תשובה שלמה - א יד

בדמים עכ"ל. א"ו דאף אם היה קונה משכון אהני טעמא דהואיל ובידו לפדותו דבעינן הגעת הזמן קודם פסח. אלא דאם היה קונה משכון לא בעינן מעכשיו דגם בלא מעכשיו היה מהני

ובזה יתישב נמי הא דהקשה בספר תפארת ישראל בחידושים פ"ג דפסחים אהא דמהני הפקר וביטול גבי חמץ והא בידו לחזור ולזכות בו ומ"ט לא אמרי' הואיל. ולפי מש"כ לק"מ דהא אף דיזכה מן ההפקר הרי זה קנין חדש ולא למפרע ובכה"ג לא אמרי' הואיל והרי זה כקונה מן העכו"ם דכתבו התוס' בפסחים (דף מ"ו)

והנה לכאורה כל מה דכתיבנא נסתר מסוגיא דפסחים (דף ס"ב) דאיתא התם אלא אמר רב אשי רבה ורב חסדא בהאי קרא קמפלגי ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חבירו רבה סבר חבירו דומיא דידי' מה הוא דבר כפרה אף חבירו דבר כפרה לאפוקי ערל דלאו בר כפרה הוא ורב חסדא סבר האי ערל נמי כיון דבר חיובא הוא בר כפרה הוא הואיל דאי בעי מתקן נפשי' והא התם האי הואיל דאי בעי מתקן נפשי' אינו עושה שום פעולה למפרע למימר דאף עתה אינו כערל. דהא סו"ס בהאי שעתא הוא ערל. אלא אם יתקן נפשי' מאותה שעה ולהבא אינו עוד ערל ומאי שייך למימר בכה"ג הואיל לפי מה שכתבתי

ארא דלאחר העיון נראה דאין מכאן סתירה למש"כ. דהנה בר כפרה דקאמר הכא כונתו בר אכילה עיין בצל"ח לעיל (דף ס"א ע"ב) ד"ה רבה אמר ובחי' רעק"א. והנה גם מולים אינם יכולים לאכול מפסח בשעת זריקתו שהוא עדיין יום וזמן אכילת פסח הוא בלילה וא"כ מה שהוא חשיב בר כפרה היינו מה שהוא בר אכילה בלילה וא"כ גם ערל אפשר שיהיה בר אכילה בלילה אם ימול ומשו"ה שפיר נחשב בר כפרה עכשיו ממה שאפשר שיהי' בר אכילה בלילה כמו מולים שהם ג"כ בר אכילה רק בלילה

ועוד נ"ל דאפילו אם תאמר דצריך להיות ראוי להקרבה. כיון דאפשר במשך זמן ההקרבה שימול ויקריב א"כ כל משך זמן ההקרבה הוא נקרא בר כפרה אף דהא דאפשר לו להקריב אינו בכל משך זמן ההקרבה כיון דאח"כ בעוד שלא עבר זמן ההקרבה יהיה אפשר לו להקריב משו"ה נקרא בר כפרה בכל משך הזמן אף בשעה שא"א לו להקריב עוד. דאטו מחויב הוא להיות עומד ומקריב כל משך זמן החיוב. הא הוא מחויב להקריב פסח אחד במשך זמן החיוב וכיון שיהי' לו באפשרות להקריב פסח במשך זמן זה הרי נקרא הוא בר כפרה בכל משך זמן זה. וראי' לזה מהך ירושלמי ריש פ"ד דפסחים שהביא גם המשנה למלך פ"ו הל' ט' מהל' כלי המקדש דאיתא החם ר' אבוה בעי אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן אמר ר"י פסח שהקריבו שחרית אינו פסח עולה שהקריבוהו בשחרית עולה היא ע"כ. והנה זה פשוט דאם הקריב עולתו משש שעות ולמטה דלא יצא ידי נדרו ועיקר חיובו הוא לאחר שש שעות ומ"מ אסור הוא בעשיית מלאכה כל היום משום דכל היום הוא יום הקרבה לדידי' אף שקרבנו אפשר לו להקריב רק במקצת מן היום וה"נ אם יהי' אפשר לו להקריב הפסח במקצת מן הזמן הרי הוא נחשב בר כפרה בכל הזמן

ובהאי ענינא אמרתי להעיר בהך דנדרים (דף פ"ה ע"א) גבי הא דתנן קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו על כרחו. כתב הר"ן בשם הרשב"א ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותן בעל כרחו ואינו יכול לעכב אעפ"י שיכול לשאול על נדרו כיון דהשתא מיהא לא איתשיל. מיהו היכא דאתשיל חייבין לשלם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו כיון דאיתשיל הויין להו הנך פירי כאילו לא אתסרו עליה מעולם. וא"ת א"כ האיך יטלו הכהנים על כרחו למה לא ניחוש דילמא מתשיל ומתהני מדידי' לאו קושיא היא כו' כל אימת דלא מיתשיל לא חיישינן דילמא מיתשיל הכא נמי דאי איתשיל עבדו כהנים איסורא למפרע כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן להכי עכ"ל. ובספר משכנות יעקב חלק יור"ד סימן נ"ד ובספר בית הלוי ח"א סי' כ"ז הקשו ע"ז מש"כ וא"ת א"כ היאך יטלו הכהנים בעל כרחו ניחוש דלמא מיתשיל ומתהני הכהנים מדידי' והרי כיון שזכו בהם הכהנים הא הוי תרומה ביד כהן דשוב לא מהני לי' שאלה כלל

עוד הקשה שם בספר בית הלוי על הרשב"א אהא דס"ל דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו וזכו בהם אחרים ואח"כ אתשיל על נדרו חייבים להחזיר לו דהא חזינן דתרומה קודם שיגיע ליד כהן מהני ליה שאלה ובהגיע ליד כהן לא מהני ליה שאלה והא ודאי דאיסורו של תרומה לא נתחזק כלל במה שהגיע ליד הכהן ובע"כ הטעם דלא מהני שאלה משום דכיון שכבר זכו בהם הכהנים ואם ישאל על התרומה ויחזור להיות טבל יצטרך להפקיע זכותו של הכהן ומשו"ה לא מהני לי' שאלה וזהו ממש כסברתו של הר"ן דהא ודאי דסברא זו שייכת ג"כ באוסר פירותיו על עצמו ונעשו הפקר וכבר זכו בהם אחרים דגם אם ישאל על נדרו לא יצטרכו להחזיר לו להפקיע זכייתם לא מהני השאלה, כיון דזהו עיקר הטעם הא דבתרומה לא מהני שאלה בבא ליד כהן ואמאי ס"ל להרשב"א דבנשאל על נדרו חייבים הזוכים להחזיר לו. ולכן כתב דנראה לו בדעת הרשב"א דרק היכא דהקנה להכהן אז לא מהני עוד שאלה אבל היכא דרק ע"י נדרו זכה בהם אחר יכול לשאול על נדרו וממילא כשישאל על נדרו בטל ההפקר והזכיה ביחד ויכולת בידו לבטל זכייתם כיון דהוא לא הקנה להם ובמה שקדמו וזכו מעצמם לא נפקע כוחו בשביל זה דלא יהיה יכול לשאול על נדרו. ולכן הקשה הרשב"א היאך יטלו הכהנים על כרחו דלמא איתשיל דכיון דהוא לא הקנס רק נטלו מעצמם יכול לשאול על התרומה עכ"ד. ולענ"ד קשה לומר דלהרשב"א רק היכא דנתן מעצמו לכהן אין נשאל אבל אם הכהן זכה בהתרומה בלא נתינתו עדיין נשאלין. דהא במה שלוקחים בעצמם ג"כ הוה קנינם קנין גמור וא"כ מאי נפקותא במה שלקחו מעצמם. ואטו אם נתן הוא להם אז קנינם קנין חזק יותר עד דלא יהא אפשר בשאלה בשביל זה. ועוד דתקשה מההיא דב"ק (דף ל"ו ע"א) ההוא גברא דתקע כו' ניתבי' לעניים הדר א"ל ניתביה ניהלי איזול ואברי ביה נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן, ועיין בתוספות והרא"ש שם. ולדבריו אמאי לא היה יכול לחזור בו הא הוא לא הקנה לגבאי עניים רק מעצמם בלא נתינתו זכו בו במעמד שלשתן ול"ל דמעצמו נתן ליד רב יוסף וא"כ הקנה לו ולכן אינו יכול לחזור בו דהא ניתביה לעניים קאמר משמע דעדיין לא היה בידו וכמש"כ הרשב"א גופי' בחי' בב"ק (דף ל"ו). ועי' מש"כ בספר פלפולא חריפתא על הרא"ש שם. ומיהו י"ל כיון דע"י דיבורו זכה הגבאי של עניים נעשה זה כמו שנתן מעצמו וע"י נתינתו מקרי. אך כל זה דוחק דהוא קאמר ניתבי' לעניים ולא לגבאי. ועוד לשני' דהש"ס דקאמר בנדרים (ד' נ"ט) בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי מתשיל עלה. משמע דבכל גונא דאתא ליד כהן לא מצי מיתשיל עלה

ואשר נראה לענ"ד דלהכי בתרומה ביד כהן לא מצי למיתשיל הוא כמו שכתב הרא"ש בפי' לנדרים (דף נ"ט) בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשיל עלה כיון דיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי למיתשיל עלה ולאפקועי שם תרומה מינה עכ"ל, והכ"נ דכותי' אף אם הכהנים לקחו בע"כ את התרומה כיון דיצא ידי נתינה תו אינו יכול למיתשיל על התרומה דכל דבר מועיל שאלה רק היכא דלא נגמר כל הדבר המוטל עליו לעשות. אז אגידא בי' עוד ויכול הוא לשאול ע"ז. אך אם נגמר הדבר תו לא אגידא בי' ואינו יכול לשאול וכמבואר בשבועות (דף כ"ח) דקיי"ל כאמימר בנשבע על הככר אפי' אכלו כולו נשאל עליו כיון דהוא מחוסר קרבן או מלקות וא"כ עדיין לא הוה גמר הדבר