תשובה שלמה - א כא

בתינוק יונק עד כ"ד חודש פירש לאחר כ"ד חדש וחזר כיונק שקץ. ר' אבוה בריה דריב"ל כל ג' ימים במה דברים אמורים שפירש מתוך בוריו אבל פירש מתוך חולי מחזירים אותו כשאינה של סכנה אבל של סכנה מחזירים אותו עכ"ל והובא כן לפסק הלכה ביור"ד סימן פ"א. הרי אף דהתם הוי רק איסור דרבנן מ"מ בעי' דוקא יש בו סכנה עכ"ל הגאון הנ"ל. ולענ"ד קשה דלפי מה שכתב הרשב"א בחי' ליבמות (דף קי"ד) והר"ן ריש פרק יוה"כ דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן בידים. אם כן תקשה אמאי בשאין בו סכנה אסור להחזירו ועוד על גוף הדבר תקשה דמאי משמיענו דשל סכנה מחזירים אותו אטו עד השתא לא ידעינן דהיכי דיש סכנה דמותר להאכילו אף איסור דאורייתא. ואף בגדול מותר להאכילו כל איסורין. ועי' מה שכתב בספר מראה הפנים על הירושלמי שם. ועוד הלשון של הירושלמי אינו מדוקדק. דכך איתא בפרק ה' הלכה ו' דכתובות במה דברים אמורים בזמן שפירש מתוך בוריו אבל אם פירש מתוך חוליו מחזירין אותו מיד בשאינו של סכנה אבל אם הוה של סכנה אפי' לאתר כמה ימים מחזירין אותו דלכאו' מה זו דקאמר בשאינו של סכנה כו' אם היה של סכנה דהאי של מיותר הוא. דהכי הול"ל אם היתה סכנה מחזירין אותו. וגם האי דקאמר אם פירש מתוך חליו מחזירין אותו מיד האי מיד אין לו ביאור

לכן לולי דמסתפינא מרבותינו שלא פירשו כן כי אז הוה אמינא דהכי פי' הירושלמי. במה דברים אמורים שפירש מתוך בוריו. היינו אם היה ילד בריא ופירש ולא ינק שלשה ימים אז אין מחזירין אותו כיון דלא מחמת מחלה פירש מלינק. אבל אם פירש מתוך חוליו. היינו שהיה תולה ולכן לא ינק מחמת מחלתו אז מחזירין אותו מיד היינו תיכף כשהבריא. אבל אם אתר כך כשהבריא לא ינק שלשה ימים שוב אינו יונק. ואף שתחילת מה שפירש היה מחמת חולי. מכל מקום כיון שחולי זה לא היה בו סכנה אם כן תיכף כשהבריא ליכא חששא שיחזור לחליו. וכיון כשהבריא גם כן לא ינק שלשה ימים אז אין מחזירין אותו. אבל אם היה חולה זמן מרובה ולא ינק לא אכפת לן. כי אם תיכף כשהבריא מחזירין אותו במה דברים אמורים. שמחזירין אותו מיד כשהבריא בשאינו של סכנה. היינו האי חולי שפירש מחמתו מלינק הוא חולי שאין בו סכנה אז מחזירין אותו מיד דוקא. אבל אם היה של סכנה. היינו שאותו חולי שפירש מחמתו מלינק היה חולי שיש בו סכנה אז אפילו לאחר כמה ימים מחזירין אותו לינק היינו לאחר שהבריא ולא ינק אפילו כמה ימים מחזירין אותו לינק. ואף שאחר כך כשהבריא לא ינק יותר משלשה ימים. מכל מקום כיון שתחילת מה שפירש מלינק היה מתוך חולי שיש בו סכנה אף שהבריא יש חשש כשלא יתנו לו לינק יחזור לחוליו. ודבר זה ידוע שחולי שיש בו סכנה צריך שמירה יותר שלא יחזור לחליו. דאם יחזור לחליו אז הסכנה יותר מרובה מכפי מה שהיתה מקודם. וכמו דאמרי' בע"ז (דף כ"ט ע"א) שלשה דברים מחזירים את החולה לחליו וחליו קשה. והיינו שפעם השנה קשה יותר מפעם הראשונה. וכיון שכן יש לחוש שיחזור לחליו. ולכן אף כשהבריא ולא ינק אף לאחר כמה ימים מחזירין אותו לינק. כן היה נראה לענ"ד לפרש הך ירושלמי אליבייהו דהר"ן והרשב"א ז"ל

ובעצם הדבר מה דשאילנא נ"ל ראיה ממה שמבואר בשבת (דף ק"מ ע"א) אמר להו רב חייא בר אבין בדידי הוה עובדא כו' ואמר הכי קאמר רב שורה בצונן ומניח בחמה כמאן דשרי אפילו למאן דאסר ה"מ היכא דלא אישתי כלל אבל הכא כיון דאשתי חמשא ומעלי שבתא אי לא שתי בשבת מסתכן. והנה אי שרה בשבת בודאי אסור לשתות עיין מה שכתב בס' אלי' רבה באו"ח סי' שכ"ט ס"ק כ"ה דלשיטת הלבוש אף ששרה מאתמול אסור לשתות. ואם שרה בשבת לכ"ט אסור לשתות. והנה הך אי לא שתי בשבת מסתכן מבואר בדברי הרשב"א בתידושיו לכתובות (דף ס') דלא סכנה ממש היא דא"ה לא הוי אמר שורה בצונן. וכ"כ הר"ן בחי' לשבת (דף ק"מ) בשם יש מפרשים דמסתכן דהכא לא דווקא אלא מצטער מחמת חליו עכ"ל. א"כ שמעינן מינה דאם בעצמותו אין בו איסור רק דאסור משום שבת בכה"ג מותר לחולה שאין בו סכנה

סימן ח. בע"ה יום ד' וישב שנת עת"ר לפ"ק סייני יע"א לידידי הרה"ג מוהר"ר נתן נטע קלונימוס קאבאק הרב דווישייאי יצ"ו

מכתבו קבלתי. ואשר שדר לן דבריו היקרים לשום עליהם לן הנני להודיעו מה שנראה לי בזה. הנה מה שכתב כת"ר לפרש בעירובין (דף כ"ד ע"א) איבעיא להו פרץ אמה וגדר אמה פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשר מהו. א"ל לאו היינו דתנן כל כלי ב"ב שיעורן כרימונים כו' ולכאו' צריכים להבין מי גרע מכמה דברים בש"ס דמהני צירוף. לכן נראה דהנה אם בנה בית ואח"כ הוקף זהו מוקף לדירה, מ"מ בשעה שמקיף צריך כוונה לשם דירה. אבל אם העלה הרוח שרטון סביב ונעשה היקף ממילא ואף דבנה ואח"כ הוקף. מ"מ כיון שלא נעשה בכונה לשם דירה לא הוי מוקף לדירה. וכדמוכח להלן שם דקאמר לא צריכא דאיכא בי דרי מ"ד אדעתא דבי דרי עבדי' קמ"ל. הרי חזינן אף דנעשה ההיקף אחר שבנה מ"מ לא מהני אם היה דעתי' אבי דרי משום שלא נעשה בכונה לשם הבית. וכן הביא הב"י או"ח סי' שנ"ח לשון הרמב"ם וז"ל שהכל תלוי בכונת הגדרים אם נעשה על דעת דירה ע"כ. ומיבעיא לי' אם פרץ אמה וגדר אמה כו' אף שכוון בכל אמה ואמה לשם דירה מ"מ כיון שכוונתו ומחשבתו לשעתה לא הועיל כלום מפני שהי' עדיין גדר הישן ונתבטלה לעת עתה הסכמתו לשם דירה ומיבעיא לי' בהשלים אח"כ ליותר מעשר אם חוזרת וניעורה הסכמת דעתו של כל אמה לשם דירה שנתבטלה לשעתה לצרפן אח"כ כו' עכ"ל כת"ר. והנה דבר חכמה דבר כת"ר בזה. ואם כי בהגה' הרש"ש בעירובין (דף, כ"ד) כתב וז"ל ופרץ אמה וגדרה האי וגדרה לאו דוקא דה"ה אפי' לא גדרה נמי ואגב דאמר ברישא וגדר אמה אמר נמי בסיפא עכ"ל ולפי זה א"א לומר כדברי כת"ר דעיקר האיבעיא היא אם חוזרת וניעורה הסכמתו לשם גדר כשגדר אח"כ. דלדברי הרש"ש מאי חוזר וניעור שייך כשלא גדר אח"כ. אך אין אחריותו על כת"ר. אלא דבאמת הדין הוא פשוט כן. דכשפרץ אמה וגדרו ואח"כ פרץ רק עשר אמות מצומצמות דג"כ הוה בכלל הפשיטות דהוה הוקף לדירה. וממילא א"א לומר כדברי כת"ר: אך גם כת"ר בעצמו אייתי נורא לקיני' שכתב וז"ל ובזה אמרתי טעם לשבח למה השמיט הרי"ף הך איבעיא והרא"ש והטור הביאו. דלכאו' אין ראי' מטומאה כדאמר ר' יוחנן בקידושין (דף נ"ט) שאני מחשבה דטומאה דכמעשה דמי והלכך מצטרפין אף דהתם נמי צריך כונה ודעת בעלים ליחד לשם כלי מחדש. משא"כ גבי קרפף. ע"כ צריכין לומר דמאן דפשיט מטומאה ס"ל כר"ל דמחשבה דטומאה כשאר מחשבות. אבל אנן דס"ל הכלל דר"י ור"ל הלכה כר"י וליכא ראי' מטומאה דשאני מחשבה דטומאה דכמעשה דמי ולפיכך השמיטה הרי"ף עכ"ל כת"ר. ודבריו אלה מרפסין איגרין דמאי מחשבה שייך גבי בעיא דחזקיה דבעי התם