' ט' כתב הכסף משנה שהרמב"ם פסק כר' חנינא אף דתניא כותי' דר' יוחנן משום דר' חנינא עדיף מדר"י וקשיש מיניה דהא צוה רבי ר' חנינא ב"ר חמא ישב בראש והוה כמו תנא עכ"ל ומכל שכן דהלכה כר' חנינא נגד רב דהא רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. וא"כ אם אין מנחה קדושה בלא שמן א"א לומר כדבריו דמשכחת לה חימוץ כגון שמגבלה במים קודם שיתן השמן. הא אז אינה קדושה ואין חייבים על חימוצה:

שוב ראיתי בספר לקוטי הלכות שכתב דהלכה כרב דמנחה קדושה בלא שמן כיון דגם שמואל כותי' ס"ל. והנה לכאורה אפשר לומר דהרמב"ם לא מפרש כהתוס' שמפרשי בחולין (דף ל"ו) בהא דבעי ר"ל צריד של מנחות אם מונין בו ראשון ושני. דמיירי בשלא נתן עדיין שמן בביסא ואעפ"כ קדושה ולדידהו גם ר"ל ס"ל דמנחה קדושה בלא שמן. אלא כפירש"י שפי' צריד של מנחות קורטי קמח הצבור במנחה ואין שמן נכנס לתוכו עכ"ל וכן מסקי גם התוס' שם דלשון צריד משמע מקצתה לח ומקצתה יבשה. אבל במנחה שאין בה שמן לא קמבעיא לי' מפני שאינה קדושה בלא שמן וא"כ ס"ל לר"ל כר' חנינא ומשו"ה פסק הרמב"ם כר' חנינא כיון דגם ר"ל קאי כותי'. והנה ראיתי בספר שושנים לדוד כלים פרק י"ד משנה ה' בהא דסנדל של בהמה של מתכת שטמא. שבשבת (דף נ"ט) פליגי בהא רב ור' יוחנן ור' חנינא דבסנדל כבד לר' חנינא טמא ולדידהו טהור. וכתב דהרמב"ם שכתב בפרק ב' מהל' כלים הל' ז' סתם דסנדל של בהמה טמא ולא חילק בין מאיס ללא מאיס ובין יקיר ללא יקיר. משמע דפסק כר' חנינא דבכל ענין טמא. ולפ"ז כיון דפסק כר' חנינא אף דרב ור' יוחנן פליגי עליה. אפשר דגם כאן דאף דשמואל ס"ל כותי' דרב מ"מ פסק כר' חנינא. אלא דקשה על דבריו דהא הרמב"ם שכתב בפרק ז' הל' ז' מהל' כלים דכלים המשמיעים קול לאדם אפי' נטלו ענבוליהם מקבלים טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס עכ"ל וא"כ בעי מעין מלאכה ראשונה. ולפ"ז גם בסנדל בעי מעין מלאכה ראשונה כר' יוחנן שבשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו ורץ. וכ"כ בחי' המאירי לשבת (דף נ"ט) וז"ל סנדל של בהמה של מתכת כו' הרי הוא ראוי לאדם שבשעה שבורח מן המלחמה מניחם ברגליו ורץ כו' ואם היה כבד כ"כ עד שאין ראוי לכך טהור משחישב עליו לבהמה שהרי אין ראוי למלאכה ראשונה עכ"ל. ואולי שס"ל כמוש"כ התוס' שם בשבת ד"ה הואיל דתחילתו נמי עשוי לכך. ולכן כתב סתמא ופסק כר' חנינא. והא בב"ק (דף נ"ב) בפלוגתא דרב אמר בכדי שידע ושמואל אמר בכדי שיודיעוהו ור' יוחנן אמר כדי שיודיעוהו וילך ושכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו כתב הרשב"א וקיי"ל כר' יוחנן ואפי' לגבי רב ושמואל ובב"ק (דף קי"ח) בסוגיא דהחזיר שלא לדעת כתב הרשב"א דקיי"ל כר' יוחנן אע"ג דפליגי עלי' רב ושמואל וכן דעת הגאונים וכן דעת הרי"ף ז"ל עכ"ל ומכש"כ שהלכה כר' חנינא אע"ג דפליגי עלי' רב ושמואל

אלא דהדברים צ"ע דהא בשבת (דף קמ"ה) כתב הרשב"א ז"ל בחי' וז"ל ולענין כבשים ושלקות לגופן כ"ע לא פליגי דשרי ואפי' לתוך הקערה למימיהן אע"ג דר' יוחנן מחייב חטאת לא קיי"ל כותי' אלא כרב ושמואל דתרוייהו אומרים אינו חייב חטאת והו"ל תרי לגבי ר' יוחנן דקיי"ל כותייהו עכ"ל. וזה סותר דברי עצמו לכאו'. והתוס' שם ד"ה ור' יוחנן כתבו בשם ר"ח דהלכה כר"י לגבי רב ושמואל ע"ש, והרמב"ם פסק בפרק כ"א הל' י"ג מהל' שבת כשמואל נגד ר' יוחנן דרב סבר כותי' בהא כמש"כ הרב המגיד

הן אמת דהמשנה למלך בפ' י"ג ה"ב מהל' מעשה הקרבנות עלה דכתב הרמב"ם מביא עשרון שלם ומקדישו כתב וז"ל פירש בעישרון של מקדש עכ"ל. וזהו דלא כר' חנינא עיין מש"כ התוס' במנחות (דף ח') ד"ה ולר' חנינא דלדידיה צריך לקדש המנחה של חביתין בביסא עם השמן. ואם נאמר דהרמב"ם פסק כר' חנינא הוה ניחא מה שכתב שם הרמב"ם ומביא עמה שלשת לוגין שמן דכבר עמד בזה במל"מ אם כונתו שיביא כל הג' לוגין ויקדש אותם או דילמא שיכול להביאם בכלי חול עכ"ל. והנה אם יצטרך להביאם בכלי חול לא ידעתי למה. ומאי אהנו אם יביא כל הג' לוגין או לא אם יביאם בכלי חול. וגם אין לזה מקור למה שצריך להביא יחד עם העשרון כל הג' לוגין שמן דמש"כ הכסף משנה דזה מבואר בדף נ"א שם מבואר רק שצריך להביא עמה ג' לוגין אבל למה יצטרך להביא כל הג' לוגין ביחד. אך אי נימא דהרמב"ם סבר כר' חנינא זה ניחא. דהא צריך להביא השמן עם העשרון כדי לקדשו וכמש"כ התוס'

ועוד הא בפשוטו א"א לומר דנותן המים קודם השמן ומשו"ה איצטריך קרא לחייב על חימוצה. דהא אמרי' שם דלר' עקיבא דמידת יבש לא נתקדשה לא מרבה לחם הפנים לחימוץ. ואף דאיכא ביסא דלח הוא כדפריך התם ואפשר דנתקדש לחם הפנים קודם מ"מ מוקי דלש ע"ג קטבליא ולא מרבה לחה"פ לחימוץ כיון דלא כתב רחמנא דליעבד ביסא ועי' מש"כ בחי' הרשב"א. ואם נימא דמי פירות ומים אין מחמיצים מכש"כ דאין לרבות מנחת נסכים לחימוץ. כיון דאמרה תורה דצריך נתינת שמן בכלי קודם הסולת ואף אי מגבלה במים א"א רק במי פירות עם מים. ואף דבדיעבד כשרה אם לא נתן השמן בכלי קודם. מ"מ לא גרע מאם לש בביסא בלחה"פ דאפשר להיות חימוץ בכה"ג לאחר שנתקדשה. מ"מ לא רבי לחימוץ בכה"ג. כיון דרחמנא לא כתב דליעבד ביסא, מכש"כ הכא דרחמנא לא כתב דלא יתן השמן קודם. דאדרבה מצוה ליתן השמן קודם. ואי נימא דמי פירות ומים לא שייך בהו חימוץ איך מרבה מנחת נסכים. א"ו דגם כה"ג שייך חימוץ

ומה שכתב שם בעונג יו"ט לדחות מש"כ בנו"ב להביא ראיה ממש"כ הרשב"א בתשובה בשם רב האי גאון ז"ל שכתב על יין צמוקים שנעשה לצורך הפסח ובתר דעבדין נטירותא יתירתא זימנין דמשתכח בעידן סחיטה תרי או תלת חיטי או שערי למשתיה ודאי אסורי לבעורי מאי. והשיב דכה"ג לא חשתון מיניה בפסחא דחמץ בזמנו במשהו. וע"ז כתב דצ"ל דרב האי גאון ז"ל סובר כשיטת רש"י ז"ל דהא דאמר ר"ל עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבים על חימוצה כרת מיירי במי פירות בלא מים א"כ מי פירות ומים הוה חמץ גמור לדידיה ומשו"ה אוסר במשהו. אבל לדידן דפסקינן כר"ת דמי פירות עם מים הוי חמץ נוקשה ודאי דבטל בס' עכ"ל. והנה שם בתשובת הרשב"א סי' נ"ג הביא ג"כ משמן של הגאונים לא רק משמו של רב האי גאון ז"ל לבדו. והרשב"א בתשו' סימן של"ג כתב וז"ל דע כי מי פירות אין מחמיצים לעולם חימוץ גמור ואפי' ע"י מים אלא כשהן בעין בלא תערובות מים אין מחמיצים כלל ומותר אפי' לכתחילה וזו, היא ותיקא ןשיבולי דאביי ורבא וכן הסכמת כל הגאונים