תשובה שלמה - א ל

בהגפת בעצמה. מפני שהיא בעצמה נשרפת. ולכן גם הלחלוחית שבה נשרפת עמה יחד ואינה יוצאה לטמא את התנור. כל זה עלה על דעתי לפום רהטא. אך באמת אין הלחלוחית שבה נטמאת מפני דנחשבת כמי פירות ואינה מקבלת טומאה כמבואר במכשירין פרק ד' משנה י' ע"ש

סימן יב להרב הגדול מהור"ר מרדכי מאיר נ"י דרב דהארעסק

ע"ד שאלתו מה שאירע בקהלתו שחנוני אחד טעה ומכר אלוין בתור מלח חמיץ. והניחו רבים האלוין בתבשיל ואסר כת"ר המאכלים מספק ועתה שאל מה משפט הכלים. הנה לפי מה שפירש"י ז"ל בכתובות (דף ע"ט ע"ב) ובע"ז (דף ל"ג ע"ב) מחפורת של צריף קרקע שחופרין משם צריף ובלע"ז אלום וכתב המתרגם שזהו האלוין. א"כ הוא מין עפר ואין בזה שום חמץ כלל. אלא אפי' אם נימא דאפשר דאינו האלום שפרש"י רק שיש בו חשש חמץ. מ"מ כיון שנפסל מאכילת כלב א"כ אין אוסר תערובותו והוה כדיו שנפל לתוך המאכל שפסק בחק יעקב בסי' תמ"ב ס"ק י"ט שבטל ברוב. דאין לומר כאן כיון שנתן לתוך המאכל אחשביה. דכיון דנתן שלא בכונה א"א לומר אחשביה. ואפילו אי לא היה נפסל מאכילת כלב ג"כ אין לאסור אף המאכל. כיון שדבר זה פוגם מאוד המאכל וליכא רק משהו. ואף שכתב הרמ"א בסי' תמ"ז סעיף י' דבמקום שיש מנהג אפי' משהו ונותן לטעם לפגם אסור. מ"מ כשפוגם כל כך עד שמפסיד המאכל יש להתיר ובגוף דין זה בנותן טעם לפגם בפסח כתב שם המגן אברהם בס"ק מ"א דבמקום שאין מנהג יש להורות דהמקיל לא הפסיד, ומכש"כ כאן דהוה רק חשש וספק שמא הוא חמץ. והוה ספק משהו ופגם. וראיתי בספר שו"ת יד אלעזר סי' ע"ד ובספר שו"ת מהריא"ז ענזיל ז"ל סי' מ"ד שכתבו בענין אם מלחו בשר באלוין, שאלוין הוא שני מינים אחד יש שחופרים בקרקע, ואחד שמבשלים ממי מעין כמו שמבשלים מלח. ושקלו וטרו שם בענין נותן טעם לפגם. ובכל אופן יש להתיר בין המאכל ובין הכלים בנד"ד

חיים פישל עפשטיין. סימן יג בע"ה יום ג' כ"א אדר ב' תרס"ה לפ"ק הראזאווא יצ"ו: לידידי הרב המאוה"ג מהור"ר דוד נ"י רכ דק' אוזדא

מה שכתב כת"ר ע"ד השקים של קמח פסח שבהרחיים שתחת השגחתו תפרו להשקים את הפתקאות שעושים בעלי הרחיים לסימן. אפריון נמטי' לזה. באמנה אגלה את אוזן כת"ר שבפ"ק הביאו קמח של פסח מעיר סלוצק ועל השקים נדבקו הפתקאות בדבק. והפתקאות האלה מדביקים רק אחרי שממלאים הקמח בשק לדעת איזה מין קמח בהשק. ואיש אחד אמר לי' שראה בהטחנה שמדביקים הפתקאות בדבק שעושין מקמח ומים. ואסרתי לסוחרי הקמח דפ"ק להביא הקמח הזה שמדובקות הפתקאות על השקים. ומה שכתב כת"ר שאפשר לדבק בדבק הגומא או בדבק שעושים החרשי עצים שנעשה מעורות ובשר ומבשלים אותו. לענ"ד גם זה אין טוב. כי לו יהא נמי דזה נחשב כמי פירות מ"מ אח"כ כשילוש עם מים יהיה מי פירות עם מים שממהר להחמיץ ויעי' בחק יעקב סי' תס"ו ס"ק ז' דגם בשק שנתלחלח מזיעת החומה לדעת המתירים מ"מ ממהרים להחמיץ עם מים כו' ואם נתיבש ונתערב אין ללוש בהם ויקיימו לאחר הפסח ואם לש בהם יאפה מיד כו' עכ"ל. ועוד דלא גריעי מזיעת בהמה. דבת"ה מסתפק אי מחמיץ בלא מים. ואף אם תמצא לומר דלא דמי. מ"מ כיון שנותנים בו גם מים. א"כ מתחילתו הוא מחמיץ וכמו שכתב הטור בסי' תס"ו בשם הרוקח בבשר יבש שהזיע שמחמיץ. ואף להמג"א בסימן תס"ב ס"ק ו' בשומן דאינו מחמיץ כבר כתב טעמו שהמים שהודח בו כבר נתנגב ומכל שכן כשנתבשל אצל האש. אבל כאן הא מערב עתה מים עם הדבק הזה בעת שמדביק ובודאי מחמיץ. ולא דמי למים שנותן ליין דהו"ל ככולו יין. וגם מי דבש שנחשב למי פירות לדברי המגן אברהם ז"ל. דהתם נשתנה המים מברייתו. אבל הכא לא נשתנה המים רק שמעורב עם הדבק. ומכל שכן לדברי הט"ז ז"ל בסי' תס"ז ס"ק י"ח דמי דבש לא נחשב מי פירות. ומלבד זה כיון שרבו האוסרים גם בשומן ובזיעת בהמה. אין להורות היתר לכתחילה וכאן כשמדביקים את הפתקאות אל השקים עוברת הלחלוחית לתוך הקמח וקמח הרבה נתלחלח ונדבק ואח"כ נתיבש ונתפרר לתוך יתר הקמת. ומה שכתב כת"ר כי הוא בדק בשקים ולא מצא קמח דבוק נגד הפתקא. אין זה מספיק להתיר לכתחילה לדבק הפתקאות. כי כמובן אין כל פעם שוה. כי אנכי בדקתי הרבה פעמים ומצאתי בהם בצק שנתיבש נגד הפתקאות

וכל זה הוא לכתחילה אבל בדעבד אין לאסור הקמח. רק ליטול המקום שיש בו ספק והשאר מותר. וכמו שכתב הט"ז בסי' תס"ו תק"ד. דגם לאחר שנתיבש אפשר בתיקון זה לאחוז מקום הספק. ועדיפא מזה כתב בחק יעקב שם ס"ק י"ג דאם יש ספק אם נתלחלח ממי פירות מותר מכח ספק ספקא אף אם נתיבש. ספק דלמא ממי פירות נתלחלח ואת"ל מדברים אחרים ונתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום. ומה שהקשה בספר מקור חיים ס"ק ג' וז"ל וק"ל דמ"מ היאך יאכלנו בפסח דהא אם יתן בו מים יהיה מי פירות עם מים עכ"ל נראה לענ"ד דאף כאן יש ספק דלמא הלכתא כהיש מפרשים דס"ל דמי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה. דרבים מהראשונים הכי ס"ל. ועוד דלמא הלכתא כהרא"ש ז"ל דמעט מי פירות עם מים אינו ממהר להחמיץ. ויעי' במג"א סי' תס"ב ס"ק א' שנסתפק אם יש לאסור בדיעבד מי פירות מועט עם מים. ועוד נהי דממהר להחמיץ מ"מ דלמא [לא] ישהה כלל ולא יחמיץ. וכ"ז הוא רק בדיעבד. אבל לכתחילה אין כל זה מספיק להתיר להדביק הפתקאות אף בגומא שצריך ג"כ ללחלח במים וראוי לתקן שיתפרו הפתקאות אל השקים. או שיעשו באופן אחר רק לא ידבקום בדבק

ידידו הדוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק הנ"ל: סימן יד לחרב הנדוא מוהר"ר מרדכי מאיר שליט"א הרב דק' הארעסק

אשר שאל בשעורה שנמצאה בעיסה שנילושה במי פירות עם מים. כבר הורה זקן אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק או"ח ס' כ"ב דאוסר במשהו. ומה שהקשה ממה שכתב המג"א בסימן תמ"ז ה"ק ה' שכתב דמשום דהוה בחמץ תרתי לא בדילי מיני' והוא בכרת ולכן הוה במשהו