תשובה שלמה - א כד

נעשה זקן ממרא. כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ו ע"ב) כך דרשתי וכך דרשו חבירי ועי"ש (בדף פ"ח), וכ"כ בספר החינוך מצוה תצ"ו וז"ל שאינו ראוי להתיר עצמו באותו דבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו יע"ש. ומכ"ש כשרק רובם יאמרו לו שהדין כן. וזהו מה שאומר דלמא הנך דאיכא גואי קיימי כותי' היינו שהוא סובר שהנך שאינם כאן יודו לדבריו. ואח"כ יודו גם הנך ובאופן זה אינו חולק כלל על בית דין הגדול. ולפ"ז לא תקשה נמי מה שהקשה כת"ר דלמא מיירי שאח"כ הסכימו כולם, מ"מ הא כיון דבהך שעתא שהמרה עליהם אפשר לו לחשוב שלא יסכימו כולם נגד דבריו אינו נעשה זקן ממרא

ובזה יש לדחות מה שכתב בספר שו"ת ר' בצלאל מארלא ז"ל סי' ח' להוכיח דאם לא הסכימו כל הסנהדרין יחד לא נעשה זקן ממרא אע"ג שהדין נפסק ברוב כמש"נ אחרי רבים להטות מהא דאיתא בסנהדרין (דף י"ד) דנפוק כמה אלימא מקצתן דלמא הנך דגואי סברי כותי' כו' ומאי קושיא כיון דלדבר הרשות מצו נפקי כל שנשתיירו כ"ג בלשכה וא"כ מה בכך דגואי סברי כותי' הלא רובא יצאו אלא ודאי דבעו שימרא על כולהו עכ"ל. והא מפורש כתב הרא"ה בס' החינוך מצוה תצ"ו ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא. ולפי מה שכתבתי לא קשה דאם הנך דהוו גואי כותי' קיימי א"כ אם נתנו ונשאו בזה אפשר דהסכימו כולם לפסוק הדין כן. ובזה יהא ניחא נמי מה שכתב שם להקשות דלמא היא גופא נחלקו הוא אמר שבעי כולהו סנהדרין לעגלה ערופה ואינהו אמרי דלא בעי אלא חמשה ואי הני דגואי קיימי כותי' למה לא יצאו עכ"ל ולפי הנ"ל לא קשה דכל זמן דלא נשאו ונתנו עמו בדין זה אף שידוע שכולהו לא ס"ל כותי'. מ"מ יחשוב שאפשר שיסכימו לדעתו אחר משא ומתן של הלכה. ורק אחר שלא הסכימו לדעתו כולם או רובם ונפסק הדין כמותם אז נעשה זקן ממרא

וממילא לא קשה נמי מה שהקשה כת"ר מהך דזבחים (דף ל"א) דאמרי' שם אתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו. אמר רבא ויקץ כישן הפיגול כו' הרי להדיא אף דהמחשבה של חצי זית ראשון בטלה לשעתה דעל חצי זית לא חל פיגול. ועוד דנחבטלה ע"י שנצטרפה לחצי זית של חוץ למקומו. מ"מ הדרי ומצטרפי המחשבות של חצי זית ראשון וחצי זית שני. אף דהפסיקתן החצי זית של חוץ למקומו עכ"ל כת"ר. ולפי מה שכתבתי אין זה דמיון כלל. דכאן לא משום ביטול או קיום המחשבות אתינן עלה. אלא מכיון דהזקן ממרא יכול לחשוב דאין כל הסנהדרין נגד דעתו אז אינו נעשה זקן ממרא. אף דאח"כ או מתחילה ג"כ סוברים היפך דעתו. ואף דמהא דהסכימו אח"כ כולם חזינן דגם למפרע היתה הסכמתם אמיתית. מ"מ הא הזקן ממרא יכול היה לחשוב שאינו כן

ועוד לא דמי הך דזבחים לדהכא. דהתם כשחישב על חצי זית חוץ לזמנו הוה כונה שלמה ורק הא דחישב על חצי זית הוי עוד חצי דבר. וכיון דאח"כ חשב עוד על חצי זית חוץ לזמנו אף דהוי נמי חצי דבר לגבי פיגול. מ"מ המחשבה הקודמת כיון שעיקרה היתה מועלת לענין פיגול. רק שחסר השיעור. מצטרפת עם החצי שיעור דהשתא. כיון דעיקר המחשבה היתה מועלת גם אז לפיגול. ובהמחשבה לא היה כל חסרון שיעכב הפיגול רק בהשיעור. והשתא מצטרף לשיעור שלם. אבל הכא מדלא היו במעמד אחד עיקר מה שחסרה היא המחשבה דאמרי' דלא היתה כדבעי. ואיך נאמר מדאח"כ חזינן דכונו יפה זו תועיל על מחשבה הקודמת שלא היתה כדבעי שתהי' כהוגן וכדבעי דהכא הא מספקינן בכונתם אם היתה מועלת כשלא היו במעמד אחד. ואטו התם נמי מספקא לן דלמא לא היתה מחשבתו מועלת לפיגול

הא התם ידעינן דמחשבתו היתה מועלת רק דהחיסרון היה מצד שלא היה כשיעור פיגול. והתם נמי מאי אולמא דמחשבה שניה מהמחשבה הראשונה דנימא דמחשבה השניה פועלת על הראשונה שתועיל. התם חשיבותה דהשניה היא רק מה שעתה יש כזית שלם

אמנם מה שקשה לי בדברי מהרי"ט ז"ל דלא דמי לכאו' להא דזקן ממרא. דהתם בסנהדרין צריכים הם להוציא הדין לאמתו ולכוין האמת. וכיון דלא היו במעמד, כולם אפשר דלא כיונו להאמת. דאם הם במעמד כולם מתוך משאם ומתנם של כולם יתברר האמת יותר. אך בתקנת הקהל אטו באמיתיות הענין הדבר תלוי. הא הכל תלוי ברצונם ואיך שירצו יתקנו. וכיון דסו"ס רובם הסכימו מאי אכפת לן אם לא היו במעמד כולם

וניחא לי דבתקנת הקהל נמי אין הדבר תלוי ברצונם גרידא. דאיך יעלה על הדעת דהרוב יכופו את המועטים לעשות נגד רצונם אם הדבר תלוי רק ברצון הרוב לבד, אלא דהתם נמי צריכים לכוין להאמת במה שנוגע לטובת הקהל וכשאינם במעמד אחד יש ג"כ לחוש שלא כיונו האמת. וכן משמע ג"כ מדברי החתם סופר בחלק תו"מ סי' ס"א במה שהביא מדברי הכנה"ג בהגב"י. והעיקר בזה כדברי מהרי"ט דגם תקנת הקהל אין לה תיקף אם לא נעשה במעמד כולם דכותי' ס"ל להרשב"א בתשו' ח"ג סי' ד"ש הביאו הב"י ביור"ד סי' רכ"ח

ובמה שכתב כת"ר ותדע שהרי אזלינן במחלוקת הפוסקים אחר רוב דעות אף שלא ראו אלו את אלו ולא שמעו דברי חבריהם ולא אמרי' דלמא אם היו דנים יחד היו מסכימים הרוב להמיעוט עכ"ל כת"ר. תמיהני חכם שכמותו יאמר דבר זה. אטו הפוסקים אומרים מלתא בלא טעמא. שאומר כת"ר ולא שמעו דברי חבריהם. הא טעמא קאמרי. ואנן חזינן טעם כולם. ומאי נ"מ אם רואים טעמם וטענותיהם מתוך כתבם או אם שומעים את הטעמים אבל בתקנת הקהל כשכל אחד חותם שמו בפני עצמו על ההסכם. אין בחתימתו טעם כל דהו על הסכמתו. ואם יאמר כת"ר דהיכא דהמיעוט הם אחרונים הנך דקדמו להם לא ראו טעמם ודלמא אם ראו הוה מהדרי בהו. והא באמת היכא דחזינן דמסתבר טעמייהו דהנך שומעים להם. ועי' בחו"מ סי' כ"ה סעיף ב' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק י"ט וס"ק כ"א. ובפ"ת שם ס"ק ח' דאף יחיד נגד רבים הלכה כבתראי

ידידו הדו"ש חיים פישל החופ"ק הנ"ל סימן ט. לידידי הרה"ג מוהר"ר נתן נטע קלונימוס הרב דווישויאי יצ"ו בעהמח"ס שלמי נדבה

מה שכתב כת"ר להחזיק דבריו בהא דכתבתי דבאבעיא דחזקי' גם אם נשבר מעצמו אף בלא כונה יצא מידי טומאתו הראשונה. וכתב כי תולה האשם בעצמו יען קצר במקום שהיה לו להאריך. ועתה האריך והוכיח דצריך מחשבה מיוחדת לשם כלי חדשה בשעה שעושה הסתימות. ואף שבסתימה הראשונה עדיין לא הועילה כלום מחשבתו ופעולתו. מ"מ כשעשה אח"כ הסתימה השניה מצטרפות יחד כמו שעשאם בבת אחת וחשובה כלי חדשה ופקע טומאה ישנה. ופשיט מזה האיבעיא דפרץ אמה וגדרו דג"כ חשיב כמו שנעשה בבת אחת דחוזר וניער אף דבכל אמה ואמה לא הועיל כלום בשעתה עכ"ל. ועוד האריך כת"ר בזה. ואחרי כל האריכות לא הועיל