תשובה שלמה - א כג

של יותר מעשר אינו מקיף כלל להקרפף והגדר הישן לא נתבטל. דהא לא נפרץ כלל. ולא היה נחשב לנתבטל בשום פעם ובשבילו היה מותר לטלטל אילו היה מוקף לדירה. אך אם עשה מחיצה שלמה אחרת אז דל המחיצה הישנה הא אפשר לטלטל בשביל החדשה לכן הוי' המחיצה הישנה כאילו נתבטלה. ואף דבעשה מחיצה יותר מעשר נמי אפשר לומר כן דל הנך יותר מעשר מהמחיצה הישנה מ"מ אפשר לטלטל בשביל הנך יותר מעשר שעשה. וא"כ ליחשבו הנך יותר מעשר מהמחיצה הישנה כמו שנתבטלו. ל"ל הכי דמאי חזית לבטל הישנה בשביל החדשה. הא החדשה אינה מועלת כלום להקרפף. ואדרבה כיון שכל המחיצה המועלת להקרפף היא מהישנה איך תאמר שחלק המחיצה ההיא תתבטל בשביל שיש כנגדה מחיצה חדשה יותר מעשר. אדרבה המחיצה החדשה ההיא בטלה דאינה מועלת כלום, אבל כשמחיצה שלמה היא חדשה. הא היא המועלת יותר להקרפף שהיא קרובה להקרפף והמחיצה הישנה מעכשיו אינה מועלת להקרפף כלום שהרי המחיצה החדשה חוצצת בינה לבין הקרפף. כן נראה לפי שיטת הריטב"א. אך רבינו יהונתן ס"ל דאף אם יש מחיצה אחת בהקרפף שלא הוקף לדירה מעכבת. לכן צריך שיעשה המחיצה החדשה כל סביבות הקרפף כדי שכל המחיצות תהיינה נעשות לדירה. ולא דמי לנפרצה יותר מעשר שאף המחיצות הנשארות נחשבות אח"כ להוקפו לדירה. דהתם כיון שנפרץ יותר מעשר גם המחיצות שנשארו קיימות הויין כמי שאינן ונחשבות לנפרצות כמוש"כ רבינו יהונתן בטעמי' דמלחא. דאף אם היתה מוקף לדירה היה אסור לטלטל. משא"כ כאן שלא נפרץ כלל והמחיצות הקיימות לא נתבטלו. לכן נצרך לעשות המחיצה החדשה כל סביבות הקרפף. אבל הריטב"א ס"ל דסגי אם מחיצה אחת נעשה לדירה אף אם יתר המחיצות שקיימות לא נעשו לדירה. אך צריך שתהי' מחיצה שלמה שאז מועלת להקרפף ונתבטלה המחיצה הישנה שבצד הזה דדל הך מחיצה השנה הא נשארה החדשה. אך אם עשה רק באורך עשר אמות אז לא נתבטלה המחיצה ההיא הישנה והעשר אמות הללו אינן מועילות כלל להקרפף. כן נלע"ד בטעם מחלקותם

אך צריכים להבין דהרא"ש הביא ראי' מהא דקאמר הרחיק מן התל ד' ועשה מחיצה משמע דיש לקרפף שלש מחיצות מצד אחד ובאותה מחיצה שעשה לפני התל הוקף כולו לדירה עכ"ל. ולכאורה תקשה לשיטת רבינו יהונתן ז"ל שמצריך מחיצות חדשות סביבות כל הקרפף ואיך יתרץ הך ראי' ואפשר לומר בזה לכאורה. דהנה רש"י כתב בהך דהרחיק מן התל שבקרפף ויש מן התל עד המחיצה יותר מבית סאתים הרבה עכ"ל, משמע דהתל הוא בצד אחד ובצדדים האחרים ישנן מחיצות. אך הריטב"א כתב דמיירי כגון שהיה הקרפף הזה עמוק והקרקע לכל סביביו גבוה עשרה טפחים כו' ומדלא נקט הכא פחות מג' לא הועיל כדאמרי' לעיל שמעינן דהכא מאן דמכשר אפי' בפחות מכשר דכיון דהראשון הוא כותל העשוי מאליו סגי לי' בכותל רחוק כל דהו עכ"ל ואפשר לומר דרבינו יהונתן ס"ל ג"כ הכי דכיון דהוי כותל העשוי מאליו אפשר דאינו צריך להקיפו כל סביביו במחיצה חדשה דכיון שהוא עומד מאליו. א"כ בתיקון כל דהו אפשר להחשיבו לעשוי לדירה ומשו"ה נמי אם עשה מחיצה אחת אפשר דכל המחיצות נחשבו למוקפות לדירה בשביל המחיצה האחת שעשה אלא דכשמעיינין בהא נראה דלא דמי להך דהריטב"א. דהתם בפחות משלשה אף דהוי כלבוד ונחשבת כמחיצה אחת. מ"מ כיון דהוא כותל העומד מאליו ולא נעשה בו שום תיקון לצורך הקף שאינו לדירה. א"כ בהך תיקון הא דעושה מחיצה חדשה אף דהוה כמחיצה אחת עם הכותל. מ"מ נחשב כמו שעושה עכשיו תיקון בהכותל עצמו לצורך הקף לדירה. אבל למחשבי' מוקף לדירה אם עשה רק בצד אחד. הא הנך מחיצות בהרוחות האחרות שלא עשה בהן שום תיקון איך תהיינה נחשבות למוקפות לדירה כיון שלא נתבטלו בשום פעם, אלא מחורתא דרבינו יהונתן מצריך נמי הכי שיעשה המחיצה סביבות כל הקרפף מכל הרוחות

אך גם הא יש להבין איך מביא הרא"ש ראי' מכאן לשיטתו דסגי בעשה מחיצה יותר מעשר הא החם עשה מחיצה שלמה ומשו"ה סגי שזה מורה כשיטת הריטב"א. אבל אם עשה רק מחיצה יותר מעשר אפשר שלא מהני. וי"ל דלפי שיטת הרא"ש שכל שיש מחיצה חדשה ממילא המחיצה הישנה נתבטלה אף שלא נפרצה בשום פעם. א"כ מצד הסברא ליכא לחלק בין עשה מחיצה שלמה למחיצה שהיא רק יותר מעשר. כיון דשמעינן מהכא דלא בעי סביבות כל הקרפף א"כ סגי רק ביותר מעשר. דהא גם באופן זה נתבטלה המחיצה הישנה ביותר מעשר ומשו"ה נחשב להוקף לדירה בשביל המחיצה החדשה של יותר מעשר אמות

והנה עלה דכתבתי לדחות דברי כת"ר שכתב דמיבעיא לי' אם מחשבתו לא הועילה לשעתה אם חוזרת וניעורה ומצטרפת למחשבה אחרת וכתבתי לדחות דהא מהני נמי כשפרץ אמה וגדרה ואח"כ פרץ עשר אמות מצומצמות ולא גדרן. וע"ז אפשר שיאמר כת"ר דהא עשר אמות חשיב פתחא ופתח הוי כמו שגדרו הלכך שייך גם בזה חוזר וניעור. אך א"א לומר כן דלפי דברי כת"ר דמחשבת מה שגדר האמה השניה מועיל על אמה הראשונה. והיינו כשגודר באמת אז היתה המחשבה מועלת. אבל אם אינו עושה שום פעולה לגדור רק שפרץ. ונהי שהדין הוא כן שפתח הוא כמו שגדר. אך זהו רק ממילא. אך הוא לא עשה שום פעולה בהגדר ההוא ולא שייך בזה ניעור מחשבות. ואם יאמר דהא דפרץ היא גופה הוה כונה וחוזרת וניעורה מחשבתו הראשונה. הא מסתימת הפוסקים משמע דאם גדר אמה ואח"כ נפרץ מעצמו עשר אמות מצומצמות ג"כ מהני, וכן מבואר בגמ' בעירובין (דף ט"ו ע"ב) דכל פרצה שהיא כעשר אמות היא כפתח אפי' נפרצה מעצמה. ומאי מחשבה וכונה איכא אם נפרץ מעצמו

וראיתי בספר גאון יעקב שהביא כת"ר להסתעייא מדבריו ובאמת משמע מדבריו איפכא מדברי כת"ר שכתב מפורש דהך פנים חדשות דקאמר, היינו הך פורתא דגדר. אבל הפרצה. משמע רק דאינה מעכבת את ההיתר משום דנחשבת לפתח. אך אין היא עושה ההיתר

והנה עוד כתב כת"ר להקשות על המהרי"ט בח"א סי' ס"ו שהוכיח מהך דסוטה (דף מ"ה) דבהסכם הקהל צריכין להיות כולם ביחד. מהא דאיתא שם מצא זקן ממרא אבית פגאי כו' דילמא הנך דאיכא גוואי כותי' ס"ל. אלא דנפוק כולהו כו' ומאי פריך דלמא יצאו רובן לדבר הרשות כו' והמרה על אותן שבפנים ואח"כ המרה על אותן שבחוץ א"ו דזה אינו דצריך שיהיו כולם במעמד אחד עכת"ד והקשה כת"ר דלמא מיירי כקושית מהרי"ט שהמרה על אותן שבחוץ ואח"כ המרה על אותן שבפנים ואח"כ דנו במעמד כולם והסכימו גם הפעם כהסכם הראשון ואיגלאי מילתא שכיוונו בפעם הראשון כהוגן ונעשה זקן ממרא למפרע ע"י הסכם הראשון עכ"ד כת"ר ועדיפא מזו יש להקשות דלמא מיירי כגון שמקודם דנו הסנהדרין בעצמם בזה הענין והסכימו כולם שהדין כן. ואח"כ המרה עליהם הזקן ממרא על רובם ואח"כ על מיעוטם בפנים. ובזה הלא ידוע לנו שע"כ כולם בודאי לא ס"ל כותי'. אלא שכבר כתבתי במקום אחר שהסנהדרין צריכים לדון בזה במשא ומתן של הלכה עם הזקן ממרא והוא מציע לפניהם הוכחותיו והם דנין בזה ומסכימים שלא כדעתו. ואז אם אינו מסכים לדבריהם והורה כדעתו נעשה זקן ממרא. אבל אם אין לו עמהם שקלא וטרי' בהלכה אף שמקודם בפני עצמם גמרו ביניהם שהדין כך ואומרים לו שכך הוא שלא עפ"י משא ומתן של את אינו